80 מיליון שקל בשנה: מאחורי המאבק האלים בישיבת פוניבז'

האם ייתכן שהסכסוך הקשה ביותר בתולדות עולם הישיבות בישראל מגיע לסיומו? מבחינה משפטית, התשובה כנראה חיובית. אבל אחרי 30 שנה שכללו אלימות קשה ואין-ספור הליכים, אי-אפשר לומר זאת בוודאות. כי בכל מה שקשור לישיבת פוניבז' - ניתן להיות בטוחים רק בדבר אחד: זהו חילול השם נורא.

ביהמ"ש: הרב מרקוביץ ותלמידיו יעזבו את ישיבת פוניבז' בסוף ספטמבר

שורשי הסכסוך עוד באמצע שנות ה-90, אולי בכך שמישהו שם חשב שניתן לחלק את ראשותה בין לא פחות מאשר ארבעה רבנים. חז"ל סיפרו, שהירח טען ש"אין שני מלכים משמשים בכתר אחד", ולכן נענש בכך שהיה עליו להקטין את עצמו בהשוואה לשמש; אבל אינם אומרים שהטענה לגופה לא הייתה מוצדקת. בפוניבז' הלכו על מספר כפול של מלכים: נשיא הישיבה, הרב אליעזר כהנמן (נכדו של מייסד הישיבה, הרב יוסף שלמה כהנמן), וראשי הישיבה - הרב גרשון אלדשטיין, הרב ברוך דב פוברסקי והרב שמואל מרקוביץ.

מסיבות שאינן ברורות דיין, תלמידי הישיבה נחלקו לשני מחנות: תומכיהם של הרבנים כהנמן, אדלשטיין ופוברסקי (אשר כונו "שונאים" במלעיל) מול תומכיו של הרב מרקוביץ ("מחבלים" במלעיל). מן הסתם יאמרו שהמקור היה בשאלות של השקפה וחינוך, אך יש להוסיף שני רכיבים לתבשיל הקדוח הזה: הרבה כסף - ועל זה נדבר בהמשך - ויחסי משפחה; הרב כהנמן והרב מרקוביץ הם גיסים (הרבנית ציפורה מרקוביץ היא אחותו של הרב כהנמן).

פנו - רחמנא ליצלן - לבתי המשפט

הסכסוך גרם לפיצול חלקי במבני הישיבה שבבני ברק, כאשר בני המחנות תחמו את עצמם עם הזמן למבני פנימייה שונים ובהמשך חולק גם חדר האוכל. מחלוקת מרכזית אחרת הייתה לגבי השימוש באולם המרכזי (היכל הישיבה) בשבתות ובחגים. עד מהרה, בסכסוך הפך למאבק שליטה בסגנון המגזר העסקי: מי ימנה את המנהלים, מי יבחר את העובדים, מי ישלוט בכספים. אבל בהבדל מהותי אחד: העימותים בישיבת פוניבז' גלשו לאלימות פיזית והמשטרה הוזעקה שוב ושוב להפריד בין הניצים. להרחבה: שילם לפי שווי של חברה משגשגת - שכיום בקושי פועלת

כמה מבכירי הרבנים החרדים נגררו לסכסוך בידי הצדדים. הרב כהנמן הצליח לגייס את תמיכתם של הרב אהרון שטיינמן, הרב נסים קרליץ, הרב חיים קנייבסקי והרב מיכֶל יהודה ליפקוביץ; לצידו של הרב מרקוביץ התייצבו הרב יוסף שלום אלישיב והרב שמואל אויערבך. מה שאיש מהצדדים לא הצליח לעשות, ואולי גם לא ניסה לעשות, היה למצוא מישהו שיפשר ביניהם ואולי אפילו יצליח להביא לסיום הסכסוך. הגיעו הדברים עד כדי כך, שהם פנו - רחמנא ליצלן - למערכת המשפט האזרחית.

אבל הייתה זו דווקא המערכת החילונית ("ערכאות של גויים" בלשון חרדית) שכנראה שמה קץ לסכסוך. השופט בדימוס דוד חשין, אותו מינו הצדדים לבורר ביניהם, פסק לטובת הרב כהנמן. הוא קבע, כי הרב מרקוביץ הפר פסק בוררות משנת 2011 וחתר תחת הרב כהנמן, ולכן עליו ועל תלמידיו לעזוב את הישיבה. חשין - מי שהיה במינוי זמני בבית המשפט העליון ונשיא בתי המשפט המחוזיים בירושלים ובנצרת, בן למשפחה חרדית ידועה (למרות שאינו שומר מצוות) - גם חייב את הרב מרקוביץ בתשלומים של עשרות מיליוני שקלים. השבוע דחתה השופטת יהודית שבח את הערעור על פסק הבוררות; אפשר לבקש לערער לעליון, אך סיכוייו של ערעור כזה שואפים לאפס.

זוכרים את פרשות מצגר ופינטו?

ההליכים גם חשפו עד כמה מדובר בכסף גדול. כמה סעיפים מפסק הבוררות של חשין מדגימים זאת. הרב מרקוביץ תבע 6.4 מיליון שקל לאחזקת תלמידיו; חשין קבע שעליו לשלם 50 מיליון שקל כדמי שימוש בישיבה תמורת השנים בהן התמרד נגד הרב כהנמן; הרב כהנמן תבע 12.8 מיליון שקל תמורת הזנת תלמידיו של הרב מרקוביץ; הוא תבע גם 3.3 מיליון שקל תמורת אחזקת הבניינים בהם השתמשו התלמידים; הנזקים הפיזיים שנגרמו לישיבה בשנות הסכסוך הסתכמו ב-5 מיליון שקל.

נתוני גיידסטאר מגלים, כי בשנת 2024 הסתכם מחזורה של עמותת הישיבה ב-75.1 מיליון שקל (מתוכם תמיכות ממשלתיות של 9.3 מיליון שקל) והיו לה 179 עובדים. לצידה פעלה עמותת קרן להחזקת מוסדות פוניבז', עם מחזור של 3.1 מיליון שקל. שתיהן היו בצידו של הרב כהנמן, שהוא בפועל בעל השליטה בישיבה.

• "לא ייתכן לקיים חברה שכולה ון-גוך"
• יש זמן למשה רבינו ויש זמן ליהושע בן נון

אולי זה הלקח החשוב ביותר. יותר מדי פעמים, כסף ותורה לא חיים היטב זה לצד זה. ראו את השוחד במיליונים שנטל יונה מצגר כאשר היה הרב הראשי; ראו את הסתבכותו של הרב יאשיהו פינטו; ראו בקשות של המדינה לפרק ישיבות מהן זלגו כספים לידיים פרטיות. "כך דרכה של תורה: פת במלח תאכל ועל הארץ תישן וחיי צער תחיה", נאמר בפרקי אבות. רוב המפרשים אומרים שאין המדובר בהמלצה, אלא בתיאור של מצב מצער. אין זה אומר שישיבות צריכות להתקיים בחורבות ושתלמידיהן צריכים לרעוב ללחם. ממש לא. אבל הניסיון מלמד, שעושר מופרז עלול להוביל למחוזות הרחוקים כמטחווי קשת מהצניעות הראויה, ולאירועים המחללים שם שמים - העבירה הקשה ביותר.