תשואת אג"ח בריטניה ל-30 שנה עולה לשיא של 6%; החשש מאינפלציה חוזר

משהו משותף קורה לשוקי האג"ח הגדולים בעולם: התשואות עולות יחד, המחירים יורדים יחד, והחשש מאינפלציה חזר לקדמת הבמה. התשואה על אג"ח ממשלת בריטניה ל-30 שנה טיפסה לאזור 6% - רמה שכמעט לא נראתה שם מאז סוף שנות ה-90. אבל מי שחושב שזה סיפור בריטי פנימי מפספס את התמונה: בארה"ב התשואה על האג"ח ל-10 שנים כבר סביב 5.3%, הגבוהה ביותר מזה יותר משני עשורים; בגרמניה היא סביב 3.6%, ביפן כ-3.1% ובאוסטרליה בסביבות 5.4%. השווקים הגדולים יורדים במקביל, והתשואות מטפסות ביחד.

המגמה הזו לא נולדה היום. שוק האג"ח העולמי כבר חתם את ספטמבר כאחד החודשים הקשים שלו בשנים האחרונות, ובפתיחת אוקטובר היא רק מתחזקת. השוק הממשלתי האמריקאי, בהיקף של יותר מ-30 טריליון דולר, רשם את החודש החלש ביותר שלו מאז 2022. כשמשווים לנתון של לפני חודש בלבד מבינים כמה המהלך חד - מדובר בקפיצה של חלקי אחוז שלמים בתוך שבועות, והיא כבר מתומחרת גם בעליית התשואות שהגיעה לשיא מ-2007.

החוט שמחבר בין כל השווקים האלה עובר דרך האנרגיה. נפט יקר מייקר קודם כל את הדלק, החשמל והחימום, ומשם ההתייקרות זולגת הלאה - להובלה, לטיסות, לייצור, לחקלאות, לפלסטיק, לכימיקלים ולדשנים. עסק שמשלם יותר על אנרגיה והובלה מנסה לגלגל חלק מהעלות למחיר המוצר; עובד שרואה את הדלק, המזון והחשמל מתייקרים דורש שכר גבוה יותר; וחברה שמעלה שכר מעבירה חלק מזה שוב למחירים. בשלב הזה ההתייקרות כבר יצאה מגבולות האנרגיה ונכנסה לשירותים ולכלל המשק.

וזה בדיוק מה שמטריד את המשקיעים. קפיצה חד-פעמית בנפט יכולה להרים את המדד לכמה חודשים ואז להתפוגג. הצרה מתחילה כשהאנרגיה נשארת יקרה מספיק זמן כדי לחלחל לעוד מחירים ולעצב מחדש את הציפיות של הציבור. ברגע כזה האינפלציה נעשית דביקה, והבנקים המרכזיים מתקשים הרבה יותר להחזיר אותה אל היעד.

בריטניה היא הדוגמה החיה לחשש הזה. הבנק המרכזי השאיר את הריבית על 3.75%, אבל שלושה מתוך תשעת חברי הוועדה כבר תמכו בהעלאה, והבנק עצמו הזהיר שאינפלציה ממושכת בגלל מחירי האנרגיה עשויה לחייב ריבית גבוהה יותר. השוק כבר מתמחר כמה העלאות נוספות בשנים הקרובות. בארה"ב התמונה דומה: אפילו נתוני אינפלציה נוחים יחסית שפורסמו לאחרונה לא בלמו את עליית התשואות, כי המשקיעים מסתכלים קדימה ורואים שילוב של אנרגיה יקרה, כלכלה שעדיין צומחת, חוב ממשלתי של יותר מ-40 טריליון דולר וגל עצום של הנפקות חדשות שהממשל צריך למכור.

יש גם רכיב טכני שמסביר למה דווקא האג"ח הארוכות סובלות יותר. המשקיע שקונה חוב ל-10 או ל-30 שנה דורש פיצוי על אי-הוודאות לאורך כל התקופה הזו - מה שמכונה פרמיית הזמן. ככל שהחשש מאינפלציה ומהיצע אדיר של הנפקות גדל, הפיצוי הזה תופח, והתשואות הארוכות מטפסות מהר יותר מהקצרות. זו הסיבה שאג"ח ל-30 שנה בבריטניה הגיעה ל-6% בעוד הריבית הרשמית עומדת על פחות מ-4%.

המשמעות משנה את כל השיח על הריבית. לפני כמה חודשים השאלה המרכזית בעולם היתה כמה מהר הבנקים המרכזיים יורידו ריבית. עכשיו היא מתהפכת: האם הם בכלל יוכלו להמשיך להוריד, ובחלק מהמדינות - האם תידרש דווקא העלאה נוספת. התוצאה היא מעין פיצול: חלק מהבנקים המרכזיים עדיין רוצים לרדת, אחרים כבר נדחקים לכיוון ההפוך, וזה בדיוק מה שמזין את התנודתיות בשוק האג"ח.

המשמעות של אג"ח בריטית ל-30 שנה ב-6% לא נעצרת בלונדון. כשממשלה חזקה במדינה מפותחת נדרשת לשלם סביב 6% כדי לגייס כסף לטווח ארוך, המחיר הזה מחלחל לכולם: אג"ח קונצרניות מתומחרות מעל הממשלתיות, משכנתאות מושפעות מהתשואות הארוכות, השקעות ממונפות מתייקרות, ופרויקטים שהיו כדאיים בריבית של 3% עד 4% מתחילים להיראות אחרת לגמרי. כל זה קורה בדיוק כשהממשלות צריכות יותר כסף מתמיד - בריטניה מגייסת מאות מיליארדי ליש"ט, ארה"ב מתמודדת עם גירעונות כבדים, וגם באירופה וביפן צורכי המימון תופחים. כשההיצע גדל והמשקיעים חוששים מאינפלציה, המדינה נאלצת להציע תשואה גבוהה יותר כדי למשוך קונים.

הסיכון האמיתי נמצא בשלב הבא. אם מחירי האנרגיה יירגעו מהר, חלק מהחשש יתפוגג והתשואות עשויות לרדת. אבל אם הנפט והגז יישארו גבוהים לאורך חודשים, ההשפעה כבר תחלחל לשכר ולשירותים, והבנקים המרכזיים ייאלצו לבחור בין ריבית גבוהה יותר לבין אינפלציה גבוהה יותר. שוק האג"ח לא מחכה להכרעה הזו - הוא כבר מתמחר אותה עכשיו.

• עסקאות מט"ח, עשיית שוק באג"ח וברוקראג': כך הבנקים מרוויחים משוקי ההון
• הריבית מעל התחזית: החוב של ארה"ב