מה עדיף: בנק גדול, בנק דיגיטלי או חשבון בבית השקעות?

בנק גדול מתאים לחשבון שוטף, לאשראי, למשכנתה ולשירות רחב; בנק דיגיטלי מציע לרוב חוויית שימוש ומבנה עלויות פשוטים יותר; ובית השקעות יוצא זול יותר במסחר בניירות ערך. המערכת מתירה להחזיק את שלושתם במקביל, כך שהבחירה בגוף אחד היא הנחה שאפשר לוותר עליה.

החלוקה המעשית מפזרת את הצרכים: משכורת בבנק, השקעות בבית השקעות, וחיסכון במקום שמציע את הריבית הטובה ביותר באותו רגע. היתרון הוא תחרות בין ספקים על כל רכיב בנפרד, והמחיר הוא מורכבות תפעולית. פיצול שחוסך אלפי שקלים בשנה ונשאר קל לניהול מצדיק את עצמו.

רכיב העלות שנשכח בהשוואה הוא המינימום החודשי. עמלת קנייה נמוכה במיוחד מלווה לרוב במינימום דמי טיפול חודשיים, ולכן מי שמבצע פעולה אחת בחודש משלם בפועל את המינימום במקום את האחוז שפורסם. אותו מנגנון חוזר בכל התמחור הבנקאי: המספר שמופיע בפרסום הוא הרכיב היחסי, והמספר שיורד מהחשבון הוא הגבוה מבין השניים. החישוב הנכון הוא סך העמלות בשנה שלמה לפי מספר הפעולות בפועל, כולל דמי משמרת.

תעריפוני הפיקדונות נעים בין 2% ל-2.75%, פער של 0.75% בין הקצוות, שעל 200 אלף שקל שווה 1,500 שקל בשנה, וכ-1,275 שקל אחרי מס של 15%. זהו סדר הגודל של הרווח מפיצול ברכיב אחד בלבד.

בחירת המכשיר מזיזה יותר מבחירת הגוף: קרן כספית רצה כיום בקצב של 2.9% עד 3.25% בדמי ניהול של 0.06% עד 0.19%, מעל כל תעריפון פיקדונות, והיא נרכשת גם בחשבון הקיים. השאלה מתי המעבר בין בנקים משתלם נבחנת אחרי שהמכשיר נבחר.

עלות המורכבות מרוכזת בחשבון העו"ש. הוראות הקבע, החיובים הישירים ומועד חיוב האשראי תלויים בו, בעוד פיקדון או תיק ניירות ערך עוברים ממקום למקום בלי לגעת בהם. זה גם הסדר הנוח לפיצול: מתחילים ברכיבים הניידים ומשאירים את העו"ש אחרון.

הכרטיס שמונפק דרך הבנק וכרטיס שמונפק מחוצה לו נבדלים במועד החיוב ובתמחור האשראי. מועד החיוב קובע כמה ימי אשראי בחינם מקבלת כל עסקה, והתמחור נשען על מנגנון שמפורסם כשיעור שנתי ונגבה בפועל מדי חודש, כך שהריבית שנצברה בחודש אחד נכנסת לבסיס של החודש הבא והשיעור האפקטיבי יוצא גבוה מהנקוב. פיצול מחייב לבדוק את התנאים של פריסת עסקה לתשלומים בכל אחד מהכרטיסים בנפרד.