דירה להשכרה
צילום: שלומי יוסף

שותפים, בני זוג, ילדים, חיות מחמד ועבודה מהבית

חוזה שכירות נחתם מול אנשים מסוימים, אבל החיים בתוך הדירה משתנים. בן זוג מצטרף, שותף עוזב, נולד ילד, מגיע כלב או שחדר השינה הופך למשרד.

מה שכואב הכי הרבה בפועל הוא הכסף בדירת שותפים. כשכל השוכרים חתומים על חוזה אחד, החתימה יוצרת בדרך כלל חיוב ביחד ולחוד. חוק החוזים קובע ששניים שחייבים יחד ולחוד, הנושה רשאי לדרוש את קיום החיוב, כולו או מקצתו, משניהם כאחד או מכל אחד מהם בנפרד.

שלושה שוכרים חותמים על דירה ב-9,000 שקל ומשלמים 3,000 כל אחד. אחד מהם מפסיק לשלם בחודש השביעי ונעלם. המשכיר אינו נדרש לרדוף אחריו, והוא רשאי לדרוש את מלוא 9,000 השקלים משני הנותרים. הם אלה שיצטרכו לגבות מהשלישי אחר כך, על חשבונם ובזמנם.

עזיבה מסודרת עוברת דרך המשכיר. העברת הזכות להחזיק בדירה ולהשתמש בה לאדם אחר מותנית בהסכמתו, ובשכירות מקרקעין ההסכמה נדרשת מראש ובכתב. שותף שמצא מחליף בעצמו והעביר לו את המפתח נשאר חייב בחוזה על כל מה שיקרה אחריו.

הנספח שמעגן את ההחלפה דורש ניסוח זהיר. ויתור של המשכיר על החיוב כלפי היוצא עלול לשחרר באותה מידה גם את השותפים שנשארו, אלא אם משתמעת מהמסמך כוונה אחרת. נספח כתוב היטב משחרר את היוצא, מכניס את הנכנס במקומו ומשאיר את שאר החיובים בדיוק היכן שהיו.

הפיקדון הוא המקום שבו נתקעים. שלושת השותפים הפקידו יחד 15 אלף שקל, ואחד עוזב באמצע. המשכיר מעדיף להחזיק את הבטוחה עד תום החוזה, וזו עמדה סבירה: אי אפשר להתחשבן על נזקים לפני שהדירה מתפנה. הפתרון המעשי הוא שהשותף הנכנס משלם ליוצא ישירות את חלקו, 5,000 שקל, ונכנס בנעליו מול המשכיר.

שאר השאלות נופלות בין השותפים לבין עצמם, והחוזה מול המשכיר אינו נוגע בהן. מי מביא מחליף ותוך כמה זמן, האם לנותרים יש זכות לפסול מועמד, מי מקבל את החדר הגדול וכמה זה שווה בשקלים, ומי משלם על החשמל כשאחד עובד מהבית כל היום והשניים האחרים יושבים במשרד.

מרכז ידע: שכירות בישראל
שכירות היא ההוצאה הגדולה בתקציב של מאות אלפי משקי בית, והחוזה שחותמים עליה קובע הרבה מעבר למחיר. כאן כל הזוויות: הבדיקה לפני החתימה, הביטחונות, האופציה, המס והמספרים. כל הכתבות בנושא שכירות

תקרת הבטוחות חלה גם על דירת שותפים. הסכום המרבי שמשכיר רשאי לדרוש בבטוחות שכרוכות בתשלום הוא הנמוך מבין שליש מתקופת השכירות או שלושה חודשי שכירות. בדירה של 9,000 שקל בחוזה לשנה מדובר ב-27 אלף שקל, ו-15 אלף שהופקדו יושבים הרבה מתחת לתקרה.

בני זוג שחתומים שניהם נמצאים באותו מבנה בדיוק. פרידה ומעבר פיזי של אחד מהם אינם מסיימים את החיוב שלו כלפי המשכיר, והוא נשאר חשוף למלוא שכר הדירה עד שנחתם מסמך שמשנה את זה. סגירת החשבון המשותף והפסקת ההעברה הבנקאית אינן קשורות לעניין.

בן זוג שנכנס לדירה באמצע התקופה ואינו חתום נמצא במצב ההפוך: אין לו זכויות מול המשכיר וגם אין לו חובות. אם החתום עוזב, מי שנשאר בדירה מחזיק בה בלי בסיס חוזי בכלל.

ילד שנולד בתוך תקופת השכירות אינו משנה דבר בחוזה עצמו. הוא משנה צפיפות ובלאי, ולעיתים גם את החישוב של השוכר: זוג ששכר דירת שלושה חדרים והפך למשפחה מגלה שהאופציה לשנה נוספת שווה לו פחות ממה שחשב כשחתם.

מהצד השני של המשוואה, החוק מחייב את המשכיר להעמיד דירה ראויה למגורים לאורך כל התקופה ולתקן ליקויים בתוך 30 יום, ובתקלה דחופה בתוך שלושה ימים. משפחה עם ילדים מפעילה את הסעיפים האלה יותר פעמים, וזה כל ההבדל.

חיות מחמד אינן מוסדרות בחוק השכירות, ולכן הכל נופל לחוזה. איסור גורף סוגר למשכיר נתח מהשוק, ובעל כלב שמצא דירה שמסכימה לקבל אותו נוטה פחות להתחיל לחפש שוב בעוד שנה.

סעיף מאוזן מגדיר חיה מסוימת ולא קטגוריה שלמה: כלב בגודל בינוני ובשם מסוים, במקום "בעל חיים אחד". אקווריום של מאות ליטרים יוצר סיכון מים אחר מכלב, וחתול בקומה שלישית אינו אותו סיפור ככלב גדול עם גישה לחצר. לצד ההיתר נכתבת אחריות מפורשת לנזק, בגבולות אותה תקרת בטוחות.

מה שהמשכיר מרשה בתוך הדירה אינו חל על הרכוש המשותף. חוקי העזר העירוניים ותקנון הבית המשותף הם שקובעים מה קורה בחדר המדרגות ובחצר, והם ממשיכים לחול גם כשבחוזה כתוב שמותר.

קיראו עוד ב"מדריכים"

עבודה מהבית מכסה טווח רחב מכדי להיכנס לסעיף אחד. מפתח תוכנה מול מסך שמונה שעות אינו משנה דבר באופי הדירה. פסיכולוג שמקבל שמונה מטופלים ביום מכניס תנועה לחדר המדרגות. קוסמטיקאית מחזיקה ציוד וחומרים, וחלק מהעיסוקים האלה טעונים רישיון עסק. מי שמאחסן מלאי בסלון כבר עושה בנכס שימוש אחר לגמרי.

הנקודה שבה זה הופך לשימוש עסקי נמדדת בכסף. ארנונה נקבעת לפי השימוש בפועל, ורשות מקומית שמזהה פעילות עסקית מסווגת מחדש את השטח ששימש לעסק ומחייבת אותו בתעריף העסקי, הגבוה מתעריף המגורים. התעריפים והכללים יושבים בצו הארנונה של כל רשות בנפרד, ולכן אותה פעילות עצמה יכולה להיגמר אחרת בשתי ערים.

ביטוח עובד באותו היגיון. פוליסת תכולה לדירת מגורים בנויה סביב שימוש למגורים, וציוד עסקי, מלאי ואחריות כלפי לקוח שנפגע בתוך הדירה נמצאים בדרך כלל מחוץ לכיסוי הבסיסי ודורשים הרחבה. מבטח שמגלה אחרי אירוע שהדירה שימשה לעסק יכול לטעון שהמידע לא נמסר לו.

לכן סעיף שאוסר "ניהול עסק" עושה פחות מסעיף שמפרט. במקום איסור גורף אפשר להגדיר מה מותר ומה מצריך אישור: עבודה מול מחשב מותרת, וקבלת קהל, אחסון מלאי או שילוט מצריכים אישור בכתב. שני הצדדים יודעים מה סוכם בלי להישען על פרשנות.

אירוח נופל באותה משבצת. בן משפחה שנשאר שבועיים אינו אותו דבר כמו מי שמעביר לדירה את הארונות שלו. סעיף שנוקב בתקופה, למשל אירוח רצוף של עד שלושים יום, סוגר את הוויכוח לפני שהוא מתחיל.

בדירות שותפים מנגנון היציאה המוקדמת הוא הסעיף שנקרא הכי הרבה פעמים בפועל, ולצידו הטיפול בבטוחות המשותפות. הפרק שמסביר מה כל בטוחה עושה רלוונטי כאן פעמיים, כי פיקדון אחד משרת שלושה אנשים שנכנסים ויוצאים בתאריכים שונים.

הוספת תגובה

תגובות לכתבה:

הגב לכתבה

השדות המסומנים ב-* הם שדות חובה