איך ריבית דריבית באמת עובדת?

ריבית דריבית היא תשואה שמחושבת על התשואה שכבר נצברה, בנוסף לקרן המקורית. מי שמפקיד 100 אלף שקל בתשואה של 7% מסיים את השנה הראשונה עם 107 אלף שקל ואת השנייה עם כ-114.5 אלף. ההפרש בין שתי השנים הוא כל המנגנון: בשנה הראשונה נוספו 7,000 שקל ובשנייה כ-7,490, מפני שהתשואה חלה גם על 7,000 השקלים שנצברו קודם.

אחרי 10 שנים אותם 100 אלף שקל בתשואה ממוצעת של 7% מגיעים לכ-197 אלף שקל, אחרי 20 שנה לכ-387 אלף ואחרי 30 שנה לכ-761 אלף. הקפיצה בין שורה לשורה גדלה בכל עשור, וזו הסיבה שהזמן הוא המרכיב הכבד ביותר בחיסכון ארוך טווח.

מאותו סכום התחלתי ובלי הפקדה נוספת, העשור הראשון מוסיף כ-97 אלף שקל, השני כ-190 אלף והשלישי כ-374 אלף. הקרן זהה בכל שלושת העשורים, וההבדל נובע מהיתרה שעליה מחושבת התשואה: בעשור השלישי אותם 7% פועלים על סכום שכבר קרוב ל-400 אלף שקל, ולכן כל שנה בו שווה בכסף כמה שנים מהעשור הראשון. זו גם הסיבה שדחייה של עשור עולה יותר מכל שאר השנים יחד, כפי שמראה ההשוואה בין התחלה בגיל 25 מול גיל 35.

המס בתיק שמוחזק לטווח ארוך נגבה במכירה בלבד. עד המימוש גם החלק שיילקח בסוף כמס ממשיך לצבור תשואה, וזה מרכיב שקשה לראות בטבלה: הוא מגדיל את הבסיס לאורך כל 30 השנים. במסלול שממוסה בכל שנה אותה תקופה מניבה פחות, מפני שכל גבייה מקטינה את היתרה שממשיכה לעבוד. על מניות המס עומד על 25% מהרווח הריאלי, כלומר אחרי קיזוז האינפלציה, שעמדה על 1.5% בשנה האחרונה.

קצב ההכפלה מסכם את כל המספרים בשורה אחת: בתשואה של 7% הכסף מכפיל את עצמו בערך כל 10.2 שנים. שלושים שנה מכילות קצת פחות משלוש הכפלות, ולכן 100 אלף שקל מגיעים ל-761 אלף ועוצרים מתחת למיליון. ההכפלה הרביעית דורשת עשור נוסף, וזה ההבדל בפועל בין תוכנית ל-30 שנה לתוכנית ל-40.

המלכודת נמצאת במילה ממוצעת. שנה של ירידה 20% ואחריה שנה של עלייה 20% מותירות 96 אגורות מכל שקל, למרות שהממוצע החשבוני הוא אפס. ההסבר פשוט: הירידה פועלת על סכום גדול והעלייה על סכום קטן ממנו, וכל שנה שלילית מקטינה את הבסיס שממנו יוצאת השנה שאחריה. לכן המספר שנבדק בדוח הוא התשואה המצטברת לתקופה במקום ממוצע התשואות השנתיות, וזה גם המספר שצריך להיכנס לחישוב כמה צריך לחסוך כדי להגיע למיליון.