הקרנות עוקבות המדדים בארה"ב מנצחות את הקרנות האקטיביות - בדיקת מורנינגסטאר
27% מקרנות המניות האקטיביות הגדולות בארצות הברית הכו את מקבילותיהן הפסיביות בשנה שהסתיימה ביוני, בהשוואת תשואות נטו. מורנינגסטאר, שמפרסמת את הבדיקה פעמיים בשנה, מעמידה כל קרן אקטיבית מול הממוצע המשוקלל של המוצרים העוקבים שיושבים באותה קטגוריה בדיוק, והמספר הזה מסמן דווקא שיפור: בעשור שהסתיים באותו חודש הצליחו לעשות זאת 13% מהן.
הפיזור בין מניות בתוך אותו מדד - המרחק בין הטובות לחלשות, טיפס השנה לרמה הגבוהה ביותר מזה עשרות שנים. הריבית הגבוהה סגרה את עידן הכסף הזול שהרים את השוק כולו, ובינה מלאכותית מייצרת מנצחות ומפסידות מובהקות בתוך אותו סקטור עצמו. כלומר יש תנאים שבהם בחירת מניות אמורה להשתלם, אבל זה לא קרה.
עשר החברות הגדולות ב-S&P 500 מרכזות היום מעל 40% משוויו, הריכוזיות הגבוהה ביותר מאז שנות השישים, וכמעט כל הערך הזה נשען על סקטור הטכנולוגיה. מנהל שמחזיק את המניות האלה במשקל שהמדד מקצה להן מהמר בפועל על נכס יחיד, ומנהל שמפזר סיכון מוותר מראש על נתח מהתשואה שהמדד מייצר. רוב הגופים בוחרים באפשרות השנייה, מפני שריכוזיות בשיעור כזה נחשבת מסוכנת מדי לתיק של לקוח.
הבדיקה של מורנינגסטאר כללה 9,226 קרנות שמנהלות כ-29 טריליון דולר, כשני שלישים משוק הקרנות האמריקאי, ומחלקת אותן ל-20 קטגוריות. בכלל הקטגוריות האלה, קצת יותר מ-40% מהקרנות האקטיביות שרדו את השנה והכו את הממוצע הפסיבי המקביל, לעומת כשליש בשנה שקדמה לה. במניות ארצות הברית עלה השיעור ל-36% לעומת 31%, וההתקדמות הגיעה כמעט כולה מקרנות הערך הקטנות והבינוניות, שחצו רף של 50%. באג״ח השיפור היה חד עוד יותר, וקטגוריית האג״ח הכללית, הגדולה בענף, סיימה את השנה עם שיעור הצלחה של 66%.
בטווח של עשר שנים הפערים בין הקטגוריות גדולים יותר. בקרנות הצמיחה הגדולות בארצות הברית, אלה שקלטו את רוב הכסף שרדף אחרי מניות השבבים והבינה המלאכותית, שיעור ההצלחה לעשור עומד על 5%, והתפלגות התשואות שם נוטה בחדות לצד השלילי, כך שגם הפרס על בחירה מוצלחת יוצא צנוע. בקרנות הנדל״ן הגלובליות ובאג״ח הקונצרני חוצה שיעור ההצלחה לעשור את 44%, וההתפלגות שם מוטה לכיוון ההפוך. להרחבה: פסיבי מול אקטיבי: 89% מהקרנות פיגרו אחרי המדד ב-15 שנה.
הטיית ההישרדות מסבירה חלק מהמרחק בין המספרים האלה לבין הסטטיסטיקה שהענף נוהג להציג. מורנינגסטאר דורשת ששני התנאים יתקיימו יחד: הקרן צריכה לשרוד את התקופה הנמדדת וגם להכות את הממוצע הפסיבי, וקרן שנסגרה או מוזגה לתוך קרן אחרת באמצע הדרך נספרת ככישלון. ההבדל מהותי, מפני שקרנות נסגרות בדרך כלל אחרי רצף של ביצועים חלשים, וספירה שמתייחסת לשורדות בלבד מייפה את התוצאה בדיעבד. מנהל אקטיבי שנבחר באקראי מכלל הקטגוריות מגיע לסיכוי של 60% לפגר אחרי הממוצע הפסיבי שלו.
דמי הניהול מזיזים את התשואות נטו ואת הסיכוי לנצח את המדדים. בקרנות של המניות הגדולות בארצות הברית ובמניות הערך הבינוניות הגיע שיעור ההצלחה של הקרנות הזולות בדמי ניהול לפי שניים ויותר מזה של היקרות, ובשווקים מתעוררים, בנדל״ן אמריקאי ובאג״ח הכללי הוא חצה את 50%, כלומר הסיכוי לבחור מנצחת עלה על הסיכוי ההפוך. להרחבה: דמי ניהול: איך 1.3% בשנה הופכים ל-243 אלף שקל.
קרנות המדד האמריקאיות (הקרנות הפאסיביות) השוו את היקף נכסיהן לקרנות האקטיביות ב-2020, והיום הן מנהלות כמעט כפול מהן. ב-2007 היה היחס הפוך, עם יתרון של יותר מפי שלושה לצד האקטיבי. קרנות המניות האקטיביות רושמות פדיונות בכל שנה מאז 2015, וקרנות הסל הפסיביות הזולות צפויות לחצות השנה טריליון דולר בגיוס נטו, לראשונה.
להרחבה: קרנות מחקות: איך קרן עוקבת אחרי מדד ומאיפה נולד הפער.
