מה מתקדם בין איראן לארה"ב (לא הרבה) ומה צפוי לקרות השבוע? עושים סדר
שר החוץ האיראני מבהיר כי טהרן לא מתכוונת לחזור בקרוב לשולחן המשא ומתן עם ארה"ב, והמגעים עם עומאן מוגדרים כרגע כטכניים בלבד; אבל מאחורי ההצהרות הקשוחות, בכירים איראנים כבר מודים בפומבי שהמצור פוגע בהכנסות המדינה, מייקר את המחיה ויוצר מחסור בדלק; השבוע
הקרוב צפוי להיות מוקדש לניסיון לגבש מזכר הבנות חדש, אבל גם אם יושג הסכם, הוא עשוי לספק לשווקים בעיקר הקלה זמנית
כבר קשה לעקוב אחרי מה שקורה בין ארה"ב לאיראן. ביום אחד טראמפ מודיע שההסכם קרוב ושהורמוז עומד להיפתח, יום אחרי זה טהרן מכחישה שמתנהל בכלל משא ומתן, ובינתיים מחיר הנפט עולה ויורד בהתאם לכל הודעה. אז הנה המצב, נכון לסוף השבוע: אין כרגע חזרה רשמית לשולחן המשא ומתן, המגעים הישירים תקועים, אבל השיחות הטכניות בין איראן לעומאן נמשכות והלחץ הכלכלי על טהרן הולך ומצטבר.
עוד בנושא: כשהמשאב הופך לנשק: מה שוק הכותנה במאה ה-19 מלמד אותנו על מצרי הורמוז
אז בואו ננסה לעשות קצת סדר. כדי להבין איך הגענו לכאן צריך לחזור ל-18 ביוני. ארה"ב ואיראן הגיעו אז למזכר הבנות זמני שנועד להפסיק את הפעילות הצבאית ולתת לצדדים 60 יום לגבש הסכם סופי. ההבנות כללו גם את פתיחת מצר הורמוז, הגבלות על תוכנית הגרעין האיראנית והקלות אמריקאיות במצור ובסנקציות. בפועל, ההסכם התחיל להתפרק כמעט מיד. ב-7 ביולי הודיע טראמפ שההבנות מבחינתו הסתיימו, ושבוע מאוחר יותר איראן הודיעה שהן מושעות.
בתחילת אוגוסט שוב היה נדמה שהצדדים מתקרבים. ב-3 באוגוסט טראמפ טען כי השיחות עם איראן עומדות להתחדש וכי המצר עשוי להיפתח במהירות. הוא הציג את המגעים כ"הזדמנות האחרונה" של טהרן למנוע הסלמה נוספת. באיראן מיהרו להכחיש. משרד החוץ בטהרן טען שלא מתקיימות שיחות עם וושינגטון וכי המגעים היחידים מתנהלים מול עומאן ועוסקים ביצירת נתיב שיט חלופי במצר.
ב-6 וב-7 באוגוסט כבר פורסמו פרטים ראשונים על הטיוטה האיראנית-עומאנית. לפי הדיווחים, מדובר בנתיב זמני שינוהל במשותף, כאשר איראן תפקח על כלי השיט הנכנסים ועומאן על היוצאים. אבל טהרן קשרה את פתיחת המצר בתנאים רחבים בהרבה, בהם סיום המצור האמריקאי על נמלי איראן, הסרת האיום הצבאי, הקלה בסנקציות ושחרור נכסים איראניים מוקפאים. כלומר, גם אז לא היה מדובר בהסכם לפתיחה מלאה וחופשית של המצר, אלא בניסיון לבנות מנגנון טכני שאולי יאפשר לצדדים להתקדם בהמשך.
ב-13 באוגוסט שוב התברר שהפערים נשארו גדולים. גורם איראני בכיר אמר כי לא חלה שום התקדמות בניסיון להחיות את ההסכם הזמני מיוני. ארה"ב האשימה את איראן בכך שלא פתחה את מצר הורמוז כפי שהתחייבה, ואילו טהרן טענה כי וושינגטון לא הסירה את המצור ולא שחררה את הנכסים המוקפאים. כל צד טוען שהצד השני הפר ראשון את ההבנות, ולכן מבחינת איראן, תקופת 60 הימים שנקבעה במזכר המקורי כלל לא התחילה.
ואז הגיע סוף השבוע האחרון. אתמול הבהיר שר החוץ האיראני עבאס עראקצ'י כי לטהרן אין כוונה לחזור בקרוב לשולחן המשא ומתן עם ארה"ב. במקביל הוא הדגיש כי השיחות עם עומאן נמשכות, אבל הגדיר אותן כעניין טכני ונפרד: קביעת נתיבי שיט חדשים, תיאום בין הרשויות ויצירת מנגנון שיאפשר מעבר כלי שיט. מבחינת איראן, עצם קביעת הנתיב אינה אומרת שמצר הורמוז נפתח. ההחלטה על פתיחה רחבה יותר עדיין תלויה, לטענתה, בכך שארה"ב תקבל את התנאים האיראניים.
המשמעות היא שהשבוע הקרוב צפוי להתמקד בניסיון לגבש מזכר הבנות חדש או לפחות הצהרה משותפת שתסדיר את הנתיב הימי. זה עדיין רחוק מהסכם שלום או מהסדרה כוללת בין וושינגטון לטהרן. במקרה הטוב מדובר בצעד ביניים שיאפשר להחזיר חלק מהתנועה במצר, להפחית את הסיכון לספינות ולפתוח פתח לחידוש השיחות המדיניות.
אבל בזמן שאיראן ממשיכה להציג כלפי חוץ עמדה קשוחה, בתוך המדינה כבר נשמעים מסרים אחרים. נשיא איראן מסעוד פזשכיאן מודה כי יוקר המחיה עולה בעקבות המלחמה והמצור, בעוד הכנסות המדינה יורדות. לדבריו, איראן כבר אינה מצליחה למכור נפט בהיקפים שמכרה בעבר, מפעלים נפגעו בלחימה, גביית המסים ירדה והממשלה נדרשת עכשיו גם לממן את שיקום התעשייה. "הבעיות שלנו גדלו פי כמה, בזמן שההכנסות שלנו ירדו", אמר.
- מכסי הרחפנים של טראמפ: איירוויירונמנט ואונדס עולות בטרום אחרי הירידות של יום חמישי
- ואנס דירג: קודם נפט זול לאמריקנים, ורק אחרי זה הגרעין של איראן
הקושי אינו נשאר רק בתקציב המדינה. ב-15 באוגוסט אמר דובר ועדת האנרגיה בפרלמנט האיראני, רזא ספהונד, כי יבוא הבנזין נעצר בעקבות המצור הימי וכי איראן מתקשה לספק דלק למספר כלי הרכב הקיים במדינה. לדבריו, בתי הזיקוק מייצרים כ-130 מיליון ליטר בנזין ביום, בזמן שהצריכה מגיעה לכ-137 מיליון ליטר. המשמעות היא גירעון יומי של כ-7 מיליון ליטר, דווקא כאשר האפשרות להשלים אותו באמצעות יבוא כמעט ואינה קיימת.
אלה כבר לא הערכות של גורמים מערביים. נשיא איראן ודובר ועדת האנרגיה בפרלמנט, שני גורמים רשמיים של המשטר, מודים בפומבי שהמצור האמריקאי אפקטיבי. הוא פוגע ביצוא הנפט, מקטין את הכנסות המדינה, מייקר את היבוא ומתחיל לייצר מחסור גם במוצר בסיסי כמו בנזין. זה עדיין לא אומר שאיראן עומדת להיכנע לדרישות האמריקאיות, אבל זה מסביר מדוע לצד ההצהרות התקיפות היא ממשיכה לנהל שיחות עם עומאן ולא סוגרת לחלוטין את הדלת להסכם.
מבחינת השווקים, צריך לזכור שגם הסכם לא בהכרח פותר את הבעיה. בחודשים האחרונים נוצר דפוס קבוע: טראמפ מפרסם הודעה אופטימית, מחיר הנפט יורד, ההבטחה אינה מתממשת והמחיר חוזר לעלות. נכון לאמצע אוגוסט, הנפט מסוג ברנט נסחר סביב 88 דולר לחבית, אחרי שהגיע במהלך המלחמה לשיא של 126 דולר. התנודתיות הזאת משקפת בעיקר את חוסר הוודאות סביב מצר הורמוז, שדרכו עבר לפני המלחמה כחמישית מתנועת הנפט והגז הטבעי הנוזלי בעולם.
פתיחה מחודשת של הנתיב תוריד כנראה את מחירי הנפט וסחורות נוספות ותפחית את עלויות הביטוח והשינוע. היא גם עשויה להקל קצת על הבנקים המרכזיים, שחוששים שהעלייה במחירי האנרגיה תחזיר את האינפלציה ותאלץ אותם להעלות ריבית. אבל זו עשויה להיות הקלה זמנית בלבד. כל עוד השליטה בפועל במעבר נשארת בידי איראן ועומאן, וכל עוד הסוגיות הגרעיניות, הסנקציות והנוכחות הצבאית באזור אינן נפתרות, מספיק איום אחד או תקיפה אחת כדי לסגור שוב את המצר ולהחזיר את מחירי האנרגיה למעלה.
השבוע הקרוב חשוב, אבל צריך לשמור על פרופורציות. מזכר הבנות חדש יכול לפתוח נתיב ימי ולהחזיר חלק מהספינות למצר. הוא יכול גם להוריד את מחיר הנפט ולתת לטראמפ ולאיראנים הישג שאפשר להציג לציבור. אבל בלי הסדרה רחבה יותר, הוא יישאר בעיקר פלסטר על עימות שמבעבע מתחת לפני השטח ויכול כל רגע להתפרץ. הלחץ הכלכלי מקרב את איראן להסכם, אבל בינתיים הוא עדיין לא מקרב אותה לעשות פשרות.
