פניית פרסה אסורה בצומת ריחניה - הנהג ישלם כ-44 אלף שקל

בית משפט השלום בעפולה חייב נהג שביצע פניית פרסה בכביש בין-עירוני, ואת מבטחתו, לשלם לנהגת שנפגעה סכום מצטבר של כ-44 אלף שקל, לאחר שקבע כי האחריות לתאונה מוטלת עליו במלואה. הרשמת הבכירה מאיה בלאו קיבלה את התביעה הכספית, שהתבררה במסלול דיון מהיר, והעדיפה את גרסת התובעת על פני גרסת הנהג שביצע את הפנייה.

התביעה, על סך 35,143 שקל בגין נזקי רכב-רכוש, הוגשה בעקבות תאונה שאירעה בינואר 2023. התובעת, הילה דדון, טענה כי רכבה נסע בנתיבו כדין מאחורי רכב הנתבע, רז פרץ, כאשר לדבריה החל הנתבע לבצע פניית פרסה. מנגד עמדה חברת הביטוח ש. שלמה כנתבעת נוספת.

מה קרה בצומת הכניסה לריחניה?

לפי כתב התביעה, במועד התאונה החל רכב הנתבע לבצע "פניית פרסה אסורה, מבלי לוודא שהדרך פנויה ומבלי להתריע על כך", וחסם את דרכו של רכב התובעת. התובעת העידה כי נסעה בכביש הבין-עירוני באזור צומת הכניסה ליישוב ריחניה, כאשר רכב הנתבע נסע לפניה ונעצר בשול מימין. לדבריה, הנתבע החל לפתע לבצע פניית פרסה שמאלה מבלי שסימן על כך באיתות, והיא הסיטה את ההגה שמאלה כדי להימנע מפגיעה, אך ההתנגשות הייתה בלתי נמנעת.

התובעת מסרה כי לאחר התאונה עצרה את רכבה במקום, והנתבע נסע לאחור. עוד ציינה כי הנתבע אמר לה במעמד התאונה שפספס את הפנייה ימינה ליעדו, ולכן ביצע את פניית הפרסה. הכביש, כך העידה, מוכר לה היטב והיא נוסעת בו מדי יום.

הנתבעים עתרו לדחות את התביעה. בכתב ההגנה נטען כי התובעת "נסעה במהירות מופרזת, לא שמרה מרחק, סטתה ו/או ביצעה עקיפה רשלנית" ופגעה ברכב הנתבע שהשלים את פניית הפרסה כדין. הנתבע העיד כי האט את רכבו, עצר באמצע הכביש, אותת שמאלה, המתין לרכבים שנסעו בנתיב הנגדי, וכי כמעט השלים את פניית הפרסה כשאירעה התאונה.

מדוע העדיפה הרשמת את גרסת התובעת?

הרשמת מצאה את גרסת התובעת אמינה. "ככלל, מצאתי את גרסת התובעת אמינה, סבירה ומשכנעת, וכנתמכת במכלול הראיות, ונוכחתי כי יש להעדיפה על-פני גרסת הנתבע", כתבה הרשמת מאיה בלאו. אל מול זאת קבעה כי "עדות הנתבע לא התיישבה עם הראיות ולא מצאתי לסמוך עליה".

במהלך עדותה הדגימה התובעת באמצעות רכבי הדגמה את אופן קרות התאונה, וההדגמה התיישבה לפי הרשמת עם מכלול הראיות. הרשמת דחתה את טענת המהירות המופרזת, וקבעה כי לא מצאה בתשובות התובעת בחקירתה הנגדית כדי להצביע על כך שלא שמרה מרווח מספיק מרכב הנתבע.

איך התיישב מוקד הנזק עם גרסת הנהגת?

הרשמת נשענה על מוקדי הפגיעה בשני כלי הרכב. לפי הראיות, רכב התובעת נפגע בחלקו הקדמי-ימני, ורכב הנתבע נפגע בדופן השמאלית - ממצא שהתיישב עם עדות התובעת בדבר סטייה שמאלה בניסיון להימנע מפגיעה. הרכבים נפגשו במסלול הנסיעה הנגדי לכיוון נסיעתה של התובעת, נתון שחיזק לדעת הרשמת את גרסתה.

התובעת השיבה גם לשאלות שהופנו אליה בעניין מוקד הנזק בדלת הנהג ברכב הנתבע, ומסרה כי אילו התרחשה התאונה לקראת סיום פניית הפרסה, הנזק היה נגרם לחלקו האחורי של רכב הנתבע - ולא כך היה. הנתבע מצדו העיד כי לא הבחין ברכב התובעת עד לקרות התאונה. "הנתבע העיד כי לא הבחין ברכבה של התובעת עד לקרות התאונה, והדבר מחזק את המסקנה לפיה נהג בחוסר זהירות", ציינה הרשמת.

• "אל תיתנו לחברות הביטוח לקבוע לבד את מחיר התיקון"
• מי נהג ברכב בזמן התאונה? שיחות הטלפון סיפרו הכל

מה נקבע על חובת הזהירות בפניית פרסה?

הרשמת הפנתה לתקנה 44(א) לתקנות התעבורה, לפיה "לא יפנה נוהג את רכבו כדי להסתובב ולנסוע בכיוון הנגדי... אלא בנסיבות שאין בהן הפרעה לתנועה או סיכון לעוברי דרך". על בסיס זה קבעה כי "נהג המבצע פניית פרסה נוטל על עצמו אחריות מוגברת כלפי משתמשי הדרך", ועליו לוודא טרם הפנייה כי הדרך פנויה לחלוטין. מסקנתה: "נהיגתו של הנתבע בנסיבות שפורטו לא עמדה בסטנדרט ההתנהגות הנדרש בעת ביצוע פניית פרסה". סוגיית הזהירות בפניית פרסה חוזרת בפסיקה על אחריות בתאונות דרכים.

איזה משקל ניתן לכתב האישום?

בגין התאונה הוגש נגד הנתבע כתב אישום בבית המשפט לתעבורה, שייחס לו עבירות של פניית פרסה-סיכון עוברי דרך בנסיבות מחמירות, התנהגות הגורמת נזק ונהיגה בקלות ראש. הנתבע נשפט בהיעדרו, הורשע, ובקשתו לביטול ההרשעה נדחתה - כך שהוא מרצה עונש פסילה. הרשמת ראתה בהרשעה ראיה נוספת, אך הדגישה כי "ניתן היה להסתפק במכלול הראיות שהובאו בהליך זה לצורך קביעת אחריות הנתבע... גם לולא הרשעתו בעבירות".

כמה נפסק?

למידע מלא על תאונת דרכים

הרשמת חייבה את הנתבעים, יחד ולחוד ובאמצעות חברת הביטוח, לשלם לתובעת 29,769 שקל בגין ערך הרכב בניכוי שרידים, בצירוף שכר טרחת שמאי בסך 1,500 שקל והוצאות גרירה בסך 374 שקל. לסכומים נוספו הפרשי הצמדה וריבית בסך 6,464 שקל, החזר מחצית ראשונה של אגרה בסך 440 שקל, ושכר טרחת עורך דין בסך 5,550 שקל. הסכומים ישולמו בתוך 30 יום.

את הדרישה לפיצוי לא ממוני בסך 2,000 שקל, בגין אבדן זמן, טרדה ועגמת נפש, דחתה הרשמת. "לא מצאתי בנסיבות הצדקה לפסוק לטובת התובעת פיצוי לא ממוני כפי שעתרה לו בכתב התביעה", כתבה. חלוקת האחריות בין נהג לצד שנפגע, ואופן חישוב הפיצוי מול חברות הביטוח, עמדו במרכז התפתחויות רגולטוריות בתחום נזקי הרכוש. הרשמת קבעה כי התובעת תישא במחצית השנייה של האגרה, וכי זכות הערעור נתונה לבית המשפט המחוזי בנוף-הגליל בנצרת.

• אחסנה ארגזים, קיבלה את חלקם מרוסקים - וזה הפיצוי
• טען שירש קרקע מהוריו - וייאלץ לפנותה בתוך 90 יום