מה ההבדל בין S&P 500, נאסד"ק ומדד עולמי?

S&P 500 כולל חברות אמריקאיות גדולות ממגוון ענפים, נאסד"ק 100 מוטה הרבה יותר לטכנולוגיה ולחברות צמיחה גדולות, ומדד עולמי פורש את הרשימה על ארה"ב ועל מדינות נוספות.

ההטיה הסקטוריאלית מסבירה למה נאסד"ק עולה יותר בתקופות של פריחת טכנולוגיה ויורד יותר בתקופות של חולשה בסקטור.

בהנחה שהטכנולוגיה תופסת מחצית מהמשקל במדד, ירידה של 30% בסקטור לבדו גורעת 15% מהמדד כולו, גם אם שאר החברות עומדות במקום. במדד שבו אותו סקטור שוקל חמישית, אותה ירידה גורעת 6%. המשקל נקבע לפי שווי השוק, ולכן חברה שמכפילה את שוויה מגדילה מאליה את חלקה במדד בלי שאיש שינה דבר ברשימה, והצלחה של קבוצה אחת מעלה בהדרגה את התלות של המדד כולו בה. המשקל הוא שקובע כמה כל תנועה מורגשת, ומספר החברות ברשימה משני לו.

S&P 500 מפוזר יותר ענפית, ומדד עולמי מוסיף לכך גם פיזור גיאוגרפי. הפיזור הזה מביא איתו חשיפה למטבעות ולמחזורי עסקים שמגיבים בעיתוי שונה מזה האמריקאי.

השקלול לפי שווי שוק פועל בשלושת המקרים, ולכן גם מדד עולמי מחזיק את אותן חברות ענק אמריקאיות במשקל הגדול ביותר. מספר המדינות ברשימה גדול, וחלק גדול מהתנועה מגיע בכל זאת מאותה קבוצת חברות. הכלים לבדיקת מחיר מניה עובדים גם ברמת המדד, כשאותו יחס בין מחיר לרווח מחושב לאוסף החברות כולו.

המלכודת היא החפיפה. אותן חברות טכנולוגיה ענקיות יושבות בשלושת המדדים, ולכן מי שמחזיק את שלושתם מכפיל אחזקות במקום לפזר אותן. בדיקה פשוטה היא להשוות את רשימת עשר האחזקות הגדולות בכל אחת מהקרנות, ולראות כמה שמות חוזרים בכולן.

חברה ששוקלת 6% בכל אחת משלוש הקרנות מרכיבה 6% מהתיק כולו - 5,400 שקל מתוך 90 אלף שקל - והחלוקה לשלוש קרנות משאירה את השיעור הזה במקומו. החשבון עובד כך מפני שהמשקל נמדד כשיעור מכל קרן בנפרד, וממוצע משוקלל של שלושה שיעורים זהים מחזיר את אותו שיעור עצמו.

הבדיקה נעשית בדף המדד: מספר האחזקות, משקל עשר הגדולות, החתך הענפי והחתך לפי מדינה. היוקר של מדד נמדד ביחס בין מחיר לרווח, בעוד הרמה המספרית שלו נגזרת מבסיס החישוב ההיסטורי, בדיוק כפי שמחיר המניה מול שווי החברה מתאר בעיקר את מספר המניות שהונפקו.