נציב התלונות על שופטים מאפשר שמיעת עדות בווטסאפ - במגבלות של VC
קולה שם את הדגש על כך שהצדדים יראו וישמעו את העד; אינו מתייחס לשאלה האם יש צורך בהקרנת העדות על מסכים. במקרה אחר ציטט שופט מתוך "איילת מטיילת" בהחלטתו
ווטסאפ בית משפט יכול לשמוע עדות באמצעות ווטסאפ, בתנאי שהצדדים יסכימו לכך ושיתקיימו התנאים הנוגעים לשמיעת עדות בהיוועדות חזותית (VC). כך קובע נציב תלונות הציבור על שופטים, אשר קולה. זוהי התייחסות ראשונה לפרקטיקה ההולכת ונעשית נפוצה, במיוחד בתביעות קטנות ובתביעות על נזקי רכב ("תביעות פח").
החוק קובע שלושה תנאים מצטברים לשמיעת עדות ב-VC: העד יתקשה מאוד להגיע לאולם והוא מסכים להעיד בצורה זו, עדותו חיונית לשאלות השנויות במחלוקת, ואם העד נמצא בחו"ל - החוק המקומי אינו מונע עדות ב-VC. עוד קובע החוק תנאים טכניים: הימצאותו של מכשור המאפשר לעד לראות ולשמוע את המתרחש באולם (אם ביהמ"ש סבור שהדבר נחוץ), מצלמה המאפשרת תקריב של מסמכים, מסך צפייה מרכזי ומסך אישי לשופט.
קולה מציין, כי דרישות אלו נועדו להבטיח שהעד יוכל להגיב על המתרחש באולם, כמו גם לאפשר לשופט להתרשם ממנו כאילו הוא ניצב פיזית בפניו. הוא אומר, כי על פניו - קיום עדות ווטסאפ בטלפון של אחד הצדדים, אינו עונה על הדרישות הקבועות בחוק. לדבריו, " לשם הדוגמה יש להקפיד שהמכשיר הסלולרי שבו מתקיימת שיחת הווטסאפ יהיה גלוי למשתתפים בדיון, כך שיוכלו לצפות באופן ישיר בעד שנחקר ויוכלו בעת הצורך לחקור אותו גם הם... חובת בית המשפט היא להקפיד כי הצדדים רואים ושומעים את העד, כי בית המשפט מסוגל להתרשם מהעדות באופן בלתי אמצעי, וכי לא נפגע עיקרון פומביות הדיון אך בשל מגבלות טכניות". קולה אינו מתייחס לשאלת הצורך במסכים, שהצבתם אינה אפשרית כאשר מדובר בווטסאפ.
הדברים נאמרו בהחלטתו של קולה בתלונה נגד שופט שלום, שאישר לבא כוחה של התובעת ב"תביעת פח" לחקור אותה בשיחת ווטסאפ במכשיר הטלפון שלו. במקרה הספציפי, מציין קולה, ספק אם הנתבעת - שלא הייתה מיוצגת - הבינה את משמעות העדות בווטסאפ, ולא קוימו התנאים הנדרשים להיוועדות חזותית.
קו דק בהתבטאויות שופטים
בהחלטה אחרת התייחס קולה לשופט שלום, אשר בהחלטה בתיק השתמש בציטוט מתוך ספר הילדים "איילת מטיילת". השופט כתב: "התביעה הפילה עצמה ברובה משנכתבה כסיפור הילדים המפורסם 'איילת מטיילת', כאשר 'על הדרך' ביקשה להוסיף 'ג'ירף מעולף, על האף, צב עייף, על הכתף, כלבלב שובב על הגב, חלזון מנוזל על הסנדל, ציפור בת ברוש על הראש, וחיפושית עגולה בכיס השמלה'. בסיפור הדיוני והנזיקי לא תכריז על כך הסמכות - 'כמה נפלא', ובסופה של דרך 'ארוכה זו ומפותלת' שהילכה בה התביעה, בדק הבית הנדרש הוא אצלה". התובעת טענה שמדובר בהתנסחות לעגנית ומזלזלת, בעוד השופט הסביר שהתייחס לחולשותיה של התביעה ולא לתובעת.
קולה אומר: "שופטים לעיתים עושים שימוש בפסיקותיהם, בהפניות לספרות ושירה. לרבות הפניה לספרות ולשירה לילדים. ייתכן, שבמקרים מסוימים ובנסיבות מסוימות, יש בהפניות הללו כדי ליצור תחושה של אי נוחות אצל המתדיינים, כפי שתיארה המתלוננת את תחושותיה בתלונתה. אולם, ההחלטות השיפוטיות ופסקי הדין הם דרך הביטוי לקולו של השופט, זוהי דרכו לתקשר עם הצדדים ולתקשר לצדדים את התרשמותו מההליך שלפניו. זוהי דרכו להביע את עצמו.
"שימת הגבלות על הביטוי השיפוטי בהחלטה או בפסק דין עשויה להיות מוקשית יותר, להבדיל מהגבלות על התבטאויות בפומבי למשל, שכן היא עשויה לפגוע בליבת עצמאותו השיפוטית של השופט ובחובתו לנמק את הכרעתו, על פי מיטב הכרתו, כשאין עליו מרות זולת מרותו של הדין. הנציבות ערה להיבטים אלה בהחלטותיה, ולכן ההתערבות בפסיקה ובכתיבה של שופט תיעשה במשורה ובמקרים חריגים שיש בהם משום פגיעה מובהקת וברורה באדם. מקרה זה אינו מנוי על המקרים הללו".
יחד עם זאת, ממשיך קולה, "על בית המשפט להיות רגיש דיו למורכבויות ולשונות של בני האדם העומדים לפניו, ולרגישותו של כל מקרה הנידון לפניו ונסיבותיו. שיקולים אלה צריכים ללוות את השופט בשלב ניהול ההליך וגם בשלב כתיבת פסק הדין. כתיבתו של שופט צריכה להתאפיין באיפוק, בריסון ובמתינות, תוך שמירה על כבודו ועל מעמדו של בית המשפט ותוך הקפדה שלא לפגוע ללא צורך או ללא זכות שימוע, בכבודם של המתדיינים, של באי כוחם ושל העדים במשפט.
"בעניין זה קו הגבול בין אמירה לגיטימית שהיא בתחום חופש הביטוי של השופט לאמירה פוגענית ומיותרת, אינו תמיד קל לתחימה. ככל שהדברים בוטים יותר, קשים יותר ואינם דרושים להכרעה במשפט, לא תתקבלנה הקביעות כדרושות וככשירות. ניתן לומר כי זוהי שאלה של מידה".
