ה-AI יהפוך את ישראל למעצמת אנרגיה, או יחשוף את צוואר הבקבוק הגדול של המשק?

עד לפני שנתיים, הביקוש לחשמל בישראל גדל בקצב צפוי יחסית. גידול באוכלוסייה, התרחבות התעשייה ומעבר הדרגתי לרכב חשמלי היו מנועי הצמיחה המרכזיים. ואז הגיעה מהפכת הבינה המלאכותית.

הדור החדש של מודלי AI אינו צורך רק שבבים מתקדמים, הוא זקוק גם לכמויות עצומות של חשמל. חוות שרתים (Data Centers)  שהוקמו בעבר עבור שירותי ענן רגילים, הפכו למפלצות זוללות אנרגיה הפועלות 24 שעות ביממה, 365 ימים בשנה.

המציאות החדשה תפסה את ישראל בנקודת חולשה - בימים האחרונים התברר כי רשות החשמל החליטה להקפיא למשך 140 יום בקשות חדשות לחיבור חוות שרתים גדולות לרשת החשמל, לאחר שהוגשו בקשות בהיקף חסר תקדים של כ־27 ג'יגה-ואט – היקף הגדול משמעותית מהיכולת המיידית של רשת החשמל לספק. לשם השוואה, שיא הביקוש בישראל כולה עומד סביב 16-17 ג'יגה-ואט.

זו אינה רק החלטה רגולטורית. ייתכן שזהו הרגע שבו התברר כי המהפכה הגדולה ביותר של העשור אינה מחסור בשבבי NVIDIA, אלא מחסור בחשמל. כשדאטה סנטר הופך לעיר, מרכז נתונים מודרני כבר אינו בניין מלא בשרתים. מרכז AI מתקדם מכיל עשרות אלפי מעבדי GPU, מערכות קירור עצומות, ציוד תקשורת, סוללות גיבוי ותשתיות חשמל מורכבות. צריכת החשמל שלו דומה לזו של עיר בינונית. 

דאטה סנטר בהספק של 50 מגה־ואט צורך חשמל בהיקף הדומה לעשרות אלפי יחידות דיור, בעוד שקמפוסים של מאות מגה־ואט הופכים לצרכני אנרגיה מהגדולים במשק. וזו רק ההתחלה. 

בארצות הברית כבר מוקמים קמפוסים בני מאות מגה־ואט ואף יותר מג'יגה־ואט אחד עבור ענקיות  AI. 

המשמעות היא שהחשמל הפך למשאב האסטרטגי החשוב ביותר של תעשיית הבינה המלאכותית. מי שאין לו חשמל – לא יוכל להשתתף במירוץ.

רשת החשמל פוגשת את מגבלות המציאות

במשך עשרות שנים תוכננה רשת החשמל של ישראל עבור צרכנים "רגילים" – משקי בית, מפעלים ומרכזי קניות. היא לא תוכננה עבור מתקן בודד המבקש חיבור של מאות מגה־ואט. 

גם אם קיימות תחנות כוח המסוגלות לייצר את האנרגיה, לעיתים קרובות צוואר הבקבוק נמצא דווקא ברשת ההולכה, בתחנות המשנה ובזמני התכנון והרישוי, שנמשכים שנים רבות.  

• מושלת ניו יורק מקפיאה הקמת דאטה סנטרס
• אחרי רכישת SAGE: סטארק פאוור משלימה גיוס נוסף של 145 מיליון שקל

וכאן מתחילה השאלה הגדולה באמת. האם אפשר לעקוף את חברת החשמל?

במבט ראשון, נדמה שהתשובה שלילית. אבל בעולם מתחיל להיווצר מודל חדש. במקום להמתין שנים לחיבור לרשת, חברות דאטה סנטר מקימות לעצמן תחנות כוח פרטיות. כלומר, הדאטה סנטר אינו רק צרכן חשמל. הוא גם יצרן החשמל של עצמו. החשמל מיוצר בתחנת כוח פרטית הצמודה למתחם, מוזן ישירות לשרתים, ולעיתים אף משולב עם אגירת אנרגיה וסוללות ענק. במילים אחרות, מרכז הנתונים הופך למעין "אי אנרגטי" עצמאי.

האם זה אפשרי גם בישראל? התשובה היא כן – לפחות מבחינה הנדסית. ישראל מחזיקה באחד ממשקי הגז המפותחים בעולם. מאגרי לווייתן, תמר וכריש מספקים גז טבעי בכמויות גדולות. רשת ההולכה של נתג"ז פרוסה לאורך חלקים נרחבים של המדינה. לכן, מבחינה טכנולוגית, ניתן להקים תחנת כוח פרטית, לחבר אותה לרשת הגז ולהזין ממנה את הדאטה סנטר. 

אבל מכאן ועד להפעלה מסחרית הדרך ארוכה. נדרש רישוי סביבתי, אישורי תכנון ובנייה, חיבור לתשתיות הגז והחשמל, תכנון מערכות קירור, פתרונות גיבוי ועמידה בתקני פליטות. כל אלה הופכים את הפרויקט למורכב, אך בהחלט אפשרי.

בארצות הברית כבר מתפתח מודל חדש המכונה Bring Your Own Power (BYOP) – "הבא את החשמל שלך". במקום להמתין שנים לחיבור לרשת, חברות AI בונות תחנת כוח הצמודה לקמפוס השרתים ומייצרות בעצמן את רוב החשמל שהן צורכות. Chevron, Microsoft וחברות נוספות כבר מקדמות פרויקטים כאלה, ואפילו xAI של אילון מאסק מפעילה טורבינות גז באתר Colossus בממפיס כדי להתמודד עם מגבלות הרשת. 

• מ-18 אלף ל-31 אלף חביות ביום: אנרג'יאן מרחיבה את הפעילות בכריש
• מחירי הנפט מטפסים בעקבות המתיחות מול איראן

אם מגבלות רשת החשמל יימשכו, ייתכן שגם בישראל זה יהפוך מפתרון חריג למודל עסקי.

כמה עולה לקנות עצמאות אנרגטית והמשמעויות על משק הגז

תחנת כוח אינה גנרטור גדול. מדובר בפרויקט תשתית מורכב הכולל טורבינות גז, מערכת מחזור משולב (CCGT)  או מנועי גז גדולים, מערכת קירור, תחנת השנאה, חיבור לנתג"ז, מערכות בקרה, מערכות גיבוי, חיבור פנימי לדאטה סנטר ועוד.

להלן הערכת סדרי גודל לפרויקט ייעודי:

במבט ראשון אלו סכומים עצומים. אבל עבור חברות כמו Microsoft, Google, Amazon, Meta או OpenAI, מדובר בהשקעה שעשויה להיות זניחה ביחס לשווי הפעילות שתפעל על גבי אותו מתקן.

כמה זמן נמשך פרויקט כזה? בישראל, אם יידרש הליך מלא של תכנון ורישוי:

תכנון – כשנה.

היתרים – שנה עד שנתיים.

הקמה – כשנתיים.

כלומר, בין שלוש לחמש שנים במקרה אופטימי. לכן אחת הסוגיות המרכזיות תהיה האם המדינה תיצור "מסלול ירוק" לפרויקטים אסטרטגיים של AI.

אם ישראל תהפוך למוקד AI אזורי, צריכת הגז המצטברת עשויה להיראות כך:

2 ג'יגה-ואט – 10-12 BCM

5 ג'יגה-ואט – 25-30 BCM

10 ג'יגה-ואט – 50-60 BCM

20 ג'יגה-ואט – מעל 100 BCM

לשם השוואה, נזכור את מה שנאמר בפתיח – כמות הבקשות שהוגשו לחברת החשמל וגרמו לההקפאה וחשיבה מחדש הוא כ- 27 ג'יגה-ואט.

ולשם השוואה מבחינת היקף הגז שיידרש, נזכור שכל תפוקת לוויתן כיום היא 15.8 BCM לשנה, ולאחר ההרחבה (שלב 1ב)  בשנת 2029 תהיה 21 BCM

כלומר הביקוש המצטבר לגז בעידן ה-AI, ישנה את כל שוק האנרגיה הישראלי. הקמה של מספר קמפוסי AI גדולים עשויה להפוך למנוע ביקוש משמעותי לגז טבעי.

כאן מתחילה הדרמה האמיתית - עד היום, חברות הגז בישראל הסתכלו בעיקר לייצוא למצרים וירדן, אבל ייתכן שבעשור הקרוב הלקוח הגדול ביותר שלהן לא יהיה בחו"ל, אלא קמפוסים של AI בישראל.

אם זה יקרה, מדינת ישראל תידרש לקבל החלטה אסטרטגית - האם עדיף לייצא את הגז או להפוך אותו לחשמל, שעליו תפעל תעשיית AI ישראלית בשווי מאות מיליארדי דולרים?

זו אינה עוד שאלה של אנרגיה - זו שאלה של מדיניות תעשייתית, צמיחה כלכלית ומיצוב ישראל בעידן הבינה המלאכותית.

האם מהפכת ה-AI תיצור את "לווייתן 2"?

עד לפני שנים ספורות נדמה היה ששאלת המפתח של משק הגז הישראלי היא רק למי נייצא את הגז?

הדיון הציבורי התמקד במצרים, בירדן, בהנזלת גז במצרים לצורך יצוא לאירופה, ובהרחבת צינורות ההולכה. חברות האנרגיה בנו את תוכניותיהן על בסיס ההנחה שהביקוש המקומי ימשיך לצמוח בקצב מתון, בעוד שעיקר הגידול יגיע מהיצוא.

אלא שכעת מופיע משתנה חדש, שאיש כמעט לא לקח בחשבון לפני חמש שנים - הבינה המלאכותית.

אם ישראל תהפוך למרכז אזורי של דאטה סנטרים, ייתכן שהגידול בביקוש המקומי לגז יהיה מהיר יותר מכל התחזיות שעליהן התבססו תוכניות הפיתוח של מאגרי הגז, וידרוש שינוי כיוון מייצוא לשוק המקומי.

אגב, בניגוד לתחנת כוח רגילה, שמושפעת מעונות השנה ומשעות השיא, מרכז נתונים פועל כמעט תמיד בעומס גבוה. המשמעות היא צריכת גז יציבה, רציפה וצפויה – תכונה שמוערכת מאוד על ידי מפיקי גז.

כאן עולה שאלה כלכלית מעניינת - באופן עקבי, מחירי הגז בחוזי היצוא למצרים הם גבוהים יותר מהמחירים בהחוזים המקומיים. לכן, לכאורה, לחברות הגז כדאי יותר לייצא. 

מצד שני, מכירה לשוק המקומי מציעה יתרונות משמעותיים:

- אין סיכון גיאו-פוליטי של יצוא.

- אין תלות במתקני הנזלה או בצינורות יצוא.

- עלויות ההובלה נמוכות יותר.

- ההכנסות מתקבלות בשוק יציב ובמטבע מקומי או בדולר בהתאם לחוזה.

- ניתן לחתום על חוזים ארוכי טווח עם לקוחות בעלי דירוג אשראי גבוה.

במילים אחרות, גם אם מחיר הגז בישראל יהיה נמוך ממחיר הגז לייצוא, הרווחיות הכוללת של חברות הגז עשויה להיות דומה בשני המקרים ואף גבוהה יותר בישראל, בזכות היתרונות שפורטו לעיל אשר מאפשרים סיכון נמוך יותר.

צריך גם לזכור שבכלל לא בטוח שהמחיר הנמוך יחסית של גז הנמכר לחברת חשמל, יישמר גם במכירה ישירה לדאטא סנטרים בישראל, ובהחלט יכול להיות שבסביבת עודף ביקוש רב לגז, ישלמו אף יותר מהמחיר למצרים. 

וכאן מגיעה השאלה האסטרטגית - אם יקומו בישראל קמפוסי AI בהיקף של אלפי מגה־ואט, ייתכן שהפקת הגז הקיימת לא תספיק לאורך זמן. בתרחיש כזה, בעלי מאגר לווייתן עשויים להאיץ השקעות בשלב הרחבה נוסף, שיגדיל את יכולת ההפקה. גם מאגר תמר, וכן כריש, עשויים ליהנות מביקוש מקומי מוגבר.

כל הרחבה כזו משמעותה השקעות של מיליארדי דולרים, הכנסות נוספות למדינה מתמלוגים ומסים, הרחבת הפעילות הכלכלית במשק וכו'

במקביל להרחבת ההפקה ותעדוף השוק המקומי, יאיצו השקעות בחיפוש ופיתוח מאגרים נוספים. 

ביקוש מקומי חזק עשוי להצדיק פיתוח מהיר יותר של מאגרים נוספים, קידוחים חדשים והרחבת החיפושים בים התיכון.

אם תרחיש כזה יתממש, רשימת המרוויחים מכך תהיה ארוכה: מפיקות הגז, חברות הקידוחים, חברות, ההנדסה, יצרני ציוד לתחנות כוח, נתג"ז וחברות תשתית, חברות בנייה, ספקי מערכות קירור, חברות סייבר ואבטחת מידע, קבלני חשמל ותשתיות ועוד.

במילים אחרות, לא מדובר רק בסיפור של אנרגיה – אלא באקו־סיסטם כלכלי שלם.

אבל יש גם סיכונים ואסור להתעלם מהאתגרים - מחסור בקרקעות מתאימות, מחסור במים הנדרשים לקירור (אמנם יש בים כמות מים אינסופית, אך לא בהכרח כל הדאטא סנטרים יהיה סמוכים לחוף הים), מחסור במהנדסי חשמל ואנרגיה, עומסים על רשת הגז, זמני רישוי ארוכים, התנגדויות סביבתיות, תלות כמעט מוחלטת בגז טבעי כמקור אנרגיה וכו'.

בנוסף, תעשיית ה-AI עצמה משתנה במהירות. ייתכן שבעתיד יפותחו שבבים חסכוניים יותר, או טכנולוגיות קירור שיקטינו את צריכת החשמל ליחידת חישוב.

שאלה אחת שתקבע את העשור הבא

במשך שנים נשאלה השאלה "כמה גז ישראל יכולה לייצא?" אבל יתכן שבעשור הקרוב השאלה תהיה שונה לחלוטין - "כמה גז ישראל צריכה להשאיר לעצמה כדי להפוך למעצמת בינה מלאכותית?"

אם מהפכת ה-AI אכן תימשך בקצב הנוכחי, ייתכן שהערך הכלכלי של שימוש בגז לייצור חשמל עבור תעשיית AI מקומית, יהיה גבוה בהרבה מהערך של יצוא הגז כחומר גלם.

זו אינה רק שאלה של אנרגיה, זו שאלה של חזון לאומי. האם ישראל תהיה רק ספקית גז למדינות אחרות, או שתשתמש במשאב הטבעי החשוב ביותר שלה כדי לבנות כאן את אחד ממנועי הצמיחה הגדולים של המאה ה־21?

סיכום: המרוץ על החשמל הוא המרוץ על הכלכלה של העשור הבא

במשך עשרות שנים נמדדה עוצמתה הכלכלית של מדינה לפי משאבי הטבע שלה, כוח העבודה שלה או היכולת התעשייתית שלה. בעשור הקרוב, ייתכן שהמדד החשוב ביותר יהיה פשוט בהרבה: כמה מגה־ואט פנויים יש לה עבור בינה מלאכותית.

ישראל נמצאת בנקודת זמן נדירה. מצד אחד, היא אחת ממעצמות החדשנות העולמיות, מובילה בתחום השבבים, הסייבר והאלגוריתמיקה. מצד שני, היא מחזיקה במאגרי גז טבעי משמעותיים, המסוגלים לספק אנרגיה אמינה וזולה יחסית.

אולם שני היתרונות הללו אינם נפגשים מעצמם. ללא תכנון ממשלתי, השקעה בתשתיות ורפורמות ברישוי, ישראל עלולה למצוא את עצמה במצב אבסורדי: מובילה בפיתוח AI, אך ללא יכולת לארח את תשתיות המחשוב שמהן יופק הערך הכלכלי.

ההחלטות שיתקבלו בשנתיים־שלוש הקרובות עשויות להשפיע על המשק לעשרות שנים.

מה צריכה הממשלה לעשות? אם הממשלה רואה ב-AI מנוע צמיחה לאומי, עליה להתייחס לחשמל ולגז כפי שהתייחסה בעבר לכבישים, נמלים או מתקני התפלה ולגבש תוכנית לאומית לדאטה סנטרים.

בדומה לתוכנית הגז הלאומית, יש להכין תוכנית ייעודית לעשור הקרוב שתכלול למשל, יעד הספק של 2–5 ג'יגה־ואט בשלב ראשון, מיפוי קרקעות מתאימות, חיבורי גז וחשמל מתוכננים מראש, לוחות זמנים מחייבים, קיצור דרמטי של הליכי רישוי וכו'. 

צריך לזכור שכיום פרויקט אנרגיה גדול עשוי להימשך שנים רבות אך בעולם ה-AI, עיכוב של שנים עלול לגרום לכך שההשקעה תעבור למדינה אחרת.

בנוסף המדינה צריכה לעודד תחנות כוח פרטיות ולקבוע מסלול ברור שיאפשר ליזמי דאטה סנטרים להקים תחנות כוח עצמאיות במהירות, תוך שמירה על איכות הסביבה והתחרות במשק החשמל.

וכמובן יש להבטיח זמינות גז לטווח ארוך תוך בחינה מחדש של מדיניות הייצוא, רשיונות והטבות ליזמים להרחבת המאגרים הקיימים והשקעות בחיפוש ופיתוח של מאגרים חדשים.

מה צריכות לעשות חברות הגז? ייתכן שהלקוחות החשובים ביותר של העשור הבא כלל אינם בחו"ל אלא בישראל, במרחק קצר הרבה יותר. לכן חברות הגז צריכות להקים צוותים ייעודיים לתעשיית הדאטה סנטרים, להציע חוזי אספקה ל־15–20 שנה, לשתף פעולה עם יזמי תחנות כוח פרטיות, לבחון השקעה ישירה בפרויקטי אנרגיה ייעודיים ל-AI, להאיץ הרחבת יכולת ההפקה במאגרים קיימים וליזום חיפושים חדשים.

מה צריכה לעשות חברת החשמל? האתגר הגדול של חברת החשמל אינו ייצור החשמל, אלא הולכתו. לכן עליה להאיץ השקעות ברשת ההולכה, להגדיל תחנות משנה, להכין מראש אזורי תעשייה עתירי הספק, לשלב אגירת אנרגיה בקנה מידה גדול, לעבוד בשיתוף פעולה עם יצרני חשמל פרטיים וכו'.

מה צריכה לעשות נתג"ז? ייתכן שנתג"ז תהפוך לאחת החברות החשובות ביותר במהפכת ה-AI. עליה להרחיב קווי הולכת גז, להכין מראש חיבורים לאזורי דאטה סנטרים, לקצר זמני חיבור ולתכנן רשת שתוכל להתמודד עם ביקושים גדולים בהרבה מהיום.

מה צריכות לעשות חברות הדאטה סנטרים? המודל העסקי משתנה: במקום לחפש רק קרקע וסיבים אופטיים, הן יצטרכו לחפש גם זמינות גז, קרבה לתשתיות, אפשרות להקים תחנת כוח פרטית, שטחים להרחבות עתידיות וכו'.

בעתיד, דירוג של אתר לדאטה סנטר עשוי להתחיל דווקא בשאלה כמה אנרגיה ניתן לספק לו?

מה צריכים לעשות המשקיעים? המשקיעים נוטים להתמקד בחברות ה-AI, אבל ייתכן שהמרוויחות הגדולות יהיו דווקא חברות התשתית. מי עשוי ליהנות מהגידול הדרמטי בביקוש - מפיקות הגז, חברות הולכת גז, יצרני חשמל, קבלני תשתיות, חברות ציוד חשמלי, יצרני מערכות קירור, חברות אגירת אנרגיה וכו'.

במילים אחרות, ייתכן שהמהפכה הגדולה של ה-AI תהיה גם מהפכת התשתיות הגדולה ביותר מאז גילוי הגז הישראלי.

הסיכונים

לצד ההזדמנות קיימים גם סיכונים משמעותיים:

- רגולטוריים - הליכי רישוי ארוכים, חוסר תיאום בין משרדי הממשלה, חוסר ודאות רגולטורי.

- טכנולוגיים - קצב השינוי ב-AI מהיר, שיפור ביעילות השבבים עשוי לשנות את תחזיות הביקוש.

- כלכליים - השקעות של מיליארדי דולרים, עליית ריבית, עודף השקעות אם הביקוש יהיה נמוך מהצפוי.

- גיאו־פוליטיים - מתיחות ביטחונית, פגיעה בתשתיות אנרגיה, שינויים בשוקי הגז העולמיים.

- סביבתיים - עמידה ביעדי פליטות ואיכות הסביבה, צורך במים רבים לקירור.

השורה התחתונה

בעיניי, הסיפור הגדול אינו אם יקומו עוד חמישה או עשרה דאטה סנטרים. הסיפור הגדול הוא שישראל עומדת בפני החלטה אסטרטגית - האם להתייחס לחשמל ולגז כאל תשתיות תומכות בלבד, או להפוך אותן לבסיס של מדיניות תעשייתית חדשה שתמשוך השקעות של עשרות מיליארדי דולרים.

אם המדינה תפעל במהירות, ייתכן שבעוד עשר שנים יסתכלו על ההחלטה לעצור זמנית חיבורי דאטה סנטרים לא כמשבר – אלא כרגע שבו ישראל הבינה שהיא חייבת לבנות מחדש את תשתיות האנרגיה שלה כדי להשתלב במהפכת הבינה המלאכותית.

לפני עשרים שנה ישראל גילתה גז. בעוד עשרים שנה ייתכן שנבין שהתגלית החשובה באמת לא הייתה עצם הגז, אלא היכולת להפוך אותו לחשמל שמפעיל את כלכלת ה-AI.

הכותב, בן ויינברגר, הוא יזם ומשקיע פרטי, לשעבר בכיר בתחום ההייטק ומנכ"ל של מספר חברות, כולל חברה ציבורית.

האמור במאמר משקף דעה אישית בלבד, אין אחריות לנתונים המוצגים והמאמר אינו מהווה ייעוץ השקעות ו/או המלצה לפעולה כלשהי.

 גילוי נאות – הכותב מחזיק במניות חברות גז כגון קבוצת דלק, ישראמקו ועוד.