מה עדיף: הלוואה של 50 אלף שקל ל-3 שנים או ל-7 שנים?
שלוש שנים נותנות החזר חודשי גבוה יותר אבל פחות ריבית כוללת.
פריסה לשלוש שנים מכפילה את ההחזר החודשי לעומת שבע שנים, וחותכת את הריבית הכוללת ביותר ממחצית.
שבע שנים מקלות על החודש אבל מייקרות את החוב.
אם המשפחה יכולה לעמוד בבטחה בהחזר של שלוש שנים, לרוב העלות תהיה נמוכה יותר.
אם ההחזר הגבוה יכניס אותה למינוס, פריסה ארוכה יכולה להיות הגיונית.
פריסה ארוכה כובלת פחות ממה שנדמה: בהלוואה בריבית משתנה צמודת פריים אין עמלת היוון בפירעון מוקדם, כי הריבית מתעדכנת ממילא, והעמלה התפעולית מוגבלת לכ-60 שקל. כך אפשר לקחת שבע שנים לביטחון תזרימי, להקדים החזרים בכל פעם שיש עודף, ולשלם ריבית רק על התקופה שבה החוב באמת קיים. בהלוואה בריבית קבועה הסיפור שונה: שם נכנסת עמלת היוון שמתומחרת לפי הפער בין הריבית שבהסכם לריבית בשוק ביום הפירעון, והיא יכולה למחוק את החיסכון שבהקדמת ההחזרים.
50 אלף שקל בריבית 6%, פריים בתוספת נקודה, בלוח שפיצר: לשלוש שנים ההחזר החודשי הוא 1,521 שקל וסך הריבית 4,760 שקל, ולשבע שנים ההחזר יורד ל-730 שקל אבל סך הריבית מגיע ל-11,354 שקל. ארבע השנים הנוספות מוסיפות כ-6,600 שקל, יותר מכפליים מעלות ההלוואה הקצרה, ואותו חישוב עצמו נותן את עלות הלוואה של 100 אלף שקל. להרחבה: כמה עולה להחזיק מינוס של 20 אלף שקל במשך שנה?
הריבית נצברת על היתרה שנותרה, ובפריסה ארוכה היתרה נשארת גבוהה הרבה יותר זמן. בהלוואה לשלוש שנים היתרה הממוצעת קטנה בהרבה מזו של הלוואה לשבע, ולכן הכפלת התקופה מכפילה את הריבית ביותר מפי שניים גם כשהריבית זהה. אם הבנק מתמחר פריסה ארוכה במרווח גבוה יותר, הפער גדל מעבר לחישוב הזה. היתרה הממוצעת לאורך הלוואה לשבע שנים גבוהה בהרבה מזו של הלוואה לשלוש, וגם התקופה שבה היא נושאת ריבית ארוכה פי יותר משניים, וזה השילוב שמסביר מדוע הריבית הכוללת מזנקת במקום לגדול בהדרגה.
ההחזר החודשי הוא המספר שמופיע בפרסום, וסך התשלומים מופיע בגילוי הנאות של ההלוואה. הבדיקה היא בשתי השורות האלה ובריבית המתואמת, ולא בהחזר החודשי, שאפשר להקטין תמיד באמצעות הארכת התקופה. גם השוואה בין מקורות שונים, כמו הלוואה מקרן השתלמות מול הבנק, נעשית באותם שני שדות.
