שנת ה-50 מיליארד: איך השוק המשני הפך למסלול הנזילות של ההייטק הישראל

2025 תיזכר כשנת השיא של עושר ההייטק הישראלי. לפי נתוני כלכליסט, עובדי הענף מימשו במהלכה כ-50 מיליארד שקל נטו, אחרי מס של כ-35%, מתוכם כ-35 מיליארד שקל מעסקאות משניות ומאקזיטים. כ-12,000 עובדים הפכו למיליונרים חדשים, וכ-200 מהם קיבלו יותר מ-10 מיליון שקל כל אחד. ב-2026 המגמה המשיכה עם עסקאות סקנדרי עצומות גם ב-VAST DATA ו-Cyera.

אבל הכותרת האמיתית אינה גובה הסכום, אלא הצינור שדרכו הוא זרם. בשנה שבה כמעט לא נרשמו הנפקות ישראליות גדולות, מרבית הנזילות הזו לא הגיעה מפעמון הבורסה. היא הגיעה מעסקאות משניות: מכירה מסודרת של מניות עובדים ומשקיעים מוקדמים, לרוב במסגרת גיוס חדש או רכישת נתח על ידי גוף אסטרטגי.

שבוע אחד ביולי 2025 ממחיש את עוצמת המגמה. בתוך ימים ספורים דווח על כ-750 מיליון דולר שחולקו לבעלי מניות ב-DriveNets וב-Armis בלבד. אלה לא היו אירועים חריגים, אלא קצה של מגמה רחבה. הנה מפת העסקאות המשניות הבולטות של חברות ישראליות בשנה וחצי האחרונות:

מאחורי המספרים מסתתר שינוי מבני עמוק. גיל החברה הממוצע בהנפקה עלה מכ-11 שנה לכ-15, ורף ההכנסות הנדרש כדי לצאת לבורסה טיפס לכ-350 עד 400 מיליון דולר בשנה. חברות נשארות פרטיות זמן רב יותר, ואיתן נשאר כלוא הון עצום על הנייר. כ-80,000 עובדים בחברות ישראליות ציבוריות מחזיקים אופציות בתוך הכסף שטרם מומשו, בשווי מוערך של כ-67 מיליארד שקל.

למספרים האלה יש גם צד שני, שראוי שלא ייעלם מאחורי הכותרות. כשעובד בכיר מוכר מניות בעשרות מיליוני שקלים, הכסף הזה זורם לכלכלה הישראלית: לשוק הנדל״ן, להשקעות בסטארטאפים חדשים ולצריכה. אבל בזמן שהשחקנים הגדולים נהנים מעסקאות מסודרות מול משקיעים אסטרטגיים, עובד זוטר בחברה קטנה יותר לרוב נותר בחוץ, מחזיק אופציות שאין להן קונה ואין להן מחיר. הפער בין מי שיש לו גישה לסקנדרי מסודר ובין מי שאין, הולך והופך לאחד הפערים המשמעותיים בהייטק הישראלי.

• ויזה רוכשת את ביוקאץ' הישראלית ב-2.4 מיליארד דולר
• מיליארד דולר ו-170 עובדים: כמה כסף באמת מגיע לעובדים באקזיט?

מי שזוכר את גל ההנפקות של 2021 עלול לחשוב שמדובר בתחליף זמני עד שהבורסה תיפתח מחדש. זו טעות. גם כשייפתח חלון ההנפקות, הוא ישרת בעיקר את קומץ החברות הגדולות, בעוד מאות חברות פרטיות איכותיות יישארו הרחק ממנו. עבורן, ועבור עשרות אלפי העובדים שלהן, הסקנדרי אינו גשר זמני אל הבורסה, הוא היעד עצמו.

התוצאה היא שהשוק המשני חדל להיות פתרון חירום והפך לרובד נזילות קבוע לאורך חיי החברה. עבור העובד, הוא מאפשר לפגוש חלק מהתמורה שנים לפני האקזיט. עבור החברה, הוא כלי שימור. ועבור המערכת הישראלית כולה, הוא ההבדל בין עושר שנשאר על הנייר ובין עושר שמניע כלכלה, גם כשחלון ההנפקות סגור.

למי שמחזיק אופציות המסקנה מעשית: אל תתייחסו למניה שלכם ככרטיס הגרלה שנפרע רק ביום ההנפקה. בדקו כבר עכשיו אילו מסלולי נזילות פתוחים בפניכם, ואילו חלונות מימוש מציעה החברה. ולדירקטוריונים ולהנהלות: תוכנית סקנדרי מסודרת אינה מותרות, היא חלק מהאחריות שלכם כלפי מי שבנה את החברה וצריכה להיות חלק מתוכנית התגמול והשימור של העובדים.

אני לא כותב את הדברים מתוך פסימיות, אלא בשל המציאות שעולה מתוך הנתונים. השוק המשני קיים בדיוק כדי שעובד לא ייאלץ לבחור בין המתנה אינסופית ובין ויתור על ההון שצבר. מגה-ההנפקות יעשו את הכותרות הגדולות של 2026. אבל עבור רוב עובדי ההייטק, האקזיט האמיתי יקרה הרחק מכותרות העיתונים.

• שלחו לכם צילום מסך שהכסף הועבר? זה כבר לא אומר ששילמו לכם
• ה-AirPods הבאות עשויות לראות את מה שאתם רואים - ואפל כנראה חשפה אותן בעצמה

חיים שיף הוא מנכ"ל קבוצת הסקנדרי אלפנט