כמה זמן לוקח בדרך כלל לשוק המניות להתאושש מירידות?

מפולת של 20% יכולה להיסגר בתוך חודשים, בעוד שוק דובי עמוק נמשך שנים אחדות, והמרחק בין שני המצבים האלה הוא כל התשובה. יש ירידות שנסגרו במהירות ויש משברים שנמשכו שנים, ולכן כסף שנדרש בתוך שנתיים-שלוש נשען על מקור אחר, ואופק של 10 עד 20 שנה משאיר מרווח להמתין.

כסף שנדרש בתוך שנתיים-שלוש יושב באפיק קצר. מק"מ לשנה נותן 3.22% עד 3.31% וממוסה ב-15% נומינלי, בעוד קרן כספית ממוסה ב-25% על הרווח הריאלי. שני מכשירים שנראים תחליפיים, והמס עליהם שונה לגמרי. באינפלציה של 1.5% המס הריאלי נגבה על הרווח שמעל עליית המדד, ולכן הפער נטו בין השניים קטן בהרבה מהפער שבין שיעורי המס עצמם.

עומק הירידה קובע את משך ההחזרה יותר מכל גורם אחר. ירידה של 20% נסגרת בעלייה של 25%, ירידה של 35% דורשת 53.8% וירידה של 50% דורשת 100%. ככל שהעלייה הנדרשת גדולה יותר היא מצטברת לאורך יותר שנים, וזה מה שהופך משבר עמוק לתקופה ארוכה מעבר לנפילה עצמה. בקצב שנתי של 7%, עלייה של 25% מושגת בכשלוש שנים ועלייה של 100% דורשת כעשר.

מדד ומניה בודדת מתאוששים בדרכים שונות. מדד מחליף את מרכיביו, חברה שמצטמצמת יוצאת ממנו וחברה צומחת נכנסת במקומה, כך שההתאוששות שלו נשענת על הקבוצה כולה במקום על חברה מסוימת. במניה בודדת התוצאה תלויה בעסק אחד, וזה ההבדל שנמדד במניות בודדות מול קרן מחקה.

פיזור מקטין את התלות בהתאוששות של נכס בודד. אחזקה שמהווה 5% מהתיק ויורדת 50% גורעת 2.5% מהתיק; אותה ירידה באחזקה של 30% גורעת 15%. התיק הראשון חוזר לעצמו בעלייה של 2.6% והשני דורש 17.6%.

החזרה למחיר המקורי היא חזרה למספר, בעוד הערך נמדד אחרת. חמש שנים באינפלציה של 1.5% מעלות את המחירים בכ-7.7%, כך שמדד שחזר לרמת הפתיחה נמצא בכוח קנייה מתחתיה. משך ההתאוששות של תיק שלם תלוי גם במספר האחזקות בו, וזו השאלה של כמה מניות דרושות לפיזור.