כמה מניות צריך בתיק כדי להיות מפוזר?

אין מספר קסם.

20-30 מניות מענפים שונים יכולות לתת פיזור סביר ברמת החברות, אבל עדיין קיימת חשיפה למדינה או לסקטור.

קרן עולמית אחת יכולה להחזיק אלפי מניות ולהיות מפוזרת יותר מתיק של 50 מניות ישראליות.

בתיק של 20 מניות במשקל אחיד כל מניה היא 5% מהתיק, ומניה שיורדת 50% גורעת 2.5% - 2,500 שקל מתיק של 100 אלף שקל. באותו תיק עם חמש מניות בלבד כל אחת שוקלת 20%, ואותה ירידה גורעת 10,000 שקל. מי שמחזיק קרן מחקה כבסיס מוסיף מניות בודדות בשוליים, וכך היחס בין מניות בודדות לקרן מחקה קובע את המשקל המרבי שכל טעות יכולה לתפוס.

פיזור אמיתי מתייחס גם למדינות, ענפים, מטבעות וסוגי נכסים.

השאלה אינה רק כמה מניות, אלא כמה מקורות סיכון שונים יש בתיק.

רוב הירידה בסיכון מתרחשת במניות הראשונות שנוספות לתיק, ומשם התוספת הולכת ומצטמצמת. מה שנשאר הוא סיכון השוק עצמו, שאינו נעלם בשום מספר מניות. תיק של חמש מניות בנקים ישראליות, למשל, תלוי כולו באותו משתנה: ריבית בנק ישראל, שעומדת על 3.5% מיולי.

מלכודת נפוצה היא ספירת קרנות במקום ספירת חברות. מי שמחזיק שלוש קרנות שעוקבות אחרי מדדים חופפים מחזיק את אותן חברות גדולות שלוש פעמים, והמשקל שלהן בתיק גדול ממה שנראה ברשימה. הבדיקה נעשית בדף הרכב האחזקות של כל קרן: סכום המשקל של עשר האחזקות הגדולות, וחתך לפי ענף ולפי מדינה. קרן עולמית הנסחרת בשקלים נושאת גם חשיפה לדולר, אלא אם היא מנוטרלת מט"ח. פיזור בין סוגי נכסים משנה את התמונה יותר מהוספת שורה נוספת, וזו הנקודה בשאלה מה עדיף בין מניות, אג"ח או מזומן בריבית גבוהה.