ישראכרט, כאל ומקס: מי הן, מי מחזיק בהן ומה יש לכל אחת

כ-567 מיליארד שקל עברו בכרטיסי חיוב בישראל ב-2025 לפי נתוני שב״א, וכמעט כולם עוברים דרך שלוש חברות: ישראכרט, כאל ומקס. עד לפני עשור שלושתן היו בבעלות בנקים, וחוק שנחקק ב-2017 חייב את הבנקים הגדולים להיפרד מהן. מאז שינו כל השלוש בעלים או נמצאות באמצע התהליך, והכרטיס שבארנק שלכם עבר בין ידיים בלי ששמתם לב.

הרקע: החוק שניתק את החברות מהבנקים

ועדת שטרום היא המקור לכל מה שקרה בשוק הזה. מסקנותיה הפכו לחוק להגברת התחרות ולצמצום הריכוזיות בשוק הבנקאות, שנכנס לתוקף ב-2017 וחייב את בנק הפועלים ואת בנק לאומי למכור את חברות כרטיסי האשראי שבבעלותם. החוק גם חייב בנקים לעבוד מול יותר מחברה אחת, ובנק דיסקונט נדרש להיפרד מכאל בלוח זמנים מאוחר יותר.

המטרה הייתה להפוך את שלוש החברות למתחרות עצמאיות בשוק האשראי הצרכני, ולא לזרוע של הבנק. התוצאה המעשית היא ששלושתן מנפיקות היום כרטיסים חוץ-בנקאיים בהיקף גדול, מציעות הלוואות ישירות, ורודפות אחרי מועדוני צרכנות גדולים. ההבדל בין כרטיס שהונפק דרך הבנק לכרטיס שהונפק ישירות מהחברה נוגע לתנאים ולגורם שנושא בסיכון.

מספרי הכרטיסים מסבירים מדוע השוק הזה נחשב ריכוזי. בדוחות האחרונים ישראכרט מנהלת 4.84 מיליון כרטיסים פעילים, כאל 4.16 מיליון ומקס 3.47 מיליון, כלומר יותר מ-12 מיליון כרטיסים פעילים במדינה של פחות מעשרה מיליון תושבים. אדם ממוצע מחזיק יותר מכרטיס אחד, ורבים מחזיקים כרטיס בנקאי לצד כרטיס מועדון בלי לדעת מי מנפיק כל אחד מהם.

הפיקוח על החברות האלה נשאר בבנק ישראל גם אחרי הפרידה מהבנקים. הפיקוח על הבנקים הוא הרגולטור שלהן, בעל שליטה בחברה כזו נדרש להיתר מיוחד, וההיתר הזה הוא שלב שיכול לעכב עסקה בשווי מיליארדים או להפיל אותה. גם תעריפי העמלות ודרכי השיווק של מוצרי האשראי נמצאים תחת אותה עין.

ישראכרט: מבנק הפועלים לבורסה, ומשם לקבוצת דלק

ישראכרט הוקמה ב-1975 על ידי בנק הפועלים והיא הגדולה מבין השלוש. היא הונפקה בבורסה בתל אביב ב-2019 והשלימה את ההפרדה המלאה מבנק הפועלים ב-2020. מספר הכרטיסים הפעילים שלה הגיע ל-4.84 מיליון באמצע 2026, מהם כ-1.46 מיליון חוץ-בנקאיים והשאר בנקאיים.

מבחינת מותגים היא מחזיקה את הסל הרחב ביותר. לצד המותג המקומי ישראכרט היא מנפיקה ויזה ומאסטרקארד, ומחזיקה בזכות הבלעדית להנפיק בישראל כרטיסי אמריקן אקספרס, דרך חברת הבת פרימיום אקספרס. בין הכרטיסים המזוהים איתה נמצאים כרטיס לייף סטייל של מועדון סופר-פארם וכרטיסי פליי קארד ופליי קארד פרימיום של מועדון הנוסע המתמיד.

מאבק השליטה בישראכרט היה אחד הסיפורים העסקיים הגדולים בשוק. מנורה מבטחים חתמה תחילה על הסכם לרכישת השליטה לפי שווי של כ-3.15 מיליארד שקל, קבוצת דלק שבשליטת יצחק תשובה הגישה הצעה מתחרה ושיפרה אותה לשווי של כ-3.56 מיליארד שקל, וישראכרט ביטלה את ההסכם עם מנורה ושילמה לה פיצוי של 62 מיליון שקל. בנק ישראל העניק לתשובה היתר שליטה, בעלי המניות אישרו את העסקה ברוב של 96.6 אחוזים, רשות התחרות אישרה אותה במרץ 2026, ודלק הזרימה כ-1.3 מיליארד שקל וקיבלה כ-37 אחוזים מהמניות. רכישת השליטה הושלמה.

• הבכירים שעזבו את הבנקים ומרוויחים יותר מהמנכ"לים
• אריק פינטו - מנכ"ל הפועלים שהביא את ביט לטלפון

הצד הפחות מוכר של ישראכרט הוא פעילות הסליקה מול בתי העסק. כמו שתי המתחרות היא פועלת גם כמנפיקה וגם כסולקת, וההכנסה שלה מגיעה משני קצוות של אותה עסקה. השילוב הזה אינו מובן מאליו ואינו קיים בשווקים רבים, והוא אחת הסיבות שרשות התחרות מלווה מקרוב כל שינוי בעלות בחברות האלה.

כאל: הבית של דיינרס, ובעלות שעדיין באוויר

כאל, כרטיסי אשראי לישראל, הוקמה ב-1979 כמיזם משותף של בנק לאומי ובנק דיסקונט. היום היא מוחזקת על ידי בנק דיסקונט בשיעור של כ-72 אחוזים ועל ידי הבנק הבינלאומי בשיעור של כ-28 אחוזים, ומספר הכרטיסים הפעילים שלה הגיע ל-4.16 מיליון באמצע 2026, מהם 2.41 מיליון בנקאיים ו-1.75 מיליון חוץ-בנקאיים. בשנים האחרונות היא הצמיחה את מספר הלקוחות שלה מהר יותר משתי המתחרות.

הנכס הייחודי שלה הוא הזיכיון הבלעדי להנפקת דיינרס קלאב בישראל, לצד הנפקת ויזה ומאסטרקארד. את מוצר האשראי המתגלגל שלה היא משווקת תחת המותג CalChoice, שקדם לו המותג Active, ואת כרטיסי המתנה הנטענים תחת המותג Wish U. משרדי החברה עברו לבני ברק והיא מעסיקה כ-1,500 עובדים.

הזיכיון על דיינרס עבר בעצמו גלגולים לאורך השנים. כאל מכרה כמעט מחצית מהון המניות של הפעילות לקבוצה קמעונאית, ורכשה בחזרה את החלק הזה בהמשך, כך שהיא הבעלים היחיד של דיינרס בישראל. המותג נחשב פרימיום ודמי הכרטיס במסלוליו גבוהים מאלה של כרטיס סטנדרטי, ולכן כדאי לעבור על התעריפון המלא לפני שמצטרפים.

העברת השליטה בכאל היא הפרק שעדיין לא נסגר. ב-2025 נחתם הסכם למכירת אחזקות שני הבנקים לקבוצת יוניון שבשליטת ג׳ורג׳ חורש ולהראל, בחלוקה של כ-80 אחוזים לחורש וכ-20 אחוזים להראל, לפי שווי של כ-3.75 מיליארד שקל. הבנק הבינלאומי הסכים למכור את מלוא חלקו תמורת כ-1.056 מיליארד שקל. רשות התחרות בחנה את העסקה חודשים ארוכים, ולאחרונה סימנה שהיא נוטה לאשר אותה בתנאים מרוככים: כאל תוכל להמשיך להחזיק במועדון של שופרסל, ובמקום פרידה מהמועדון יוטלו עליה הרחקה מדיוני האסטרטגיה שלו, הגבלות על מעורבות בתקציב השיווק וחומות מידע מול סופר-פארם, שבה מחזיק ג׳ורג׳ חורש כשליש. היתר שליטה מבנק ישראל עדיין נדרש, המועד האחרון להשלמת העסקה הוא נובמבר 2026, ועד שהאישורים יתקבלו הבעלות נותרת בידי הבנקים.

• ספרים ב-10 שקלים בסוכות: איפה תמצאו אותם ומתי המבצע באמת משתלם?
• הטכנאי אמור היה להגיע ב-13:00 והגיע אחרי 17:00: 300 שקל פיצוי בלי להוכיח נזק, ו-600 אחרי עוד שעה

רשות התחרות היא הצוואר של העסקה הזו, ולא בנק ישראל בלבד. הבדיקה נוגעת בין השאר לאחזקות של הרוכשים ברשתות קמעונאיות, משום ששילוב בין גוף שמנפיק כרטיסים לבין רשתות שמוכרות לצרכן מעורר חשש לניגוד עניינים ולהעדפה של רשת אחת על פני אחרת. עסקה שנחתמה אינה עסקה שהושלמה, וההבחנה הזו קובעת מי הבעלים היום ומי יהיה הבעלים מחר.

מקס: מלאומי קארד, דרך קרן אמריקאית, לכלל ביטוח

מקס נקראה עד 2019 לאומי קארד והייתה חברת הבת של בנק לאומי. הבנק מכר אותה לקרן ההשקעות האמריקאית וורבורג פינקוס בעסקה שנאמדה בכ-2.5 מיליארד שקל, והחברה שינתה את שמה למקס איט פיננסים. כלל החזקות עסקי ביטוח רכשה אותה בהמשך, והעסקה הושלמה ב-2023 בתמורה לכ-2.47 מיליארד שקל.

מקס מנהלת 3.47 מיליון כרטיסים פעילים ועובדת מול עשרות אלפי בתי עסק. כמחצית מהכרטיסים שלה הם חוץ-בנקאיים, השיעור הגבוה מבין השלוש, וזו תוצאה ישירה של האסטרטגיה שנקטה מאז שנפרדה מהבנק. בין הכרטיסים המרכזיים שלה נמצאים MAX Back Total במסלול קאשבק, מסלול הצבירה SKYMAX שמיועד לכל חברות התעופה, כרטיס ביחד בשבילך לחברי ההסתדרות, כרטיס עסקי, וכרטיס נטען לילדים בשם My Max.

המעבר של מקס בין שלושה בעלים בתוך שנים ספורות מדגים את ההיגיון של הרפורמה ואת גבולותיה. הבנק נאלץ למכור, קרן השקעות זרה קנתה, ובסופו של דבר הבעלות הגיעה לחברת ביטוח ישראלית גדולה. גם ישראכרט וגם כאל נעו בכיוון דומה של גופים מוסדיים או קבוצות עסקיות מקומיות, כך שההפרדה מהבנקים לא יצרה בעלים קטנים ומגוונים אלא החליפה סוג אחד של בעלות גדולה באחר.

סליקה היא הזירה שבה התחרות אכן נפתחה. קארדקום וטרנזילה קיבלו רישיון סולק קבוע ב-2023 וב-2024, אך חלקן בשוק עדיין קטן, וההוזלה לעסקים הקטנים הגיעה בעיקר מהפחתת העמלה הצולבת שקבע בנק ישראל. העמלה הזו עומדת מאז 2023 על חצי אחוז בעסקאות חיוב נדחה ועל רבע אחוז בעסקאות חיוב מיידי, בסופו של מתווה מדורג שהתחיל ב-0.7 אחוז. לפי הדיווחים הרבעוניים לפיקוח על הבנקים, עמלת בית העסק הממוצעת במשק עומדת היום על כ-0.71 אחוז: כ-0.59 אחוז לעסק גדול, כ-0.81 אחוז לעסק בינוני וכ-1.11 אחוז לעסק קטן. בצד ההנפקה ללקוח הפרטי התמונה השתנתה פחות, ושלוש החברות עדיין מחזיקות כמעט את כל השוק.

התחרות בין השלוש מתנהלת כמעט כולה סביב מועדונים ורשתות. חוזה עם רשת קמעונאית גדולה או עם מועדון עובדים מביא מאות אלפי לקוחות בבת אחת, ולכן חברה מוכנה לשלם עליו סכומים גדולים ולפרוס אותם על פני עשור. הצרכן נהנה מהמרוץ הזה בטווח הקצר דרך מתנות הצטרפות והטבות, ומשלם עליו בטווח הארוך דרך דמי כרטיס ועמלות.

מועדון שעובר חברה, וכרטיס שנשאר בארנק

מעבר של מועדון גדול בין חברות מזיז את מאזן הכוחות יותר מכל קמפיין. מועדון הנוסע המתמיד של אל על, שמונה כ-3.5 מיליון חברים, עזב את כאל לטובת ישראכרט בהסכם לעשר שנים. ההסכם החדש נכנס לתוקף באפריל 2026, ישראכרט החלה להנפיק את הכרטיסים ביוני, הכרטיס הקיים של כאל ממשיך לצבור נקודות עד סוף אותה שנה, ומינואר 2027 הוא נשאר בתוקף עם ההטבות של כאל בלבד. כ-500 אלף מחברי המועדון מחזיקים בכרטיס. המעבר הגיע גם לבית המשפט: כאל ביקשה צו מניעה, הבקשה נדחתה, והצדדים סגרו את המחלוקת בפשרה בהיקף של כ-75 מיליון שקל, שכוללת פיצוי של 22 מיליון שקל ויתרה בקיזוז עמלות.

המחיר שישראכרט משלמת מסביר למי באמת שייכת ההטבה. הסכום שסוכם נע בין מיליארד לכ-1.3 מיליארד שקל לאורך עשר שנים, כלומר כ-100 מיליון שקל בשנה. מול כחצי מיליון מחזיקי כרטיס מדובר בסדר גודל של כ-200 שקלים לכרטיס בשנה שהחברה מעבירה לחברת התעופה. הכסף הזה חוזר דרך דמי הכרטיס, העמלה הצולבת, עמלת המרת המטבע והריבית, וכל רכיב כזה נגבה בשלב אחר של אותה עסקה.

מבחינתכם כמחזיקי כרטיס, מעבר כזה נוגע להטבה ולא לאמצעי התשלום. הכרטיס הקיים ממשיך לעבוד, אך ההטבות של המועדון נודדות יחד עם המועדון, ולעיתים נדרשת הנפקה מחדש כדי להמשיך ליהנות מהן. כדאי לקרוא את המכתבים שנשלחים בתקופה כזו, ולבדוק אם דמי הכרטיס, שיעור הצבירה או עמלת המט״ח השתנו. הקשר בין מועדון לכרטיס קובע מי מרוויח מההטבה, הכרטיסים החזקים בשוק נבדלים זה מזה בעיקר בנקודה הזו, וכרטיסי היוקרה גובים עליה את דמי הכרטיס הגבוהים ביותר.

הדרך לדעת מי הנפיק את הכרטיס שלכם פשוטה מכפי שנדמה. שם החברה מופיע על גב הכרטיס ובראש דף החשבון החודשי, ואילו הסמל שבחזית שייך למותג הבינלאומי, ויזה, מאסטרקארד, אמריקן אקספרס או דיינרס, והוא מעיד על הרשת ולא על המנפיק. גם שש הספרות הראשונות של מספר הכרטיס מזהות את המנפיק ואת המותג, וזה המידע שהמסוף בבית העסק קורא ברגע ההעברה. לקוח של בנק אחד יכול להחזיק כרטיס שהונפק על ידי כל אחת מהשלוש, וזו תוצאה ישירה של הדרישה שבנקים יעבדו מול יותר מחברה אחת.

הרווחיות של שלוש החברות מסבירה למה הן נחשקות כל כך. ברבעון השני של 2026 רשמה כאל רווח נקי של 104 מיליון שקל וישראכרט 80 מיליון שקל, ומקס סיימה את הרבעון הראשון של השנה עם 80 מיליון שקל. שני הסכומים הראשונים כוללים רכיבים חד-פעמיים: אצל ישראכרט כ-65 מיליון שקל ממימוש החזקה, ואצל כאל כ-18 מיליון שקל נטו מהחזר מענקי שיווק של אל על. מקורות ההכנסה מגוונים וחוזרים על עצמם: דמי כרטיס שנגבים בכל חודש, עמלה על כל עסקה, ריבית על אשראי, ועמלת המרה על כל שקל שמוצא בחו״ל. עסק כזה מייצר תזרים יציב, וזה בדיוק מה שקבוצות עסקיות וחברות ביטוח מחפשות.

הבעלות של החברה שמנפיקה לכם כרטיס אינה עניין תיאורטי. בעל שליטה חדש מביא יעדי רווח חדשים, ואלה מתורגמים לדמי כרטיס, לשיעורי ריבית ולהיקף האשראי שמוצע ללקוחות. ניתוח היתרונות והחסרונות של כרטיס חוץ-בנקאי מראה מה זה אומר בשטח, סקירת העמלות והיכן הן הכי גבוהות ממקמת את דמי הכרטיס בתוך תמונה רחבה, והחישוב של פער ריבית בהלוואה של 50 אלף שקל מזכיר מה עושה אחוז אחד לאורך זמן. המבנה של הכרטיס עצמו מסביר מאיפה כל אחד מהחיובים האלה מגיע.