האנרגיה המתחדשת בשיא, אבל ישראל לא עומדת ביעדים

ב-2025 חוברו מתקני אנרגיה מתחדשת בהספק של כ-1.3 גיגה ואט ושיעור הצריכה מחשמל ירוק עלה לכמעט 17%, ומה שהביא לירידה של לפחות 10% בשימוש בפחם.

לפי דו"ח ביניים של רשות החשמל, בשנת 2025 חוברו מתקני אנרגיה מתחדשת בהספק של כ-1.3 גיגה ואט, שיא שנתי חדש. השיא הקודם נרשם ב-2022 ועמד על כ-1.2 גיגה ואט, בעוד שהממוצע השנתי בשנים האחרונות עמד סביב כ-0.9 גיגה ואט. המשמעות היא שיש האצה אמיתית בחיבורים לרשת. יותר גגות סולאריים, יותר מתקנים קרקעיים, יותר מערכות אגירה ויותר יזמים שמצליחים לעבור את הדרך הארוכה בין תכנון, רישוי, חיבור והפעלה. 

המהלך הזה הוא אמנם שיפור אך רחוק מהיעד שישראל הציבה לעצמה בהסכמי פאריז ב-2015, יעד שקובע כי עד 2030, 30% מצריכת האנרגיה בישראל יבוא מאנרגיה מתחדשת. כעת היעד ל-2025, שעמד על 20%, כבר הוחמץ, כאשר שיעור הצריכה מאנרגיה מתחדשת לאותה שנה הגיע לכ-16.7%, שהם כ-12.8 טרה ואט שעה. וגם היעד לשנת 2030 נראה קשה יותר להשגה ככל שהביקוש לחשמל ממשיך לעלות. גם אם משק החשמל הישראלי כן מתקדם לאנרגיה נקייה יותר, זה לא קורה בקצב מספק לעמידה ביעדים שהמדינה הציבה לעצמה.

גם אם אין עמידה ביעדים נראה כי הכיוון חיובי, כאשר ב-2024 שיעור האנרגיה המתחדשת בצריכה עמד על כ-14.7%, וב-2023 על כ-12.5%. כלומר, בתוך שנתיים נוספו יותר מ-4 נקודות אחוז. אם הקצב הזה יימשך, היעד של 20% עשוי להיות מושג במהלך 2027. אך כאמור, הבעיה היא שהיעד הבא כבר הרבה יותר מורכב: 30% אנרגיה מתחדשת ב-2030. 

שמש יש- ישראל היא מדינה אידיאלית לאנרגיה סולארית

הרבה שמש, גגות רבים, שטחים פתוחים בנגב ובערבה, וביקוש גבוה לחשמל דווקא בשעות החמות. אבל בפועל, השמש היא רק חלק מהסיפור. כדי לייצר חשמל סולארי צריך גם רשת הולכה וחלוקה שיודעת לקלוט אותו, אגירה שתאזן בין שעות הייצור לשעות הצריכה, תכנון מהיר יותר, והסרת חסמים מול רשויות מקומיות, חברת החשמל, נגה ורשות החשמל. ואם מוקשים אלו אינם מספיקים, אתגר נוסף הוא שהצריכה הכוללת ממשיכה לעלות. בשנת 2025 סך צריכת החשמל, כולל הרשות הפלסטינית, עמד על כ-75.3 טרה ואט שעה, עלייה של כ-1.2% לעומת 2024. זו עלייה מתונה יחסית, אבל המגמה ארוכת הטווח היא של עלייה בצריכה. אוכלוסיית ישראל גדלה מהר, יותר דירות נבנות, יותר מזגנים פועלים, יותר רכבים חשמליים ייכנסו לכבישים, ובמקביל חוות שרתים, כולל דאטה סנטרים של בינה מלאכותית, צפויות להגדיל את הביקוש לחשמל. במילים אחרות, ישראל לא צריכה רק להוסיף מתקנים סולאריים. היא צריכה להוסיף אותם מהר יותר מקצב הגידול בצריכה. אחרת, שיעור האנרגיה המתחדשת מתוך כלל הצריכה יעלה לאט מדי, גם אם ההספק המותקן ממשיך לגדול. 

 יעד 2030 נראה קשה, יעד 2035 כבר מחייב החלטה 

היעד הרשמי ל-2030 עומד על 30% אנרגיה מתחדשת. לפי הערכות רשות החשמל, בתרחיש אופטימי ניתן יהיה להגיע אליו סביב 2032. כלומר, גם היעד הזה עלול להידחות. במשרד האנרגיה וברשות החשמל מנהלים בחודשים האחרונים דיונים על יעד חדש ל-2035, כאשר אחת האפשרויות שעלו היא יעד של 35%. כאן מתחיל הפער בין יעד שאפשר לכתוב לבין יעד שאפשר לבצע. 

כדי להגיע ליעד של 30% גם ב-2035, כאשר הצריכה הכוללת תמשיך לעלות, תידרש תוספת שנתית של כ-0.7 גיגה ואט במתקנים מתחדשים. זה קצב שנראה אפשרי ביחס למה שהמשק כבר יודע לעשות. אבל יעד של 35% ידרוש קצב של כ-1.4 גיגה ואט בשנה, כלומר קצת יותר מהשיא שנרשם ב-2025, ובאופן רציף. יעד של 40% כבר דורש כ-2.1 גיגה ואט בשנה, וזה נראה בשלב הזה רחוק מאוד. לכן שאלת היעד אינה רק סביבתית. היא גם כלכלית ותשתיתית. יעד גבוה מדי בלי יכולת ביצוע יוצר אכזבה וחוסר אמון. יעד נמוך מדי עלול להשאיר את ישראל תלויה מדי בגז, ולהגדיל את הפער מול מדינות שמתקדמות מהר יותר באנרגיה נקייה. 

החדשות הטובות: השימוש בפחם צנח

ב-2025 ירד השימוש בפחם לפחות מ-10% מסך ייצור החשמל, לעומת כ-14% ב-2024. במקביל, הייצור בגז טבעי עלה מכ-72% לכ-74% מסך הייצור. בפועל, משק החשמל הישראלי נע לעבר שני מקורות מרכזיים: גז וסולארי. הירידה בפחם חשובה במיוחד בגלל זיהום האוויר המקומי. יחידות 1 עד 4 בתחנת אורות רבין בחדרה, שהיו מהמתקנים המזהמים בישראל, עברו ב-2025 למתכונת שימור שמיועדת לשעת חירום בלבד. לפי רשות החשמל, השימוש ביחידות האלה ירד בכ-80% לעומת 2024. כתוצאה מכך, פליטות הגופרית הדו חמצנית לקוט"ש מיוצר ירדו בכ-70%, ופליטות החנקן הדו חמצני ירדו בכ-40%. אם כן, המעבר מפחם לגז ולסולארי אינו רק עניין של עמידה ביעדים בינלאומיים או הפחתת פליטות פחמן. הוא משפיע על האוויר שאנשים נושמים בחדרה, באשקלון ובאזורים נוספים שסבלו במשך שנים מזיהום תחנות הכוח. 

• רבעון חזק לנופר - משלימה זינוק של 106% מתחילת השנה
• נקסטקום תקים מתקן אגירה בנגב תמורת 65 מיליון שקל

עם זאת, המלחמה והמתיחות מול איראן מזכירה למה הפחם עדיין לא נעלם. ברבעון הראשון של 2026, ובמיוחד במרץ במהלך מבצע שאגת הארי, הושבתו שתיים מתוך שלוש אסדות הגז. כתוצאה מכך, הפחם חזר להיות מקור ייצור מרכזי יותר, ובחודש מרץ שימש לכ-24% מהייצור. לפי הערכות רשות החשמל, אלמלא המלחמה, השימוש בפחם ברבעון הראשון של 2026 היה יורד לכ-1.4 טרה ואט שעה, לעומת כ-2.6 טרה ואט שעה ברבעון הראשון של 2025. בפועל, הוא עמד על כ-2.4 טרה ואט שעה. כלומר, מבחינת המגמה התפעולית ישראל כבר היתה יכולה להפחית משמעותית את השימוש בפחם, אבל הסיכון הביטחוני החזיר אותו לשולחן. 

כאן מצויה הדילמה של ראש משק החשמל, כאשר מצד אחד, רוצים לסגור תחנות פחם ולהקטין זיהום אך מצד שני, במדינה שבה אסדות גז עלולות להיות מושבתות בזמן מלחמה, צריך גיבוי. עד שלא תהיה אגירה בהיקף גדול ותשתית מתחדשת חזקה יותר, קשה לוותר לגמרי על מקורות ייצור ישנים, גם אם הם מזהמים. 

 הגז אינו פתרון לנצח

 הגז הטבעי היה השינוי הגדול של משק החשמל בעשור האחרון. הוא הוריד את השימוש בפחם, שיפר את איכות האוויר והפחית עלויות לעומת יבוא דלקים מזהמים. אבל גז טבעי, הוא אינו חף מזיהום שכן הוא ממשפחת הדלקים המאובנים כמו נפט ופחם, ונוסף על כך הוא אינו אינסופי. לפי הערכות משרד האנרגיה, מאגרי הגז יספיקו לעוד כ-20 שנה בקצב הנוכחי ובכפוף לביקושים וליצוא. לכן האנרגיה המתחדשת אינה רק עניין ירוק. היא גם ביטוח אנרגטי. ככל שישראל תייצר יותר חשמל מהשמש, היא תוכל להאריך את חיי מאגרי הגז, להפחית תלות במקור אחד, ולהקטין סיכונים גיאופוליטיים ותפעוליים. זה נכון במיוחד בעידן שבו החשמל הופך לתשתית קריטית עוד יותר, בגלל רכבים חשמליים, דאטה סנטרים, קירור, תעשייה ומערכות ביטחוניות. 

• פריים אנרג'י מרחיבה את ההסכם עם נקסטקום: 24 פרויקטים בהשקעה כוללת של כ-930 מיליון שקל
• פרויקט ראשון לדוראל ואמפא: התאגיד המשותף יקדם חוות שרתים בבית שמש

בסופו של דבר, הדו"ח של רשות החשמל מציג תמונה כפולה. מצד אחד, 2025 היתה שנת שיא בחיבור מתקני אנרגיה מתחדשת, השימוש בפחם ירד בחדות, והזיהום המקומי פחת משמעותית. מצד שני, ישראל שוב לא עמדה ביעד, והיעדים הבאים נראים קשים יותר ככל שהביקוש לחשמל עולה. כדי שהמגמה תהפוך לשינוי מבני אמיתי, ישראל תצטרך להאיץ חיבורים לרשת, לקדם אגירה, להסיר חסמי תכנון, לחזק את רשת החשמל, וליצור ודאות ליזמים. בלי זה, השמש תמשיך להיות משאב ענק, אבל לא מספיק מנוצל. הכיוון חיובי, אבל הקצב עדיין גבולי. ישראל מתקדמת לעולם שבו החשמל שלה יהיה נקי יותר, אבל הדרך לשם עוברת בהרבה מאוד תשתיות, רגולציה וכסף. לא בסיסמאות.