נסע רוורס, השאיר פתק - וחברת הביטוח טענה למרמה

בית משפט השלום בתל אביב חייב את חברת הביטוח שומרה לשלם 45,896 שקלים למבוטח שאותו האשימה בניסיון להונות אותה. הסכום מורכב מ-35,700 שקלים בגין הנזק לרכב שנפגע, 3,750 שקלים נוספים שייעודם לא פורט בפסק הדין, אגרת בית משפט של 446 שקלים, 1,000 שקלים הוצאות ו-5,000 שקלים שכר טרחת עורך דין. כל התשלומים אמורים להיפרע בתוך 30 יום ממועד המצאת פסק הדין.

התאונה עצמה הייתה שגרתית. ב-11 במאי 2023, בשעות הבוקר המוקדמות בנתניה, נסע רכב המבוטח לאחור ופגע ברכב שחנה בצד הדרך. האחריות לא הייתה שנויה במחלוקת, ובהחלטה מ-30 בספטמבר 2025 קבע בית המשפט כי הנתבעים חבים במלוא הנזק. מה שנותר פתוח היה מי ישלם: שומרה כמבטחת, או המבוטח שנותר בלי כיסוי.

מה נאמר בשיחת הטלפון ב-25 ביולי?

חמישה ימים לפני שהוגש טופס ההודעה על התאונה, יזמה שומרה שיחת טלפון עם בעלת הפוליסה - אשתו של המבוטח. השיחה הוקלטה, תומללה והוגשה לבית המשפט ב-16 ביולי 2025. במהלכה תיארה האישה שהיא זו שנהגה ברכב. היא לא ידעה לומר היכן אירעה התאונה, שיערה את שעת האירוע, ולא ידעה לתאר במדויק כיצד התרחשה הפגיעה. השיחה הסתיימה בבקשתה לחזור לנציגה מאוחר יותר.

ב-30 ביולי 2023 הוגש טופס ההודעה, בכתב יד. בסעיף פרטי הנהג נרשם שמו של בנו של המבוטח, ולמטה צורפה הצהרתו של הבן בחתימת ידו. שומרה מינתה חברת חקירות, וב-27 בספטמבר 2023 הוגש דוח שבו נכתב שהנהג היה הבן. החוקר עצמו כתב כי סיבת הימצאותו של הנהג במקום בשעה 04:00 "אינה נטולת יסוד גם אם מוטלת בספק".

מכאן גזרה שומרה את עמדתה: סתירות מהותיות בנסיבות התאונה, חשד ממשי לדיווח כוזב, והיעדר כיסוי ביטוחי לפי סעיף 25 לחוק חוזה הביטוח, הפוטר מבטחת מחבותה כשמבוטח מסר עובדות כוזבות בכוונת מרמה.

למה חלפו 80 יום בין התאונה לדיווח?

המבוטח הביא לעדות את סוכן הביטוח שמטפל בו למעלה מ-15 שנה, ושהעיד על עצמו כסוכן ותיק של שומרה וכסוכן VIP שלה. הסוכן תיאר נוהל עבודה קבוע במשרדו: לקוח מדווח על תאונה, המשרד רושם את הפרטים ומתייק אותם, וההודעה מועברת למבטחת רק לאחר שמתקבלת פנייה מצד שלישי. ההיגיון שהציג פשוט - לא כל תאונה מסתיימת בתביעה, ובנזקים קטנים הצד הנפגע לעיתים מוותר.

הסוכן העיד מספר פעמים כי ההודעה על התאונה הגיעה אליו בסמוך למועד האירוע, וכי הדיווח נמסר לו על ידי הבן, שהוא זה שנהג. הוא אישר גם שלמבוטח לא היו תביעות בשלוש השנים שקדמו להנפקת הפוליסה, והוסיף שלא היו לו תאונות גם קודם לכן.

הבן התייצב לדיון והעיד שלקח את הרכב בשעות הבוקר המוקדמות כדי להגיע למקווה ולתפילת שחרית בנץ החמה. עוד הוצג פתק שלטענתו הושאר על הרכב הפגוע, ובו נכתב: "11.5.2023 אני ניסים... מודה שנסעתי רוורס ופגעתי ברכב אלפא".

השופט אלישי בן יצחק לא התעלם מכך שבעדות הבן נפלו שיבושים בזמנים, אך קבע שאלה נובעים מקוצר הזיכרון האנושי ולא מרצון לשבש. הוא ציטט מפסק דין קודם שלו: "דרכם של בני אדם לשכוח את אירועי העבר וככל שמתרחק האדם מקרות המקרה מטשטשת ומתקהה זכרונו". הדיון התקיים כשנתיים וחצי לאחר התאונה.

• מטוס קל פגע במגדל הגבוה בבייג'ינג - מסין אין תגובה רשמית
• "לא נסעתי עם הרכב ולא ראו אותי": המשפט שפגע בגרסת התובע בתאונת הדרכים בקריות

מתי שקר הופך למרמה ששוללת פוליסה?

הפוליסה שהנפיקה שומרה כיסתה כל נהג מורשה מטעם המבוטח, בתנאי שגילו 27 ומעלה ושברשותו רישיון בר תוקף לסוג הרכב במשך 12 חודשים מלאים לפחות. בדיון לא נטענה טענה שהבן היה צעיר מ-27 או שוותק הנהיגה שלו קצר משנה.

זו הייתה נקודת המפנה. השופט קבע שהמבחן להחלת סעיף 25 הוא האם המרמה משנה את התוצאה המשפטית. מקום שבו הגרסה האמיתית והגרסה הכוזבת מובילות שתיהן לכיסוי ביטוחי, אין בשקר כדי לשלול את התגמולים. מקום שבו אמירת האמת הייתה שוללת את הכיסוי - הסעיף חל.

על נטל ההוכחה כתב השופט: "טענת מרמה אינה אבקת קסמים אותה בוזקים באולם בית המשפט ומיד כורעים ומשתחווים בפניה - ושוללים את תגמולי הביטוח מהמבוטח - לא. הטוען למרמה חייב להתכבד ולהכנס אל פרטי המרמה". הוא הפנה לפרשת נסרה, שקבעה שלושה יסודות לכוונת מרמה: מסירת עובדות כוזבות, מודעות לכזב, וכוונה להוציא כספים שלא כדין. המבוטחת הודתה ששיקרה - ועדיין זכתה בכיסוי ביטוחי בהליך אחר, על רקע אותו רף הוכחה מחמיר.

באשר לגרסת האישה, טען המבוטח שמאז שהזוג שכל את בתו היא נתונה תחת טיפול תרופתי שגורם לבלבול תודעתי. בית המשפט ציין שלא הוצגה לו כל אסמכתא רפואית, אך קבע שדבריה של עדה "שנתפסה בשעת צערה" אינם מצדיקים את "דקדוקי העניות" של המבטחת. עוד קבע: "ניסיונותיה של מבטחת לזהות כל צל הרים - כהרים, גובל בחוסר תום לב שיש להתרחק ממנו". חברת הביטוח טענה למרמה - ותשלם 135,500 שקל גם בתיק אחר שנדון בחיפה.