ג'נסן הואנג, מנכ"ל אנביידה מאי 26 (רשתות)
ג'נסן הואנג, מנכ"ל אנביידה מאי 26 (רשתות)

מאחורי החיבור של אנבידיה לענקיות וול סטריט להשקעה במעבדת AI - מי המרוויחים ומה הסיכונים?

אנבידיה מחברת את אפולו, בלאקרוק, בלאקסטון, ברוקפילד, גולדמן זאקס ו-KKR למהלך שעשוי להזרים לאורך זמן יותר מ-500 מיליארד דולר לתשתיות AI. הרעיון הוא להפוך שבבים וכוח מחשוב לנכס שאפשר לממן בחוב. אנבידיה מרחיבה כך את בסיס הלקוחות, וול סטריט מקבלת שוק פיננסי חדש ומעבדות ה-AI מקבלות דרך לממן השקעות של מיליארדים



עמית בר |

הביקוש לכוח מחשוב עצום, אבל חלק הולך וגדל מהלקוחות של אנבידיה שרוצים לקנות מערכות במיליארדי דולרים מחזיקים מאזנים קטנים בהרבה מאלה של מיקרוסופט, מטא, אמזון ואלפאבית.

מכאן מגיע החיבור לוול סטריט. אנבידיה עובדת עם אפולו, בלאקרוק, בלאקסטון, ברוקפילד, גולדמן זאקס ו-KKR על פלטפורמות שיוכלו לגייס לאורך זמן יותר מ-500 מיליארד דולר ממשקיעים מוסדיים למימון שבבים ומרכזי נתונים. מדובר ביעד ולא בסכום שכבר הועבר.

הרעיון דומה למימון מטוסים. חברת תעופה זקוקה למטוס יקר, גוף פיננסי רוכש אותו ומשכיר אותו לחברה, כאשר המטוס והתזרים העתידי משמשים בסיס למימון. באנבידיה רוצים להפוך חוות של מעבדי AI לנכס שעובד בצורה דומה.

מעבדת AI שזקוקה למיליארד דולר של מחשוב תוכל לקבל את הציוד באמצעות גוף ייעודי. הגוף יגייס חוב והון, ירכוש את השבבים וישכיר את כוח המחשוב למעבדה לאורך כמה שנים. תשלומי השכירות ישרתו את החוב. בהמשך ניתן לאגד מספר עסקאות כאלה, לחלק את הסיכון לשכבות ולמכור אותן לקרנות פנסיה, חברות ביטוח וקרנות אשראי.

במובן הזה, אנבידיה מנסה לעשות לכוח המחשוב את מה שוול סטריט עשתה במשך עשרות שנים למשכנתאות, מטוסים, מכוניות וכרטיסי אשראי - להפוך תזרים עתידי לנכס פיננסי שאפשר לממן ולסחור בו.

אנבידיה מרוויחה פעמיים

המרוויחה המיידית היא אנבידיה. ככל שיותר כסף מוסדי זמין למעבדות AI, יותר חברות מסוגלות לרכוש אלפי שבבים גם כשההכנסות שלהן עדיין קטנות ביחס להוצאות ההקמה.

זה משמעותי במיוחד מכיוון שאנבידיה כבר נמצאת עמוק בתוך מימון אקוסיסטם ה-AI. החברה משקיעה בחברות שמפעילות שבבים שלה, משתתפת בפרויקטים של מרכזי נתונים ובמקרים מסוימים מוכנה לספק גם גיבוי פיננסי. ההשקעות של אנבידיה בחברות שנמצאות בתוך שרשרת הביקוש שלה עוררו בשוק שאלות סביב מימון מעגלי - כסף שיוצא מהיצרנית ומגיע בהמשך בחזרה דרך רכישת ציוד.

הכנסת ענקיות וול סטריט למשוואה מפזרת חלק מהסיכון. במקום שאנבידיה תממן בעצמה את הלקוחות, אפולו, בלאקרוק ו-KKR יכולות להביא כסף של פנסיות, חברות ביטוח וקרנות אשראי. מבחינת אנבידיה, כל לקוח שמצליח להשיג מימון הופך לפוטנציאל לעוד מכירה.

גם מנהלי הנכסים מקבלים הזדמנות גדולה. אם ההשקעה בתשתיות AI אכן תגיע לטריליוני דולרים בשנים הקרובות, נוצר עבורם תחום חדש של הלוואות, קרנות, איגוחים ודמי ניהול.

המרוויחות השלישיות הן מעבדות ה-AI. במקום לגייס מיליארד דולר במניות ולדלל את בעלי המניות, הן יכולות לממן חלק גדול מהציוד בחוב או בחכירה. זה מאפשר להן להגיע מהר יותר לעשרות אלפי מעבדים ולהתחרות על לקוחות עוד לפני שהעסק מייצר תזרים שמצדיק השקעה כזאת.

הבעיה מתחילה בערך של השבב בעוד ארבע שנים

כאן נמצא הסיכון. דירה יכולה לשמש בטוחה למשכנתא במשך עשרות שנים. מטוס בן עשר שנים עדיין שווה כסף רב. בעולם ה-AI כל דור חדש של שבבים מספק יותר ביצועים, צורך פחות חשמל ומוזיל את מחיר החישוב.

המשמעות היא שמרכז נתונים שנבנה היום במיליארד דולר עלול להתחרות בעוד שלוש או ארבע שנים במערכת חדשה שמייצרת הרבה יותר חישוב עבור כל דולר. במקרה כזה מחיר ההשכרה של השבבים הישנים יכול לרדת, וכך גם שווי הבטוחה של המלווה.

אם מעבדת AI תיקלע לקשיים, הקרן שהעמידה לה את הכסף יכולה להישאר עם אלפי מעבדים שערכם תלוי בביקוש בשוק היד השנייה ובהכנסה שאפשר להפיק מהם.

אנבידיה מנסה להפחית את החשש באמצעות מנגנונים שבהם היא עשויה לתמוך בערך השיורי של הציוד בחלק מהעסקאות. מבחינת המלווים מדובר בשכבת הגנה. מבחינת בעלי המניות של אנבידיה, המשמעות היא שחלק מהסיכון חוזר בסופו של דבר אל החברה.

קיראו עוד ב"גלובל"

האפשרות שאנבידיה תספק גיבוי פיננסי של עד מאות מיליארדי דולרים לפרויקט של אופן איי ממחישה את גודל השאלה. ככל שהיצרנית מעורבת יותר במימון הקונים שלה, קשה יותר להפריד בין ביקוש שמגיע מהפעילות העסקית של הלקוחות לבין ביקוש שמקבל תמיכה ממי שמוכר להם את הציוד.

גם קורוויב מספקת דוגמה. החברה גייסה מיליארדי דולרים כדי לבנות תשתיות AI שמבוססות במידה רבה על מעבדי אנבידיה, והחוב הפך לחלק מרכזי בסיפור העסקי שלה. הגיוסים הגדולים של קורוויב מראים כיצד חברה יכולה להחזיק נכסי מחשוב עצומים במימון שמגיע משוק האשראי.

כל עוד הביקוש ל-AI ממשיך לעלות, המודל הזה יכול לעבוד היטב: המעבדות משלמות, מרכזי הנתונים מתמלאים, וול סטריט מקבלת ריבית ואנבידיה מוכרת עוד שבבים. הסיכון נמצא בתרחיש שבו קצב הביקוש נחלש בזמן שמאות מיליארדי דולרים של חוב כבר נשענים על שבבים ומרכזי נתונים. אז ירידה במחירי כוח המחשוב יכולה לפגוע בו זמנית בהכנסות הלקוחות, בשווי הבטוחות וביכולת להחזיר את החוב. החיבור בין אנבידיה לוול סטריט יכול להאריך משמעותית את בום ה-AI, ובאותה נשימה הוא מחבר את הצלחתו עמוק יותר לכספי הפנסיה, הביטוח והאשראי של המערכת הפיננסית.


הוספת תגובה

תגובות לכתבה:

הגב לכתבה

השדות המסומנים ב-* הם שדות חובה