כמה כסף מפסידים כשהכסף נשאר בעו"ש?

הפסד כזה אינו מופיע בחשבון, ולכן קל להתעלם ממנו. מדובר בעלות הזדמנות.

נניח שיש 150 אלף שקל בעו"ש במשך שנה. אם אפיק סולידי היה מניב 3%, מדובר בכ-4,500 שקל לפני מס שהכסף יכול היה לייצר.

אם המצב נמשך חמש שנים, ההפסד המצטבר יכול להגיע לעשרות אלפי שקלים.

החישוב נטו מקטין את המספר. קרן כספית ב-3.1% על 150 אלף שקל מייצרת 4,650 שקל, ומס של 25% על הרווח הריאלי, אחרי ניכוי אינפלציה של 1.5%, גובה כ-600 שקל ומשאיר כ-4,050 שקל. בסכומים קטנים יותר הפער מצטמצם, וההפסד על 50 אלף בעו"ש נמדד באותה נוסחה.

בנוסף קיימת אינפלציה. גם אם מספר השקלים נשאר זהה, כוח הקנייה נשחק.

מצד שני, כסף בעו"ש משרת צורך חשוב: נזילות. תשלומים, חיובי אשראי, משכנתה והוצאות בלתי צפויות דורשים מזומן זמין.

קרן כספית נעה כיום בקצב שנתי של 2.9% עד 3.25%, ופדיון בה מתבצע ביום המסחר עצמו, כך שהוויתור על נזילות קטן ממה שנדמה. דמי הניהול בה נעים בין 0.06% ל-0.19%, והמס נגבה על הרווח הריאלי בלבד בשיעור 25%.

לכן אפשר לקבוע "תקרת עו"ש". לדוגמה, משפחה שמוציאה 18 אלף שקל בחודש יכולה להחליט שכל סכום מעל 30 אלף שקל עובר אוטומטית לחיסכון נזיל.

עלות ההזדמנות גדלה כי היתרה בעו"ש נשארת קבועה בזמן שהריבית עובדת על יתרה שצוברת. דף החשבון מציג יתרה לסוף חודש, והמספר שקובע הוא היתרה הממוצעת לאורך החודש, שדה שמופיע בדוח השנתי של הבנק. כמה להשאיר בעו"ש נגזר מהיתרה הזאת ולא מהיתרה של יום אחד.

השיטה הזאת מונעת הצטברות מזומן חסר תשואה, ועדיין משאירה מרווח ביטחון.