טנגלה מכפילה את הרווח בחציון ומחלקת 5.5 ראנד למניה
הרווח המתואם למניה עלה ל-4.80 ראנד מ-1.92, היצוא הגיע ל-9.5 מיליון טון, ומכרה אנשם באוסטרליה זינק 38% ל-2.2 מיליון טון. הדיבידנד הביניים עולה מ-2 ראנד ל-5.50
טנגלה ריסורסז, יצרנית הפחם הדרום-אפריקאית, דיווחה על רווח מתואם למניה של 4.80 ראנד בחציון הראשון, לעומת 1.92 ראנד בתקופה המקבילה. זה יותר מהכפלה, ובדולרים כ-30 סנט למניה. החברה תחלק דיבידנד ביניים של 5.50 ראנד למניה, אחרי 2 ראנד בחציון המקביל. המנכ"ל מוזס מדנדו הצביע על מכרה אנשם באוסטרליה כעוגן הצמיחה מחוץ לדרום אפריקה, אחרי שמחירי פחם הקיטור עלו והיצוא גדל.
מכירות היצוא עלו 12% ל-9.5 מיליון טון. באנשם הייצור עלה 38% ל-2.2 מיליון טון. הלוגיסטיקה ברכבת בדרום אפריקה השתפרה, וזה איפשר להוציא יותר פחם מהמכרות המקומיים אל הנמל. לתחזית 2026 החברה מצפה לייצר בין 13 ל-13.6 מיליון טון. ה-EBITDA המתואם הסתכם בכ-1.3 מיליארד ראנד, עלייה של כ-91% לעומת החציון המקביל.
טנגלה הופרדה מאנגלו אמריקן לפני כמה שנים והפכה ליצואנית פחם קיטור עצמאית. ב-2025 היא סיימה בהפסד מתואם למניה של 6.47 ראנד, אחרי שמחירי הפחם ירדו והראנד התחזק. המחצית הראשונה של 2026 מספרת סיפור הפוך. המלחמה במזרח התיכון הרימה את מחירי האנרגיה, ופחם קיטור לתחנות כוח באסיה ובאירופה חזר להיות מבוקש. התשואה על אג"ח ארה"ב ל-30 שנה בשיא מאז 2007 מייקרת מימון לפרויקטים חדשים, ולכן יצרנית שכבר חופרת ומחלקת דיבידנד נהנית מהמחיר הנוכחי ומשאירה את גיוס החוב הכבד בצד.
למה אוסטרליה משנה את החברה
אנשם נותן לטנגלה רגל מחוץ לרכבת הדרום-אפריקאית. שנים שהייצוא מדרום אפריקה נתקע בצוואר בקבוק של פסי רכבת. עלייה של 38% באוסטרליה מקטינה את התלות הזאת. מדנדו הציג את המכרה כבסיס לצמיחה, רחוק מתוספת זמנית. 2.2 מיליון טון בחציון הם עדיין חלק מהתחזית השנתית של 13 עד 13.6 מיליון, כך שדרום אפריקה נשארת הבטן של הייצור, ואוסטרליה היא המנוע שמושך למעלה.
הדיבידנד של 5.50 ראנד מול 2 ראנד אשתקד אומר שהדירקטוריון רואה את תזרים המזומנים כחזק מספיק לחלוקה. ב-2025 החלוקה השנתית כולה הסתכמה ב-4 ראנד למניה. בחציון אחד השנה כבר מחולקים 5.50. זה מסר לשוק יוהנסבורג שהחברה חוזרת להיות מניה של תזרים, מעבר למניית מחיר פחם.
מחיר פחם הקיטור רגיש לאותם משתנים שמזיזים את הנפט. כשההובלה הימית יקרה והגז באירופה תנודתי, תחנות כוח באסיה קונות פחם. טנגלה מוכרת בדולרים ומשלמת חלק מהעלויות בראנד, כך שהחלשות הראנד תומכת ברווח המתורגם. ב-2025 היה ההפך. השנה שני הצדדים עובדים לטובתה. חמשת הקונים הגדולים של הזהב כבר מראים איך מוסדות מחפשים נכס ארוך, ובמקביל יצרניות סחורות אנרגיה מחזירות מזומן לבעלי המניות.
מה נשאר לבדוק במחצית השנייה
התחזית של 13 עד 13.6 מיליון טון דורשת שהרכבת בדרום אפריקה תמשיך לעבוד ושאנשם יישאר בקצב. אם הייצור יישען באמצע הטווח, והמחיר יישאר גבוה, הדיבידנד הסופי עשוי להצטרף לביניים. אם המחיר ייחלש אחרי הורמוז, הרווח למניה ייפול מהר, כמו ב-2025. פחם קיטור נסחר במחיר יומי, רחוק מחוזה ארוך כמו בגז נוזלי, והמחיר הזה קובע.
טנגלה נשארת חברה קטנה מול גלנקור או בי.אייצ'.פי, אבל עם מינוף תפעולי גבוה למחיר. הכפלת הרווח בחציון אחד ממחישה את זה. 4.80 ראנד למניה אחרי 1.92, ו-5.50 ראנד דיבידנד אחרי 2, הם שני מספרים שהשוק ביוהנסבורג יישען עליהם עד הדוח השנתי. אנשם ב-2.2 מיליון טון הוא המספר השלישי, כי הוא מספר אם הפיזור לאוסטרליה עובד.
מה שייבדק עכשיו הוא מחיר פחם הקיטור לייצוא, קצב הרכבת בדרום אפריקה, והאם אנשם מחזיק את הקפיצה של 38%. אם שלושת אלה נשארים יציבים, טנגלה תמשיך לחלק. אם אחד נשבר, הרווח למניה ייסוג מהר כמו שעשה בשנה שעברה. בינתיים החציון נסגר עם הכפלה ועם דיבידנד שגדול מהחלוקה השנתית כולה של 2025.
