11,456 שקל בתלוש: הביטוח הלאומי הפסיד בתביעת דמי האבטלה

אפרת ונונו קיבלה תלוש שכר מדי חודש החל ממרץ 2022, דווחה כשכירה למוסד לביטוח לאומי ולמס הכנסה, ומנובמבר של אותה שנה הופרשו לטובתה כספים לקרן פנסיה ולקופת פיצויים. על בסיס אותם תלושים בדיוק שילם לה המוסד לביטוח לאומי דמי לידה לאחר שילדה את בתה. כשהעסק שבו עבדה קרס והיא הגישה תביעה לדמי אבטלה, קבע המוסד ב-5 בפברואר 2024 שיחסי עובד ומעסיק מעולם לא התקיימו שם, ודחה את התביעה.

העסק היה של בעלה, יבוא ומכירה של רכבי יוקרה, והתנהל מבית מגוריהם. על ההחלטה הגישה ונונו תביעה לבית הדין האזורי לעבודה, ובפסק דין שנתנה כב׳ השופטת הבכירה רווית צדיק התקבלה התביעה במלואה.

מה בדיוק היא עשתה שם?

ונונו, ילידת 1985, בעלת שני תארים ראשונים מאוניברסיטת בר אילן, בביוטכנולוגיה ובכלכלה עם התמחות בראיית חשבון. לפי גרסתה ביצעה את כל העבודה המנהלית הפנימית בעסק: עריכת חוזי קנייה ומכירה, העברות בעלות, ניהול הקשר מול רואה החשבון החיצוני, אחריות על נושא הבנקים, התכתבות באנגלית עם דילרים בארצות הברית ובגרמניה, קשר ישיר מול עמילי מכס ודיווח למשרד התחבורה. היא אף עברה קורס בתוכנת ״רכבית״, תוכנה לייבוא רכבים שמתממשקת למשרד התחבורה ולרשויות המס. שעות עבודה קבועות לא היו, אך המינימום עמד לדבריה על שבע עד שמונה שעות ביום. מחזור המכירות של העסק בשנת 2022 עמד על 30 מיליון שקל.

שכרה בין מרץ לאוקטובר 2022 עמד על 7,911 שקל ברוטו. בנובמבר 2022 עלה ל-11,456 שקל ברוטו, וכך נותר עד סיום העסקתה באוקטובר 2023. את העלייה הסבירה בעדותה: הסכום ההתחלתי היה נמוך ולא תאם את כישוריה, ולכן הוסכם שהשכר יעמוד על 10,000 שקל. השכר שולם מדי חודש בחודשו, ומשכרה נוכו דמי ביטוח לאומי ודמי ביטוח בריאות כדין.

מה טען הביטוח הלאומי?

עו״ד שירה צמיר, שייצגה את המוסד, טענה שהעסק הוקם כשנה לפני תחילת ההעסקה הנטענת, שעד אז לא הועסקו בו עובדים, ושהתובעת סייעה לבעלה מהיום הראשון ״במתכונת שאינה ברורה ואף לא הובהרה״. לגישת המוסד לא הוצגה כל ראיה אובייקטיבית ביחס לתקופת ההעסקה, להיקפה, לשעות העבודה ולנסיבות הסיום, ולכן ״אין לראות בתלושי השכר המצורפים, כחזות הכל ואין בהם כדי ללמד על קיום יחסי עובד ומעסיק״. עוד נטען שאסמכתאות להעברות בנקאיות לא צורפו, שחוזה עבודה כתוב מעולם לא נחתם, ושגרסאות בני הזוג בנושא זה היו סותרות.

המוסד הצביע גם על פערים במועדים. ונונו נקבה בעדותה בשני מועדי סיום שונים, 31 באוקטובר 2023 מול 7 באוקטובר 2023, ובעלה התקשה לומר מתי בדיוק הפסיקה לעבוד וטען שהדבר אינו רלוונטי. הטענה שיצאה לחופשה ללא תשלום בשל המצב הביטחוני, הוסיף המוסד, מתיישבת בקושי עם עדותה שהתפטרה והחלה לעבוד במקום אחר. את הודעות הוואטסאפ והדוא״ל שצורפו לתיק כינה המוסד סלקטיביות, וטען שגרסת התובעת ״הייתה חסרה, בלתי קוהרנטית ובעלת סתירות מהותיות״.

בת זוג אינה ״בן משפחה״

סעיף 1 לחוק הביטוח הלאומי מרחיב את הגדרת ״עובד״ ומחיל אותה גם על בן משפחה, אף בהיעדר יחסי עבודה, ובלבד שהוא עובד במפעל באופן סדיר ובעבודה שאילולא עשה אותה הוא הייתה נעשית בידי עובד. אלא שהחוק מונה בדיוק מי נכלל בהגדרה: ״אחד ההורים, ילד, נכד, אח או אחות״. בת זוג נעדרת מהרשימה. המשמעות, כפי שציינה השופטת צדיק, היא ששאלת מעמדה של אישה שעבדה אצל בעלה נבחנת לפי מבחני משפט העבודה הרגילים, בשים לב לקרבה המשפחתית ביניהם.

הפסיקה גיבשה אמות מידה לבחינת טיב הקשר. בעניין יעקב מגרה נקבע: ״הלכה פסוקה היא כי כאשר הצדדים הטוענים ליחסי עבודה הם קרובי משפחה, בית הדין בוחן בקפידת יתר את טיבם של היחסים שנוצרו: האם בפניו מערכת יחסים התנדבותית, המגלמת בתוכה עזרה משפחתית או שמא נוצר בין בני המשפחה קשר חוזי המסדיר מערכת של זכויות וחובות״. בעניין רחל מדלסי הוסיף בית הדין הארצי שיש להקפיד על הוכחת ״הגרעין המהותי״ של ההתקשרות, כלומר תשלום שכר בתמורה לביצוע עבודה, להבדיל מהשאת הרווחה הכלכלית של המשפחה כיחידה כלכלית אחת. בעניין ליאת לומברוזו נוסחו השאלות המעשיות, ובהן ״מהו התפקיד שבוצע על ידי בן המשפחה והאם ניתן להתרשם כי הוא תפקיד נדרש שלולא היה מבצעו בן המשפחה היה נשכר לצורך כך עובד אחר״.

התלושים ששימשו לדמי לידה

כאן נכנסה לתמונה העובדה שהכריעה נתח מרכזי מהתיק. מול טענת המוסד שאישורי העברה בנקאית ישירים חסרים, השיבה השופטת שהתלושים הופקו באופן סדיר לכל אורך התקופה, שהופרשו בפועל כספים לפנסיה ולפיצויים, ושעל בסיס אותם תלושים שולמו לתובעת דמי לידה לאחר לידת בתה, מבלי שהמוסד העלה טרוניה כלשהי ביחס לשכר או לאותנטיות התלושים. ״עובדה זו מהווה אינדיקציה נוספת לכך שהנתבע עצמו הכיר בתלושים אלו כבסיס לתשלום גמלאות באופן המחזק את המסקנה כי תלושי השכר שהוצגו משקפים תשלום שכר בפועל״, כתבה.

• השמועות הופרכו: האם המילואים באמת מפרקים את המשפחות?
• בחור ישיבה עם 9 דירות בחו"ל - עסק או השקעה פסיבית?

על רמת התיעוד הנדרשת הוסיפה: ״עת מדובר ביחסי עבודה בין בני זוג, במיוחד בעסק קטן ומשפחתי, ייתכן שרמת התיעוד הפורמלי של כל פעולה ופעולה (כגון ניצול ימי חופשה או מחלה) אינה זהה לתיעוד המקובל בחברות גדולות״. שאלה דומה עלתה בתיק אחר, של אישה שעבדה במאפייה של בעלה ותבעה דמי לידה, ושם כמו כאן הוכרעה לפי איכות התשתית הראייתית ולא לפי הקרבה המשפחתית כשלעצמה.

מי היה צריך להביא את ההתכתבויות?

טענת הסלקטיביות נדחתה על בסיס נטל ההוכחה. אם סבר המוסד שהתובעת התכתבה באותו היקף גם לפני מרץ 2022, קבעה השופטת, היה עליו לבקש את הצגת כלל ההתכתבויות והדוא״ל ממועד פתיחת העסק, כדי לתמוך בגרסתו שאין הבדל בין התקופות. ״משעה שהנתבע בחר להעלות טענותיו בעניין זה בעלמא ולא עשה דבר להוכחת הטענה המועלית על ידו כיום, לא מצאתי לקבלה״, נכתב בפסק הדין.

לגוף הראיות ציינה השופטת שהתפקיד ״על מגווניו הרבים היה משמעותי, וחיוני לעסק ולא תפקיד שולי, שניתן למלאו באופן ספורדי, כחלק מעזרה משפחתית במסגרת מערכת יחסים התנדבותית״. ההתכתבויות שצורפו, ובהן חילופי הודעות עם נציגת חברת רכב בדצמבר 2022 בעניין חשבונית, חוזרות על עצמן לאורך כל תקופת ההעסקה ומול רואה חשבון, סוחרי רכב, רשויות המס, עמילי מכס וחברות מימון.

ונונו הסבירה בעדותה מה השתנה בין התקופות: ״היו פחות מכירות היה קורונה ב2020. הייתי בהיריון מתקדם ולא יכולתי לעשות נסיעות ולשנע רכבים הייתי רק אוספת חומר ומכינה היה אוטו אחד למכור בחודש. ממרץ 2022 התחלנו לעבוד רכבים יותר יקרים רכב יוקרה עסקאות גדולות, תזרים מזומנים״. את הסיוע שנתנה בתחילת הדרך תיארה כמצומצם, ״בדברים ממש ממש מינוריים, שזה לא היה נפח של עבודה של משרה מלאה״. בעלה תיאר את אותו תהליך מצדו: ״העסק התחיל לגדול לאט לאט... ונהיה יותר עבודה ויותר עבודה וזה הפך להיות כאילו בוא נגיד העבודה שלה״, והדגיש שאלמלא עבדה אצלו היה נאלץ להעסיק עובד אחר.

טענת המוסד שהתובעת היא שיזמה את העסקתה נדחתה כשגויה מיסודה. ״לא, הוא רצה שאני אעבוד איתו, להפך, בעלי העדיף שאני אעבוד איתו״, העידה, ״אנחנו בלי שום קשר מנהלים חשבונות בנק נפרדים, יש בינינו הסכם ממון ולא הייתי מוכנה להיות זה רק תלויה בו ולהיות כאילו באוויר אחרי כל השנים...״. השופטת קבעה שעדויות בני הזוג ״היו אמינות ורצופות ולא מצאתי כי גרסתם קועקעה על ידי הנתבע״.

• עובדת סיעוד פיליפינית שוהה בארץ מזה 22 שנים בניגוד לחוק
• ביתו נהרס בשל עבירות בנייה שביצע - ורמ"י תשלם לו פיצוי

הסכם עבודה שלא נחתם

היעדר הסכם עבודה כתוב, רישומי נוכחות ופנקס חופשה ומחלה הובא בחשבון במפורש. ״לא נעלמה מעיניי העובדה כי לא נחתם בין התובעת לבין בעלה הסכם עבודה ואף לא נערכו רישומי נוכחות״, כתבה השופטת, ובהתאם להלכה שנפסקה בעניין אורלי יהלום הוסיפה: ״שעה שמדובר בבית עסק קטן, בו עבדו רק התובעת ובעלה, אין באי הקפדה על החובות הרישומיות הללו כדי לשמוט את הקרקע תחת המסקנה לפיה התובעת שימשה כעובדת בעסק״.

גם העובדה שאיש לא גויס במקומה לאחר שעזבה נדחתה כטענה. ״נתון זה אינו ׳הופך את הקערה על פיה׳ ומרוקן מתוכן את גרסת התובעת״, נכתב, משעה ששני בני הזוג העידו שההעסקה הסתיימה בשל ירידה בהיקפי העבודה. בעלה אישר שהמצב הכלכלי של העסק קרס, שחשבונותיו הוגבלו, ושההחלטה הייתה ״כלכלית״. משהטעם לסיום נבע מירידה בהיקף העבודה, קבעה השופטת, הדעת נותנת שהמשרה לא תאויש בעובד אחר.

התביעה התקבלה. תלושי השכר הסדירים הכוללים הפקדות פנסיוניות, הכרת המוסד בתלושים לצורך תשלום דמי לידה ויתר העדויות שנפרשו הובילו למסקנה שהתובעת עמדה בנטל להוכיח קיומם של יחסי עובד ומעסיק. משיוצגה על ידי הסיוע המשפטי, צו להוצאות לא ניתן. לצדדים עומדים 30 יום להגיש ערעור לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים.

הזכאות עצמה תיבחן כעת לפי הכללים הרגילים של הענף, ובהם 12 חודשי אכשרה ותקרה יומית קבועה. המוסד שילם לה גמלה אחת על סמך התלושים שהנפיק בעלה, ודחה גמלה שנייה מן הטעם שאותם תלושים אינם משקפים עבודה.