החבר שתמיד זמין: מחקר חדש מזהה קשר מטריד בין חַבְרוּת עם AI למצב נפשי

הצ'אטבוט כבר מזמן חצה את הגבול שבין מנוע תשובות לבין דמות חברתית. הוא זמין בכל שעה, זוכר פרטים, מגיב במהירות ומסוגל לקיים שיחה שנשמעת אישית מאוד. מחקר חדש שפורסם ב-Nature Human Behaviour מנסה למדוד מה קורה כשהקשר הזה מקבל תפקיד עמוק יותר והמשתמש מתחיל להתייחס למערכת כחבר.

המחקר נערך בידי יוטונג ז'אנג, דורה ז'או ודיי יאנג מהמחלקה למדעי המחשב בסטנפורד, ג'פרי הנקוק מהמחלקה לתקשורת בסטנפורד ורוברט קראוט מקרנגי מלון. הצוות אסף נתונים מ-1,131 מבוגרים אמריקאים שמשתמשים בקראקטר AI. מעבר לשאלונים, 237 מהמשתתפים העבירו לחוקרים היסטוריית שימוש שכללה 4,664 שיחות ובהן 464,687 הודעות. כך קיבלו החוקרים שילוב נדיר יחסית בין מה שאנשים מספרים על מערכת היחסים שלהם עם AI לבין האופן שבו הם באמת משוחחים איתו.

אנשים עם רשת חברתית מצומצמת יותר נטו יותר לדווח שהמטרה העיקרית של השימוש בצ'אטבוט היא חברות. שימוש כזה נקשר בהמשך למדדי רווחה נפשית נמוכים יותר. הקשר התחזק אצל משתמשים שהשקיעו יותר זמן בשיחות ואצל אלה שחשפו בפני המערכת מידע אישי ואינטימי בהיקף גבוה יותר. החוקרים מדגישים שהתוצאה משתנה בהתאם לסביבה החברתית של האדם ולצורת השימוש במערכת.

מדובר במחקר תצפיתי, ולכן כיוון הסיבתיות נשאר פתוח. ייתכן שאנשים שחווים מלכתחילה בדידות או רווחה נמוכה פונים יותר לחבר מלאכותי. ייתכן גם ששימוש עמוק וממושך בצ'אטבוט תופס חלק מהזמן ומהקשב שהיו מופנים לקשרים אנושיים. תרחיש נוסף הוא מעגל שמחזק את עצמו: קושי חברתי מוביל לשימוש אינטנסיבי יותר, והשימוש הופך את הקשר המלאכותי לנוח ומתגמל יותר ביחס לחיכוך הטבעי שמגיע עם מערכות יחסים אנושיות. המחקר עצמו מציג קשרים סטטיסטיים ומותיר את שאלת הכיוון למחקרי המשך.

מחקר ישראלי שפורסם ב-JAMA Network Open בחן התערבות AI שנבנתה מראש לתמיכה נפשית, ומצא לה יתרונות. ענת שושני וצוות חוקרים מאוניברסיטת רייכמן, האוניברסיטה העברית וייל ערכו ניסוי מבוקר בקרב 995 סטודנטים בגיל ממוצע 23.1 במשך 12 שבועות, עם מעקב נוסף כעבור שלושה חודשים. 336 מהמשתתפים קיבלו את ההתערבות באמצעות AI, 331 שובצו לטיפול קבוצתי ו-328 לרשימת המתנה. ההתערבות הפחיתה תסמיני חרדה והעלתה מדדי רווחה ושביעות רצון מהחיים בהשוואה לקבוצת ביקורת וגם לקבוצה טיפולית. 61% מהמשתתפים בזרוע ה-AI נשארו פעילים עד שבוע 12, בקצב של שלושה ימים בשבוע וכ-18 הודעות שבועיות.

הפער בין המחקרים מלמד שהמונח "חבר AI" מכסה מוצרים שונים מאוד. במחקר של סטנפורד המשתמשים קיימו קשר חופשי עם דמויות בקראקטר AI. במחקר הישראלי מדובר בהתערבות מובנית שנבנתה לתמיכה נפשית במסגרת מוגדרת. המחקר כולל גם גילוי נאות שלפיו אחד החוקרים מועסק בקאי AI ואחת החוקרות משמשת יועצת לחברה ומחזיקה אופציות. הגילוי הזה חשוב בעת בחינת התוצאה לצד מבנה הניסוי המבוקר.

מבחינה עסקית, מתהווה כאן שוק חדש שבו זמן, תשומת לב ואינטימיות הופכים למדדי שימוש. ברשת חברתית המשתמש צורך תוכן ומתקשר עם בני אדם אחרים. בחבר AI המוצר עצמו הוא גם הצד השני במערכת היחסים. ככל שהמערכת מכירה יותר פרטים, זוכרת אירועים ומכוונת את הטון לפי המשתמש, העלות הרגשית של מעבר למוצר אחר עשויה לגדול. זה יוצר פוטנציאל עסקי עצום לחברות, לצד אחריות מסוג חדש.

האתגר הזה כבר עולה בעוצמה בדיון סביב הצ'אטבוטים. בביזפורטל הרחבנו על הדרך שבה צ'אטבוטים עלולים לעבור מכלי עזר למערכת שמחזקת תלות והטיות, וגם על התופעה שבה ChatGPT ודומיו מקבלים תפקיד של חבר אישי. המחקר החדש מוסיף שכבה כמותית: שאלת ההשפעה תלויה פחות בעצם קיומו של הצ'אטבוט ויותר בתפקיד שהוא מקבל בחיים של המשתמש, בעוצמת הקשר ובאיכות הרשת החברתית שמחכה מחוץ למסך.