רצה לראות את הצוואה החדשה של אביו - בית המשפט סירב

סכסוך משפחתי סביב מקרקעין הגיע בשבועות האחרונים לבית המשפט לענייני משפחה בחדרה, כשבמרכזו שאלה שנוגעת לכל משפחה שיש בה יורשים פוטנציאליים: האם מותר לחשוף צוואה של אדם עוד בעודו בחיים? התשובה של השופט ירון אלטרזון היתה חד משמעית: לא.

הסיפור מתחיל שנים קודם לכן, בהליך משפטי אחר שהתנהל בין אב לבנו. אז הגיעו השניים להסכם פשרה שקיבל תוקף של פסק דין, שבו התחייב האב להוריש לבנו בצוואתו שני נכסים ספציפיים: דירה בקומה השלישית ובית דו־קומתי שבנויים על אותם מקרקעין. נראה היה שהעניין סגור. אלא שבתביעה החדשה שהגיש הבן, תביעה רכושית והצהרתית הנוגעת לאותם הנכסים ממש, התברר דבר מפתיע: במסגרת תצהיר עדות ראשית הצהיר האב כי ביטל את הצוואה הקודמת וערך צוואה חדשה.

הבן לא התכוון לתת לזה לעבור בשקט. הוא טען שהצוואה החדשה עשויה לסתור את מה שהאב התחייב לו בהסכם הפשרה, ופנה לבית המשפט בבקשה שהאב יגלה לו את הצוואה - ואם לא, שלפחות בית המשפט עצמו יעיין בה. לדבריו, מדובר במסמך מהותי שיכול להעיד על חוסר תום לב מצד האב ועל הפרת פסק דין חלוט, ואי־חשיפתו עלולה "לסכל את יכולת בית המשפט לרדת לחקר האמת".

האב מצדו, סירב. הוא העלה כמה טענות: שהבקשה הוגשה באיחור, אחרי שהליכי הגילוי המקדמיים כבר הסתיימו; ושמדובר בניסיון לפתוח מחדש שלב דיוני שכבר נסגר. אבל הטענה המרכזית היתה אחרת. צוואה, לדבריו, היא מסמך אישי וחסוי מטבעו, ובקשת הבן לחשוף אותה אינה אלא "מסע דיג" אחר מסמכים שאינם רלוונטיים למחלוקת ביניהם. לכל היותר, הציע האב, יוכל הבן לקבל מרשם הירושות אישור פורמלי לכך שהצוואה הקודמת אכן בוטלה ונמשכה.

הזכות לגילוי אינה מוחלטת

בפסק דין מפורט קבע השופט אלטרזון כי אמנם נקודת המוצא בהליכי גילוי מסמכים היא גילוי מרבי, וכי על בתי המשפט לענייני משפחה בפרט "להיות ליברליים בבואם לבחון בקשה שמטרתה גילוי מידע". אבל לצד זה, הזכות לגילוי אינה מוחלטת, ויש לאזן אותה מול זכויות מתנגשות - ובראשן הזכות לפרטיות.

כשהוא הגיע לבחון את הצוואה עצמה, השופט הסתמך על עקרונות יסוד בדיני הירושה. לפי סעיף 8 לחוק הירושה, הסכם על ירושתו של אדם שנעשה בעודו בחיים, בטל. וסעיף 27 לאותו חוק קובע במפורש כי "התחייבות לעשות צוואה, לשנותה או לבטלה... אינה תופסת". כלומר אדם רשאי לשנות את דעתו לגבי צוואתו עד יומו האחרון, ואף הבטחה שנתן בעבר לא יכולה לכבול אותו.

מכאן הסיק השופט מסקנה שקבעה את גורל הבקשה: "יורשים פוטנציאליים אינם בעלי מעמד משפטי כל עוד המצווה בחיים, שכן אין בידיהם אינטרס הסתמכות הראוי להגנה". כלומר גם אם הבן חושב שהוא אמור לרשת נכסים מסוימים, כל עוד אביו חי אין לו כל זכות קנויה בהם, וממילא אין לו בסיס משפטי לדרוש לחשוף את הצוואה שקובעת מי בסופו של דבר יירש מה.

הבן לא הניח "תשתית ראשונית כלשהי"

השופט הוסיף כי לפתיחת האפשרות לדון בתוכן צוואות בעודן ה"מצווים" בחיים עלולות להיות השלכות רחבות בהרבה מהמקרה הספציפי הזה: היא עלולה "להביא להצפת בתי המשפט בהליכים מיותרים ואף לפגוע במרקם חיי המשפחה של המצווה". גם את הבקשה החלופית - שבית המשפט עצמו, ולא הבן, יעיין בצוואה - דחה השופט, בנימוק שהבן לא הניח "תשתית ראשונית כלשהי" שמצדיקה אפילו את הצעד המצומצם הזה.

בסופו של דבר, בית המשפט לא דחה את הבן לחלוטין. בהתחשב בהצעה שהאב עצמו העלה בתשובתו, ניתן צו לקבלת מידע מרשם הירושות, שיאשר את ביטול הצוואה הקודמת ומשיכתה - אך לא מעבר לכך. את יתר הבקשות לגילוי ולעיון בצוואה החדשה, דחה השופט במלואן.

• מהחשבון שנחסם ועד הפטור של 5 מיליון: המסלול המלא של הירושה
• מתי צוואה לא מספיקה? כך עובד הקדש פרטי, ומה מחיר השליטה

למרות התוצאה, שהיתה למעשה לטובת האב, החליט השופט שלא לפסוק הוצאות משפט נגד הבן, זאת, לדבריו, "על מנת שלא להעמיק את הקרע בין הצדדים". התביעה הרכושית העיקרית בין השניים, לעומת זאת, עדיין תלויה ועומדת.