מה יקרה לחיסכון אם האינפלציה תהיה 3% במשך 20 שנה?

אינפלציה ממוצעת של 3% שוחקת כ-45% מכוח הקנייה על פני 20 שנה.

100 אלף שקל בעוד 20 שנה, אם האינפלציה הממוצעת היא 3%, יהיו שווים במונחי היום בערך 55 אלף שקל.

לכן כסף לטווח ארוך צריך בדרך כלל לייצר תשואה מעל האינפלציה.

האינפלציה בפועל ב-12 החודשים האחרונים היא 1.5%, נמוכה מ-3%. המס מחריף את השחיקה: פיקדון שקלי ממוסה 15% על הריבית הנומינלית, כלומר גם על החלק שרק פיצה על עליית המחירים, בעוד קרן כספית ממוסה 25% על הרווח הריאלי בלבד, אחרי ניכוי האינפלציה. ההבדל בין שתי שיטות המיסוי גדל ככל שהאינפלציה עולה: בפיקדון המס נגבה על מלוא הריבית גם בשנה שבה המחירים עלו יותר מהריבית עצמה, ובקרן כספית בסיס המס מתכווץ באותה שנה.

בקצב האינפלציה הנוכחי, 1.5%, פיקדון בריבית 2.5% מייצר אחרי מס 2.125% נטו, כלומר תשואה ריאלית חיובית של כ-0.6% בשנה. אם האינפלציה תעלה ל-3%, אותו פיקדון עצמו ייתן מינוס 0.9% בשנה במונחים ריאליים, ואחרי 20 שנה 100 אלף שקל יהיו שווים כ-84 אלף שקל בכוח קנייה. אותו חישוב עומד גם מאחורי השווי הריאלי של מיליון שקל. להרחבה: האם עדיף פיקדון ב-2.5% או לקחת סיכון בבורסה?

בריבית 2.5% ובאינפלציה 1.5% הרווח הריאלי הוא כ-1% מהקרן, בעוד המס עומד על 0.375% מהקרן, כלומר יותר משליש מהרווח האמיתי נגבה. באינפלציה של 3% הרווח הריאלי כבר שלילי והמס עדיין נגבה במלואו, ואז החוסך משלם מס על שנה שבה כוח הקנייה שלו ירד.

סל המדידה אינו הסל של משק הבית. בזמן שהמדד הכללי עלה 1.5%, שכר הדירה עלה 3.2%, ומשפחה ששוכרת דירה חווה עלייה גבוהה מהממוצע הרשמי. הבדיקה המעשית היא לשקלל את משקל הדיור בתקציב הבית במקום להסתמך על המספר הכללי. אותה שחיקה מצטברת פוגעת גם בערך של הפקדה חודשית קבועה לאורך שנים. בסל הרשמי משקל הדיור קבוע לכלל האוכלוסייה, ומשק בית ששוכר דירה נושא את עליית שכר הדירה במלואה, בעוד בעל דירה בלי משכנתה חש בה מעט מאוד.