שילם לפי שווי של חברה משגשגת - שכיום בקושי פועלת

זוג שהיה נשוי במשך כ-30 שנה ונפרד לפני כשש שנים, מצא את עצמו בקרב משפטי-כלכלי ארוך על שווי החברה של הבעל - חברת בנייה שבשיאה היתה שווה עשרות מיליוני שקלים, אבל כיום, לדבריו, היא "כמעט אינה פעילה" וצוברת הפסדים. פסק הדין שניתן באחרונה בבית הדין הרבני האזורי באשדוד, בהרכב של הרב עידו שחר (אב"ד), הרב בן ציון ציוני והרב שמואל צבי פריד, שופך אור על אחת הסוגיות המורכבות ביותר בדיני משפחה: איך מעריכים שווי של עסק פרטי כשמאז המצב שנלקח לצורך האיזון, השתנה הכל.

הצדדים נישאו לפני כ-30 שנה ונולדו להם שלושה ילדים שכיום הם בגירים. ב-2019 החל המשבר בנישואים, וב-2022, לאחר הסכם ביניים, הם התגרשו. מועד הקרע - התאריך הקובע שממנו נמדד הרכוש המשותף - נקבע ל-1 בנובמבר 2019. עד כאן הכל היה רגיל. הבעיה החלה כשמונה מומחה להעריך את שווי חברת הבנייה של האיש, וחוות הדעת שלו התקבלה רק בסוף 2023 - ארבע שנים אחרי מועד הקרע, ואחרי שהעולם עבר קורונה, משבר ריבית ומלחמה.

המומחה בחר בשיטת היוון תזרים מזומנים (DCF), ולפיה שווי החברה נכון לסוף 2019 היה גבוה משמעותית משוויה כיום. חלק ניכר מהמחלוקת נסב סביב כ-19 מיליון שקל של מקדמות שהתקבלו מלקוחות ונכללו בקופת המזומנים של החברה. האיש טען שמדובר בכספים מיועדים, שאי אפשר פשוט לחלץ מהחברה, ושכולם ניתנו כנגד התחייבות עתידית ללקוחות. הוא אף הביא חוות דעת נגדית מטעם כלכלן פרטי, אבל בית הדין הבהיר בפתח הדיון מה משקלה: "לכל היותר חוות הדעת תשמש כנקודת ביקורת על חוות דעת המומחה, ועל הנחותיו".

הדיינים חזרו והדגישו שלחוות דעת מומחה שמונה מטעם בית הדין יש מעמד מיוחד. הם אף עיגנו זאת בהלכה, בהשוואה לשלושה שמאים הדיוטות שממונים להעריך נכס למכירה: "בדרך כלל, יסמוך בית הדין את ידיו על חוות דעת המומחה ומסקנותיו ולא יסטה מהם אלא אם קיימת הצדקה עובדתית ומשפטית יוצאת דופן לעשות כן". בסופו של דבר בית הדין כן התערב חלקית: הוא הפחית 15% משווי החברה, בהתחשב ב"ידיעה השיפוטית" הכללית על הפגיעה בענף הבנייה בעקבות הקורונה ואחר כך מלחמת חרבות ברזל. לגבי המקדמות, נקבע שרק 60% מהסכום ייכלל בחישוב, ולא הסכום המלא כפי שביקש המומחה.

שותפות כפויה בין שני צדדים שנמצאים בסכסוך עמוק

האיש ביקש דרך חלופית לגמרי: לחלק את המניות בעין, או למכור את החברה ולחלק את התמורה, ובכך להתחמק מהערכת שווי - שלטענתו אינה משקפת עוד את המציאות. בית הדין דחה זאת מכל וכל, וקבע שחלוקה בעין "אינה מעוגנת בחוק ובפסיקה", וש"במקרה של חברה פרטית, נזקה של חלוקה בעין רב על תועלתה", כי זה עלול ליצור שותפות כפויה בין שני צדדים שנמצאים בסכסוך עמוק. גם הבקשה לדחות את מועד הקרע נדחתה: מועד הקרע הוא המועד הקובע, ותקופה של הפסדים אחריו אינה עילה לשנות אותו.

נקודה נוספת שעלתה בפסק הדין: האיש ביקש איזון לא שוויוני וביטול רטרואקטיבי של מזונות האשה, בטענה שהיא בגדה בו עם גבר זר. גם כאן בית הדין היה חד-משמעי: "המפגשים של האשה עם גבר זר... אינם רלבנטיים לסוגיה הרכושית", מכיוון שאירעו רק אחרי הפירוד בפועל. לכל היותר, ציין בית הדין, יכול האיש לפתוח הליך נפרד לבקשת ביטול מזונות מהמועד שבו תועד המפגש, אבל לא "אגב הגשת סיכומים בתיקי הרכוש".

בסיכומו של דבר, בית הדין אימץ את חוות דעת המומחה בכפוף לתיקונים שהוא קבע, כולל הפחתת מס רעיוני מחלקה של האשה בתשלומי האיזון. הוא קבע שהסכום הסופי שהאיש יחויב לשלם לאשה יישא הצמדה בלבד ממועד הקרע ועד היום.