ישראכרט, כאל ומקס: מי הן, מי מחזיק בהן ומה יש לכל אחת

כ-500 מיליארד שקל בשנה עוברים בכרטיסי אשראי בישראל, וכמעט כולם עוברים דרך שלוש חברות: ישראכרט, כאל ומקס. עד לפני עשור שלושתן היו בבעלות בנקים, וחוק שנחקק ב-2017 חייב את הבנקים הגדולים להיפרד מהן. מאז שינו כל השלוש בעלים או נמצאות באמצע התהליך, והכרטיס שבארנק שלכם עבר בין ידיים בלי ששמתם לב.

הרקע: החוק שניתק את החברות מהבנקים

ועדת שטרום היא המקור לכל מה שקרה בשוק הזה. מסקנותיה הפכו לחוק להגברת התחרות ולצמצום הריכוזיות בשוק הבנקאות, שנכנס לתוקף ב-2017 וחייב את בנק הפועלים ואת בנק לאומי למכור את חברות כרטיסי האשראי שבבעלותם. החוק גם חייב בנקים לעבוד מול יותר מחברה אחת, ובנק דיסקונט נדרש להיפרד מכאל בלוח זמנים מאוחר יותר.

המטרה הייתה להפוך את שלוש החברות למתחרות עצמאיות בשוק האשראי הצרכני, ולא לזרוע של הבנק. התוצאה המעשית היא ששלושתן מנפיקות היום כרטיסים חוץ-בנקאיים בהיקף גדול, מציעות הלוואות ישירות, ורודפות אחרי מועדוני צרכנות גדולים. [[C4]] מסביר מה ההבדל בין כרטיס שהונפק דרך הבנק לכרטיס שהונפק ישירות מהחברה.

מספרי הכרטיסים מסבירים מדוע השוק הזה נחשב ריכוזי. ישראכרט מנהלת סביב 4.4 עד 4.5 מיליון כרטיסים, כאל סביב 3.5 מיליון ומקס סביב 3 מיליון, כלומר יותר מ-11 מיליון כרטיסים פעילים במדינה של פחות מעשרה מיליון תושבים. אדם ממוצע מחזיק יותר מכרטיס אחד, ורבים מחזיקים כרטיס בנקאי לצד כרטיס מועדון בלי לדעת מי מנפיק כל אחד מהם.

הפיקוח על החברות האלה נשאר בבנק ישראל גם אחרי הפרידה מהבנקים. הפיקוח על הבנקים הוא הרגולטור שלהן, בעל שליטה בחברה כזו נדרש להיתר מיוחד, וההיתר הזה הוא שלב שיכול לעכב עסקה בשווי מיליארדים או להפיל אותה. גם תעריפי העמלות ודרכי השיווק של מוצרי האשראי נמצאים תחת אותה עין.

ישראכרט: מבנק הפועלים לבורסה, ומשם לקבוצת דלק

ישראכרט הוקמה ב-1975 על ידי בנק הפועלים והיא הגדולה מבין השלוש. היא הונפקה בבורסה בתל אביב ב-2019 והשלימה את ההפרדה המלאה מבנק הפועלים ב-2020. מספר הכרטיסים הפעילים שלה נע סביב 4.4 עד 4.5 מיליון, מהם כ-3.2 מיליון בנקאיים וכ-1.27 מיליון חוץ-בנקאיים.

מבחינת מותגים היא מחזיקה את הסל הרחב ביותר. לצד המותג המקומי ישראכרט היא מנפיקה ויזה ומסטרקארד, ומחזיקה בזכות הבלעדית להנפיק בישראל כרטיסי אמריקן אקספרס, דרך חברת הבת פרימיום אקספרס. בין הכרטיסים המזוהים איתה נמצאים כרטיס לייף סטייל של מועדון סופר-פארם וכרטיסי פליי קארד ופליי קארד פרימיום של מועדון הנוסע המתמיד.

מאבק השליטה בישראכרט היה אחד הסיפורים העסקיים הגדולים בשוק. מנורה מבטחים חתמה תחילה על הסכם לרכישת השליטה לפי שווי של כ-3.15 מיליארד שקל, קבוצת דלק שבשליטת יצחק תשובה הגישה הצעה מתחרה ושיפרה אותה לשווי של כ-3.56 מיליארד שקל, וישראכרט ביטלה את ההסכם עם מנורה ושילמה לה פיצוי של 62 מיליון שקל. בנק ישראל העניק לתשובה היתר שליטה ב-2025, דלק הזרימה כ-1.3 מיליארד שקל וקיבלה כ-37 אחוזים מהמניות, והעסקה הושלמה.

הצד הפחות מוכר של ישראכרט הוא פעילות הסליקה מול בתי העסק. כמו שתי המתחרות היא פועלת גם כמנפיקה וגם כסולקת, וההכנסה שלה מגיעה משני קצוות של אותה עסקה. השילוב הזה אינו מובן מאליו ואינו קיים בשווקים רבים, והוא אחת הסיבות שרשות התחרות מלווה מקרוב כל שינוי בעלות בחברות האלה.

• עשרת הכרטיסים החזקים בישראל: מה כל אחד נותן וכמה הוא עולה
• ישראכרט מציגה רווח של 80 מיליון שקל, כמה ממנו באמת הגיע מהפעילות השוטפת?

כאל: הבית של דיינרס, ובעלות שעדיין באוויר

כאל, כרטיסי אשראי לישראל, הוקמה ב-1979 כמיזם משותף של בנק לאומי ובנק דיסקונט. היום היא מוחזקת על ידי בנק דיסקונט בשיעור של כ-72 אחוזים ועל ידי הבנק הבינלאומי בשיעור של כ-28 אחוזים, ומספר הכרטיסים הפעילים שלה נע סביב 3.5 מיליון. בשנים האחרונות היא הצמיחה את מספר הלקוחות שלה מהר יותר משתי המתחרות.

הנכס הייחודי שלה הוא הזיכיון הבלעדי להנפקת דיינרס קלאב בישראל, לצד הנפקת ויזה ומסטרקארד. את מוצר האשראי המתגלגל שלה היא משווקת תחת המותג CalChoice, שקדם לו המותג Active, ואת כרטיסי המתנה הנטענים תחת המותג Wish U. משרדי החברה עברו לבני ברק והיא מעסיקה כ-1,500 עובדים.

הזיכיון על דיינרס עבר בעצמו גלגולים לאורך השנים. כאל מכרה כמעט מחצית מהון המניות של הפעילות לקבוצה קמעונאית, ורכשה בחזרה את החלק הזה בהמשך, כך שהיא הבעלים היחיד של דיינרס בישראל. המותג נחשב פרימיום ודמי הכרטיס בו גבוהים יחסית, ודמי השימוש בכרטיס פליי קארד של דיינרס עמדו על 31.9 שקלים לחודש, כמעט כפליים מכרטיס סטנדרטי.

העברת השליטה בכאל היא הפרק שעדיין לא נסגר. ב-2025 נחתם הסכם למכירת אחזקות שני הבנקים לקבוצת יוניון שבשליטת ג׳ורג׳ חורש ולהראל, בחלוקה של כ-80 אחוזים לחורש וכ-20 אחוזים להראל, לפי שווי של כ-3.75 מיליארד שקל. הבנק הבינלאומי הסכים למכור את מלוא חלקו תמורת כ-1.056 מיליארד שקל. השלמת העסקה מותנית באישורי רשות התחרות ובנק ישראל, ועד שאלה יתקבלו הבעלות נותרת בידי הבנקים.

רשות התחרות היא הצוואר של העסקה הזו, ולא בנק ישראל בלבד. הבדיקה נוגעת בין השאר לאחזקות של הרוכשים ברשתות קמעונאיות, משום ששילוב בין גוף שמנפיק כרטיסים לבין רשתות שמוכרות לצרכן מעורר חשש לניגוד עניינים ולהעדפה של רשת אחת על פני אחרת. עסקה שנחתמה אינה עסקה שהושלמה, וההבחנה הזו קובעת מי הבעלים היום ומי יהיה הבעלים מחר.

• המדריך הגדול לכרטיסי אשראי: מה זה, איך זה עובד ומה זה באמת עולה
• מועדוני צרכנות וכרטיסי מועדון: מי מנפיק, מי מרוויח ומה שווה ההטבה

מקס: מלאומי קארד, דרך קרן אמריקאית, לכלל ביטוח

מקס נקראה עד 2019 לאומי קארד והייתה חברת הבת של בנק לאומי. הבנק מכר אותה לקרן ההשקעות האמריקאית וורבורג פינקוס בעסקה שנאמדה בכ-2.5 מיליארד שקל, והחברה שינתה את שמה למקס איט פיננסים. כלל החזקות עסקי ביטוח רכשה אותה בהמשך, והעסקה הושלמה ב-2023 בתמורה לכ-2.47 מיליארד שקל.

מקס מנהלת כ-3 מיליון כרטיסים פעילים ועובדת מול עשרות אלפי בתי עסק. שיעור הכרטיסים החוץ-בנקאיים שלה הוא הגבוה מבין השלוש ועומד סביב 47 אחוזים, וזו תוצאה ישירה של האסטרטגיה שנקטה מאז שנפרדה מהבנק. בין הכרטיסים המרכזיים שלה נמצאים MAX Back Total במסלול קאשבק, מסלול הצבירה SKYMAX שמיועד לכל חברות התעופה, כרטיס ביחד בשבילך לחברי ההסתדרות, כרטיס עסקי, וכרטיס נטען לילדים בשם My Max.

המעבר של מקס בין שלושה בעלים בתוך שנים ספורות מדגים את ההיגיון של הרפורמה ואת גבולותיה. הבנק נאלץ למכור, קרן השקעות זרה קנתה, ובסופו של דבר הבעלות הגיעה לחברת ביטוח ישראלית גדולה. גם ישראכרט וגם כאל נעו בכיוון דומה של גופים מוסדיים או קבוצות עסקיות מקומיות, כך שההפרדה מהבנקים לא יצרה בעלים קטנים ומגוונים אלא החליפה סוג אחד של בעלות גדולה באחר.

סליקה היא הזירה שבה התחרות אכן נפתחה. סולקות חדשות כמו טרנזילה וקארדקום נכנסו לשוק בשנים שאחרי הרפורמה, ובתי עסק קטנים משלמים היום עמלות נמוכות מבעבר, בין השאר בזכות הסדר שהפחית את העמלה שלהם לממוצע חודשי של כ-1.1 אחוז. בצד ההנפקה ללקוח הפרטי התמונה השתנתה פחות, ושלוש החברות עדיין מחזיקות כמעט את כל השוק.

התחרות בין השלוש מתנהלת כמעט כולה סביב מועדונים ורשתות. חוזה עם רשת קמעונאית גדולה או עם מועדון עובדים מביא מאות אלפי לקוחות בבת אחת, ולכן חברה מוכנה לשלם עליו סכומים גדולים ולפרוס אותם על פני עשור. הצרכן נהנה מהמרוץ הזה בטווח הקצר דרך מתנות הצטרפות והטבות, ומשלם עליו בטווח הארוך דרך דמי כרטיס ועמלות.

מועדון שעובר חברה, וכרטיס שנשאר בארנק

מעבר של מועדון גדול בין חברות מזיז את מאזן הכוחות יותר מכל קמפיין. מועדון הנוסע המתמיד של אל על, שמונה כ-3.5 מיליון חברים, עזב את כאל לטובת ישראכרט בהסכם לעשר שנים. ישראכרט מנפיקה את כרטיסי פליי קארד החל מ-2026, ההסכם הקודם עם כאל מסתיים בסוף אותה שנה, וכ-500 אלף מחברי המועדון מחזיקים בכרטיס.

המחיר שישראכרט משלמת מסביר למי באמת שייכת ההטבה. הסכום שסוכם נע בין מיליארד לכ-1.3 מיליארד שקל לאורך עשר שנים, כלומר כ-100 מיליון שקל בשנה. מול כחצי מיליון מחזיקי כרטיס מדובר בסדר גודל של כ-200 שקלים לכרטיס בשנה שהחברה מעבירה לחברת התעופה. הכסף הזה חוזר דרך דמי הכרטיס, העמלה הצולבת, עמלת המרת המטבע והריבית, ו[[C2]] מפרק את הדרך שבה כל אחד מהרכיבים נגבה.

מבחינתכם כמחזיקי כרטיס, מעבר כזה נוגע להטבה ולא לאמצעי התשלום. הכרטיס הקיים ממשיך לעבוד, אך ההטבות של המועדון נודדות יחד עם המועדון, ולעיתים נדרשת הנפקה מחדש כדי להמשיך ליהנות מהן. כדאי לקרוא את המכתבים שנשלחים בתקופה כזו, ולבדוק אם דמי הכרטיס, שיעור הצבירה או עמלת המט״ח השתנו. [[C10]] מסביר את הקשר בין מועדון לכרטיס, [[C11]] סוקר את הכרטיסים החזקים בשוק, ו[[C13]] עוסק בכרטיסי היוקרה.

הדרך לדעת מי הנפיק את הכרטיס שלכם פשוטה מכפי שנדמה. שם החברה מופיע על גב הכרטיס ובראש דף החשבון החודשי, ואילו הסמל שבחזית הוא של המותג הבינלאומי, ויזה, מסטרקארד, אמריקן אקספרס או דיינרס, והוא אינו מזהה את המנפיק. לקוח של בנק אחד יכול להחזיק כרטיס שהונפק על ידי כל אחת מהשלוש, וזו תוצאה ישירה של הדרישה שבנקים יעבדו מול יותר מחברה אחת.

הרווחיות של שלוש החברות מסבירה למה הן נחשקות כל כך. ברבעון בודד הציגו כאל, מקס וישראכרט רווחים של עשרות מיליוני שקלים כל אחת, וביחד הן הרוויחו מאות מיליוני שקלים בתשעה חודשים. מקורות ההכנסה מגוונים וחוזרים על עצמם: דמי כרטיס שנגבים בכל חודש, עמלה על כל עסקה, ריבית על אשראי, ועמלת המרה על כל שקל שמוצא בחו״ל. עסק כזה מייצר תזרים יציב, וזה בדיוק מה שקבוצות עסקיות וחברות ביטוח מחפשות.

הבעלות של החברה שמנפיקה לכם כרטיס אינה עניין תיאורטי. בעל שליטה חדש מביא יעדי רווח חדשים, ואלה מתורגמים לדמי כרטיס, לשיעורי ריבית ולהיקף האשראי שמוצע ללקוחות. ניתוח היתרונות והחסרונות של כרטיס חוץ-בנקאי מראה מה זה אומר בשטח, סקירת העמלות והיכן הן הכי גבוהות ממקמת את דמי הכרטיס בתוך תמונה רחבה, והחישוב של פער ריבית בהלוואה של 50 אלף שקל מזכיר מה עושה אחוז אחד לאורך זמן. [[C1]] מרכז את הכול.