יש זמן למשה רבינו ויש זמן ליהושע בן נון

1. משקפיים וחליפה

גודפרי העמיד את האקר בפני התלבטויות (יוטיוב, Vimeo)

כאשר ג'ים האקר הופך לראש ממשלת בריטניה ("כן, אדוני ראש הממשלה"), הוא מתכונן לנאומו הראשון לאומה. המפיק גודפרי אֶסֶקס מציב בפניו שורה של התלבטויות. הראשונה: עם משקפיים ("אתה נראה סמכותי ושולט בעניינים") או בלעדיהם ("אתה נראה ישר וגלוי לב"). האקר רוצה להיראות סמכותי וישר, ומציע שירכיב ויוריד אותם לסירוגין. "זה יעשה רושם שאתה לא מסוגל להחליט", מגיב גודפרי. "זו תהיה פרודיה על האמת. שקלתי ולא הייתי מסוגל להחליט", מספר האקר ביומנו.

איזו חליפה ילבש? "חליפה כהה מייצגת ערכים מסורתיים. חליפה בהירה נראית עניינית. חליפת טוויד מזכירה את הכפר האנגלי, בעיות הסביבה, הגנת הטבע וכן הלאה. מקטורן ספורטיבי נראה לא-פורמלי ומלמד על אדם נוח לבריות שכל אחד יכול לפנות אליו". גודפרי מציע להאקר לבחור בחליפה שתהיה מנוגדת לתוכן הנאום, או כזאת שתבליט תכונה שאולי אנשים חושבים שאין לו.

2. חזק ואמץ

משה שובר את הלוחות (ציור: גווידו רני)

זוהי דוגמא קומית נהדרת לכך שמנהיגים זקוקים לשורה של תכונות, או לפחות רוצים להציג שורה של תכונות -  שלעיתים אינן עולות בקנה אחד. מנהיג אמיתי יודע שני דברים: שהוא אינו מושלם ושעליו להתאים את סגנון מנהיגותו לצרכי הזמן והמקום. דוגמא בולטת - שוב מבריטניה: וינסטון צ'ר'ציל ניצח במלחמת העולם השנייה, אבל הציבור רצה את קלמנט אטלי כמנהיג לימי שלום.

את הלקח הזה מלמד משה רבינו את יהושע בן נון. העברת ההנהגה מתוארת בתורה בפסוקים הפותחים במילים הבאות: "ויקרא משה ליהושע ויאמר אליו לעיני כל ישראל חזק ואמץ". היכן מסתיים התיאור ומתחיל הציטוט? במילים אחרות: היכן הנקודתיים? בקריאה פשוטה היינו אומרים: "ויקרא משה ליהושע ויאמר אליו לעיני כל ישראל: חזק ואמץ". אך חכמי טבריה, באמצעות טעמי המקרא, חילקו אחרת: "ויקרא משה ליהושע ויאמר אליו: לעיני כל ישראל -  חזק ואמץ".

תהיה עניו בינך לבין עצמך; שחצנות של מנהיג הרסנית לו ולעמו. אבל מול העם -  "חזק ואמץ". תהיה החלטי, תהיה תקיף. משה, המוגדר בתורה "עניו מאוד מכל האדם אשר על פני האדמה"; אשר עטה מסכה מול העם משום שקָרַן עור פניו -  אומר ליהושע: אתה תנהג ההיפך.

3. נס וטבע

נפילת חומות יריחו (ציור: ז'אן פוקה)

מדוע? משום שבעוד ההליכה במדבר הייתה ניסית, כיבוש ארץ ישראל וההתיישבות בה יהיו טבעיים. במדבר קיבלו ישראל לחם ובשר מן השמים, באר מרים נדדה איתם, ענני הכבוד הגנו עליהם. אבל המן נפסק מיד כאשר עברו את הירדן, נדרשו שבע שנות מלחמה כדי לכבוש את רוב הארץ ועוד שבע שנים כדי לחלק אותה בין השבטים.

היו ניסים גם בכיבוש הארץ -  קריעת הירדן, נפילת חומות יריחו, אבנים מן השמים על האויבים במעלה חורון, "שמש בגבעון דום וירח בעמק איילון". אבל אלו היו אירועים נקודתיים. לצידם הייתה המפלה מול העי, היו הגבעונים שרימו את המנהיגים, היו הערים שלא הצליחו ישראל לכבוש.

הטרגדיה של משה הייתה, שבמובן מסוים הוא לא ירד מהר סיני. אדון הנביאים, ענק האנושות בכל הדורות, התקשה להתמודד עם הבעיות היום-יומיות והתלונות הקטנוניות של העם, עד כדי התמוטטות עצבים ובקשה למות. להנהגה טבעית יש צורך במנהיג החי בתוך עמו, שלא עלה על הר סיני ושלא נזקק למסכה. צריך את יהושע.

4. מלך ונביא

מלחמת יהושע בעמלק (ציור: ניקולא פוסן)

מצד שני, מנהיגותו ואופיו של יהושע אינם חד-ערכיים. הוא הנהיג את הצבא במלחמה נגד עמלק, בעוד משה יושב על ההר ומרים את ידיו השמימה -  אך אינו נזכר כלל במלחמות נגד סיחון ועוג ובמלחמת מדין. כאשר משה נטה את אוהל מועד מחוץ למחנה, הוא עצמו היה חוזר לאוהלו הפרטי לאחר התגלות ה' אליו, בעוד דווקא יהושע נשאר באוהל המרוחק.

• כולם בודקים את הנוסעים. אבל מי בודק את הטייסים?
• הבית לא תמיד מנצח: מה עובר על מניות בתי הקזינו, והאם עסקאות ה-M&A בתעשייה מרמזות על הזדמנות?

ההסבר מצוי בפרשייה בה מצטווה משה לראשונה למנות את יהושע ליורשו. הוא מבקש: "יפקוד ה' אלוהי הרוחות לכל בשר איש על העדה. אשר ייצא לפניהם ואשר יבוא לפניהם ואשר יוציאם ואשר יביאם". משה היה גם נביא וגם מלך; הוא ביקש שה' ימנה את מחליפו בתחום הרוח, כפי שאמר לישראל: "נביא מקרבך מאחיך כמוני יקים לך ה' אלוהיך". הוא סבר שאת תפקיד המלך יירש אחד מבניו, כפי שעולה מדברי רש"י שם.

משה הבין שבארץ ישראל ההתנהלות תהיה בדרך הטבע, ולכן חשב שיש לפצל בין התפקידים. אבל ה' החליט אחרת: המנהיג הבא יהיה מלך ונביא אף הוא. "קח לך את יהושע, איש אשר רוח בו" -  נביא; "על פיו ייצאו ועל פיו יבואו" -  למלחמה (כפי שמפרש האברבנאל). הוא לא יוציא אותם ויביא אותם מכוח אישיותו; הוא יפקוד עליהם לצאת ולבוא מכוח סמכותו.

5. מעשה ורוח

נחלות השבטים (ציור: גיאורג הורן, אוסף לאור, הספרייה הלאומית)

אם נחזור לג'ים האקר, הרי שיהושע -  להבדיל -  יודע שיש לו סט של תכונות. מטבעו הוא היה איש מעשה (ראה עמלק); משה הוסיף לו את הצד הרוחני (ראה אוהל מועד). לכאורה, הוא כמו משה -  מלך ונביא. אבל אפשר לומר את יהושע את שאמר דוד בן-גוריון על עצמו: "אני לא מתיימר שהעם בכיסי, ואני לא יודע מה רוצה ומה לא רוצה העם. אני יודע רק, כך נדמה לי, מה רצוי לעם".

יהושע ידע שכעת צריך הרבה יותר מעשים והרבה פחות רוח. שאמנם נכנסים לארץ לאחר שהירדן נבקע, אבל מיד לאחר מכן צריך להשיג מזון. שאמנם חומות יריחו נופלות, אבל את 31 מלכי כנען צריך לנצח בשדה הקרב. שאמנם ה' מלווה את העם בכל צעד, אבל את הארץ צריך לחלק בעבודת רגליים. יהושע ידע, אולי טוב יותר מכל מנהיג אחר בתולדות העם היהודי, כיצד להנהיג בזמן אמת.

6. יהושע ומשה

חציית הירדן (ציור: בנג'מין ווסט)

לא היה בהיסטוריה היהודית דור מעולה כמו זה שכבש את הארץ. קִראו את ספר יהושע לאורכו ולרוחבו -  ולא תמצאו אף תלונה. כאשר נדמה לתשעת וחצי השבטים שבמערב הירדן, שאחיהם שעברו מזרחה מקימים מזבח לעבודה זרה -  הם מוכנים לצאת למלחמה נגדם כדי לשמר את אחדות הברית עם ה'. ספר שופטים מדגיש: "ויעבדו העם את ה' כל ימי יהושע וכל ימי הזקנים אשר האריכו ימים אחרי יהושע".

כאשר מגיע יהושע לערוב ימיו, הוא עושה את מה שלא עשה משה באותו שלב בחייו. בעוד משה כינס את העם והודיע חד-צדדית שהוא כורת ברית בינם לבין ה', יהושע מציב בפניהם ברירה: "יְראוּ את ה' ועִבדו אותו בתמים ובאמת... ואם רע בעיניכם לעבוד את ה' -  בחרו לכם היום את מי תעבדון". העם מכריז: "חלילה לנו מעזוב את ה'". יהושע לא מוותר: "לא תוכלו לעבוד את ה', כי אלוהים קדושים הוא, אל קנוא הוא, לא ישא לפשעכם ולחטאותיכם". גם העם מתעקש: "לא, כי את ה' נעבוד".

משה ראה את הארץ מרחוק; יהושע כבש אותה. משה נקבר בהר נבו שבעבר הירדן; יהושע נקבר בנחלה שקיבל בארץ ישראל. משה שבר את הלוחות; יהושע הקים אבן לציון ההתחייבות לעבוד את ה'. משה בדורו ויהושע בדורו. וכך כל מנהיג בכל עת. מועדים לשמחה ושנה טובה.