לא רק כלא: הדרך להרתעת סוכנים של איראן עוברת בכיסיהם

מלחמת חרבות ברזל העלתה חשפה תופעה מדאיגה וחמורה במיוחד: אזרחים ישראלים משתפים פעולה עם האויב ובעיקר עם איראן. מערכת המשפט מגיבה, בצדק, בעונשי מאסר ממושכים. אלא שענישה זו מותירה לעיתים בשוליים את המניע המרכזי של רבים מהמעורבים בפרשות: הכסף.

למשל, על מרדכי ממן, שהורשע במגע עם סוכן חוץ ובכניסה למדינת אויב ללא היתר, נגזרו עשר שנות מאסר בפועל. אלימלך שטרן, שעמד בקשר עם סוכנת איראנית וביצע משימות בהנחייתה, תמורת תשלום, נידון לשלוש שנות מאסר ולקנס בסך 10,000 שקל. על ארטיום זולוטרב, שביצע משימות עבור המודיעין האיראני וריסס כתובות פרו-אירניות והצית רכבים, נגזרו שבע שנות מאסר וקנס בסך 10,000 שקל.

בנוסף לעונשים משמעותיים אלו, גם תנאי המעצר בחלק מהפרשות היו מחמירים וכללו מניעת שיחות טלפון וביקורים משפחתיים מצומצמים. למרות זאת, מאז פרשת ממן הוגשו עשרות כתבי אישום בעילות דומות. בחלק מהמקרים, כך נטען, הנאשמים פנו מיוזמתם לגורמים איראנים והציעו לבצע עבורם משימות תמורת תשלום.

ריבוי התיקים מלמד שאין די במאסר ובמעצר כשלעצם כדי להרתיע עברייני ביטחון פוטנציאלים. כדי להשיג הרתעה בעבירות שכאלו יש לבחון אותן מנקודת מבט שונה. עיון בגזרי הדין בנושא מעלה, כי בקרב הציבור היהודי רבים מהתיקים הבולטים לא עוסקים בעבירות על רקע אידיאולוגי. להיפך. ממן סייע לחיילים בזמן המלחמה; שטרן סירב לבצע פעולות שהיו עלולות לגרום נזק לרכוש או לאדם; זולוטרב מחק חלק מכתובות הגרפיטי, לאחר שתיעד אותן ושלחן למפעילו.

יש בכך כדי ללמד שבחלק מן המקרים הכוח המניע לא היה אידיאולוגיה אלא האפשרות להפיק רווח כלכלי. לכן אין די לראות במקרים האלה עבירות ביטחוניות במובנן המסורתי. ברבים מהתיקים הבולטים מדובר בעבירות ביטחוניות בעלות מניע כלכלי מובהק.

כאשר אדם מוכר את ביטחון המדינה תמורת בצע כסף, התגובה העונשית צריכה לפגוע לא רק בחרותו, אלא גם בכדאיות הכלכלית של המעשה – בדיוק כשם שנעשה בעבירות אחרות שהמניע העיקרי להן הוא כספי. לצד מאסר ממושך, יש להשתמש באופן נרחב ועקבי יותר בשני כלים: חילוט וקנסות משמעותיים.

קנס הוא גורם מרתיע משמעותי

ראשית: חילוט מלוא טובת ההנאה שהופקה מן הקשר עם הגורם הזר, השולל את פירות העבירה ואת כלי העבירה. סעיפים 32(א) ו-39 לפקודת סדר הדין הפלילי (מעצר וחיפוש) מאפשרים לתפוס ולחלט חפץ, אם יש יסוד סביר להניח שבאותו חפץ נעברה עבירה או שהוא ניתן כשכר בעד ביצוע עבירה.

מכוח הוראות אלה ניתן, במקרים המתאימים, לתפוס את שכר העבירה שהתקבל מהגורם הזר ואת הכלים ששימשו לביצועה, כגון כלי רכב וטלפון חכם. החילוט מעביר מסר חזק: הפשע אינו משתלם. אם המניע הוא כלכלי וההכנסה נלקחת, אין תמריץ לשתף פעולה עם האויב. לעומת זאת, הליך פלילי המותיר את שכר העבירה בידי העבריין, עלול להנציח את היתרונות הלכאוריים של הפשע וליצור רושם מסוכן שלפיו מדובר בכסף קל, גם אם נלווה לו מאסר.

שנית: קנס משמעותי. בעוד חילוט שולל את פירות העבירה וכליה, הקנס הוא סנקציה כלכלית המשולמת לאוצר המדינה. בהתאם לסעיפים 36 ו-63  לחוק העונשין, בית המשפט רשאי להטיל על נאשם קנס עד פי ארבעה משוויים של הנזק שנגרם או של טובת ההנאה שהושגה על ידי העבירה.

• מה מתקדם בין איראן לארה"ב (לא הרבה) ומה צפוי לקרות השבוע? עושים סדר
• כשהמשאב הופך לנשק: מה שוק הכותנה במאה ה-19 מלמד אותנו על מצרי הורמוז

לקנס יש יתרון הרתעתי משמעותי. מחקרים מלמדים שעברייני רכוש אינם מורתעים ממשך המאסר שמושת עליהם, כי אם - שימו לב – דווקא מעונש כלכלי. נתונים אמפיריים מוכיחים, שיעילות הקנס בהפחתת שיעור הרצידיביזם (חזרה לפשיעה) של עבריינים עולה על יעילות המאסר, במיוחד בעבירות רכוש. ניתן לגזור מכך גזירה שווה בנוגע לעברייני ביטחון הפועלים בשל בצע כסף.  

לרווח המדומה יתווסף מחיר כבד

העונשים שהוטלו עד כה על עברייני הביטחון לא משקפים תפיסה מוצעת זו. בחלק מגזרי הדין לא ניתן למצוא התייחסות מפורשת לחילוט התמורה שהתקבלה מאיראן. הקנסות, אם הוטלו, אינם מגיעים תמיד אפילו לשווי שכר העבירה, לא כל שכן לפי ארבעה ממנו. אמנם בפרשת שטרן ציינה השופטת חנה לומפ, כי הקנס הוטל בין היתר בשים לב למניע לביצוע העבירה. אולם, קנס בגובה של 10,000 שקל אינו מגיע אפילו למלוא ששולמה לשטרן בעד ביצוע המשימות שקיבל, מה גם שניתן להמירו בתחליף מאסר.

אינני אומרת שיש להחליף את המאסר בקנס. עבירות של מגע עם סוכן חוץ, ריגול או מסירת ידיעה לאויב מחייבות ענישה חמורה בשל הסכנה הנשקפת מהן לביטחון המדינה. אולם, המאסר לבדו אינו מספיק הרתעתי כאשר המניע לעבירה הוא כספי. הסנקציה הכלכלית צריכה לבוא לצדו. לכן על המשטרה לפעול כבר בשלב החקירה לאיתור התמורה, לתפיסתה ולשימורה לצורך חילוט. על התביעה לבקש חילוט בכל מקרה מתאים, ועל בתי המשפט להטיל גם קנסות, המבטאים את הרווח שהעבריין ביקש להפיק ואת הנזק שעלול היה לגרום.

מי שמשתף פעולה עם האויב צריך לדעת שלא רק חירותו בסכנה. גם התמורה וכלי הביצוע עשויים להיות מחולטים, ולרווח המדומה יתווסף מחיר כלכלי כבד. אם המניע הוא ממוני, ההרתעה חייבת לדבר בשפת הכסף.

ד"ר שרונה אהרוני-גולדנברג, מרצה בכירה בביה"ס למשפטים במכללה האקדמית נתניה, מתמחה בעבירות צווארון לבן (צילום: אילנית קיצוני)

• "השירות ללקוח ישתפר דרמטית, שכר הטרחה יהיה תחרותי יותר"
• ביהמ"ש: הרב מרקוביץ ותלמידיו יעזבו את ישיבת פוניבז' בסוף ספטמבר