איראן מאיימת לגרור את המלחמה עד 2029 - וטראמפ טוען שארה"ב השתלטה על הורמוז; מי צודק?
בכיר המקורב למשמרות המהפכה מאותת שטהרן מוכנה למלחמת התשה עד תום כהונת טראמפ, בזמן שהנשיא האמריקאי מצהיר על שליטה מלאה במצר; בפועל עברו שם 14 כלי שיט ביום אחד לעומת יותר מ-130 לפני המלחמה, וחברות הספנות עדיין מתייחסות להורמוז כאזור סיכון
המאבק על מצר הורמוז נכנס לשלב חדש: איראן מאותתת שהיא מוכנה להפוך את המלחמה עם ארה"ב למלחמת התשה שתימשך עד סיום כהונתו של דונלד טראמפ בינואר 2029. במקביל, טראמפ מציג מסר הפוך לחלוטין וטוען שארה"ב כבר השיגה "שליטה מוחלטת" במצר ושאיראן איבדה חלק גדול מיכולתה הצבאית.
מבחינה צבאית ארה"ב מחזיקה בעוצמה גבוהה בהרבה, אך מבחינה מסחרית המציאות במצר עדיין רחוקה מהשגרה שקדמה למלחמה. לפי נתוני תנועת הספינות שפורסמו השבוע, ביום אחד עברו במצר 14 כלי שיט בלבד לעומת יותר מ-130 ביום לפני פרוץ המלחמה. מתוך 166 מעברים שנרשמו באוגוסט, שניים בלבד בחרו בנתיב שמאובטח בידי ארה"ב סמוך לעומאן.
טראמפ מדבר על שליטה, חברות הספנות מצביעות ברגליים
טראמפ טוען שהצי האמריקאי יצר מעין "חומת פלדה" סביב הנתיב וכי יותר נפט כבר יוצא מהמפרץ. מבחינת הבית הלבן, הפגיעה בצי האיראני, במשמרות המהפכה ובתשתיות הצבאיות אמורה לשנות את מאזן הכוחות ולהפעיל על טהרן כוח כלכלי כבד.
אלא שחברת ספנות בוחנת את הסיכון בדרך שונה מזו של ממשלה. גם כשהצי האמריקאי מציע נתיב מאובטח, מנהלי אוניות, מבטחים ובעלי מטען צריכים לשקלל טילים, רחפנים, מוקשים, פגיעה בנמלים וסיכון לצוות. לכן עצם הנוכחות האמריקאית עדיין מייצרת מעט מעברים ביחס לנפח שהיה באזור בשגרה.
לפני המלחמה עבר דרך הורמוז כחמישית מסחר הנפט והגז העולמי. השיבוש יצר אחד מזעזועי האנרגיה הגדולים של השנים האחרונות והאיץ השקעות בצינורות עוקפים, נמלים חלופיים ואפשרויות יצוא שאינן תלויות במצר. גם מדינות המפרץ כבר מתייחסות לתלות בהורמוז כסיכון אסטרטגי ארוך טווח.
כבר בחודש שעבר, כשאיראן הכריזה על סגירת המצר בעוד הנתיב הדרומי שמפעילה ארה"ב סמוך לעומאן נותר פעיל, חברות הספנות העדיפו להימנע מהאזור גם כשהמעבר היה אפשרי מבחינה פיזית.
האסטרטגיה האיראנית: לגרום לארה"ב לשלם לאורך זמן
המסר מטהרן משמעותי משום שהוא משנה את מדידת ההצלחה. אם איראן מכוונת להכרעה צבאית ישירה מול ארה"ב, יתרון הכוחות נמצא בבירור בצד האמריקאי. מלחמת התשה פועלת לפי משוואה שונה: עלות תחמושת, הגנת בסיסים, נוכחות ימית, אבטחת אוניות והמחיר הפוליטי של מלחמה ממושכת.
יועץ בכיר למפקד משמרות המהפכה אמר שאיראן יכולה להמשיך בעימות עד סוף כהונת טראמפ. המסר הוא שטהרן בונה על זמן כמשאב. כל חודש שבו המצר נשאר מוגבל מעלה את העלויות לארה"ב, למדינות המפרץ ולכלכלה העולמית.
במקביל, איראן מבקשת להפוך את השליטה בהורמוז להישג מדיני קבוע. הדרישות שעלו בשיחות כוללות תפקיד איראני בניהול התנועה, הקלות בסנקציות ושחרור נכסים. ארה"ב דורשת חזרה לחופש שיט רחב ולמעבר ללא גביית תשלום מצד איראן.
- סעודיה חותכת שוב את מחיר הנפט לאסיה: ההנחה העמוקה ביותר מאז 2020
- 1.4 מיליארד חביות: המלחמה באיראן חשפה את הנשק החדש של סין
המאבק על האפשרות לגבות תשלום מספינות בהורמוז כבר הפך לסוגיה כלכלית בפני עצמה, משום שכל עלות חדשה במעבר יכולה להתגלגל דרך חברות הספנות למחירי האנרגיה והמוצרים.
הברנט סביב 88 דולר, והשוק ממשיך לשלם על המלחמה
הברנט נסחר סביב 88 דולר לחבית, אחרי שנעצר רצף עליות של שישה ימים. מחיר החבית הראה בחודשים האחרונים כמה מהר הוא מגיב לכל מתקפה או הודעה על הסלמה: בתחילת החודש הוא ירד לאזור 82 דולר כשהסיכוי להסדרה התחזק, ומשם טיפס בחזרה. בדוח החודשי שלה מעריכה סוכנות האנרגיה הבינלאומית שהשוק העולמי יסבול ברבעון הזה ממחסור של 1.8 מיליון חביות ביום.
הסיפור הרחב עובר כעת ממשא ומתן על הפסקת אש לשאלה כמה זמן העולם יידרש לחיות עם הורמוז מוגבל. אם האיום האיראני במלחמת התשה משקף את האסטרטגיה בפועל, גם הסכם חלקי עשוי להשאיר חברות ספנות ומבטחים זהירים. עבור השווקים המשמעות פשוטה: כל עוד מספר הספינות במצר נמצא הרחק מרמות השגרה, הסיכון הגיאופוליטי נשאר חלק ממחיר הנפט, ההובלה והאינפלציה - גם כאשר טראמפ מכריז שהשליטה כבר בידיו.
