מהפח הפיננסי של הסופרמרקט: איך 'קנה עכשיו שלם אחר כך' הפך לחוב של 220 מיליארד דולר
צרכן ישראלי שממלא עגלת קניות במכולת ובוחר לפרוס את התשלום לארבעה חלקים משתתף כיום בתופעה שהתנפחה להיקף עולמי מוערך בכ-220 מיליארד דולר. שיטת 'קנה עכשיו שלם אחר כך' (BNPL), שנולדה כדי לממן רכישות גדולות וחד-פעמיות כמו רהיטים ומכשירי חשמל, זולגת אל מדפי המזון, מוצרי הטיפוח והצריכה היומיומית הבסיסית. המעבר הזה מסמן שינוי עמוק בהרגלי ההוצאה של משקי בית, וגם מדליק נורה אדומה אצל רגולטורים ברחבי העולם.
המספרים ממחישים את הקצב. מספר המשתמשים בשיטה חצה את רף 380 מיליון בני אדם בשנת 2024, והתחזיות מצביעות על צמיחה לעבר כ-670 מיליון עד 2028. פלח המוצרים הקטנים, אלה שמחירם עד כ-300 דולר, כבר מהווה קרוב לחצי מהשוק, נתון שחושף עד כמה השיטה נכנסה אל תוך הרכישות השגרתיות. קלארנה, מהשחקניות הבולטות, מדווחת על כ-118 מיליון לקוחות פעילים והיקף עסקאות שנתי של כ-128 מיליארד דולר, בעוד בלוק ואפירם ייצרו יחד אשראי של כ-95 מיליארד דולר, כשישים אחוז מסך ההנפקות בענף.
המנגנון שמזכיר את 2008
כאן מתחיל החלק שמעורר דאגה. הצרכן שמפצל את התשלום סבור לרוב שהוא נהנה משירות תמים של החנות, אבל בפועל הוא מקבל הלוואה מגוף חוץ-בנקאי. החברות שמעניקות את האשראי הזה פועלות במודל שכונה 'originate-to-sell', כלומר הקמת אשראי ומכירתו הלאה. במקום להחזיק את החוב במאזן ולשאת בסיכון, הן אורזות את ההלוואות לחבילות של ניירות ערך מגובי נכסים ומוכרות אותן למשקיעים מוסדיים, בהם קרנות פנסיה, חברות ביטוח וקרנות אשראי. התמורה מאפשרת לחברה לשחרר נזילות ולהעמיד עוד ועוד הלוואות חדשות, במחזוריות מהירה.
מי שחי את משבר הסאב-פריים ב-2008 יזהה את התבנית. גם אז יצרני האשראי גלגלו את הסיכון הלאה במקום לספוג אותו, מה שיצר תמריץ להעמיד הלוואות בקצב הולך וגובר בלי בחינה מספקת של יכולת ההחזר. ההערכות בשוק ה-BNPL מצביעות על כך שכשני שלישים מהלווים מסווגים כסאב-פריים, קבוצה בעלת פרופיל אשראי חלש. שיעור חדלות הפירעון הרשמי נותר נמוך יחסית, סביב שניים עד שלושה אחוזים, אך סקרים מגלים שבין 34 ל-41 אחוז מהמשתמשים איחרו לפחות בתשלום אחד. הפער בין שני הנתונים מספר סיפור של מתיחת אשראי אל גבול היכולת של משק הבית.
המשמעות לצרכן הפרטי חדה. הלוואה שנתפסת כפריסה נוחה ללא ריבית עלולה לגלגל עלויות נסתרות אל תוך התשלומים, ואיחור קטן פותח דלת לקנסות ולפגיעה בגישה לאשראי עתידי. כשהשיטה מממנת מזון וקוסמטיקה ולא רכישה חד-פעמית יקרה, הצרכן מתחיל לחיות על אשראי מתגלגל למימון עצם הקיום היומיומי, מסלול שקל להיכנס אליו וקשה לצאת ממנו. כפי שהוסבר בהרחבה בסקירה צרכנית קודמת, הריבית בשיטה הזו לרוב מוטמעת בתוך התשלומים עצמם, כך שהמחיר הסופי גבוה מכפי שנראה במבט ראשון.
הרשות לניירות ערך והרגולטורים בישראל כבר ערים לתופעה. טיוטת רגולציה שפורסמה מבקשת לחייב את נותני האשראי בגילוי ברור של התנאים, לאפשר ביטול עסקה שמבטל אוטומטית את ההלוואה, ולוודא שהלקוח מבין את מהות ההתחייבות, בעיקר בהלוואות שחוצות 5,000 שקל או מול אוכלוסיות פגיעות. במקביל, גופים בנקאיים גדולים נכנסים לזירה ומזרימים מימון לחברות פינטק מקומיות שמפעילות את השיטה, מהלך שמעמיק את השתלבותה של השיטה בתוך מערכת האשראי הרחבה. מדריך שפורסם בנושא פירט את הכללים החדשים שנועדו לצמצם את הסיכון לצרכן.
הסיכון המערכתי נשען על שרשרת. כל עוד הכלכלה יציבה והתעסוקה גבוהה, הצרכנים עומדים בתשלומים והמשקיעים שקנו את החוב נהנים מתשואה. אולם האטה כלכלית או עלייה באבטלה עלולות להצית גל של איחורים, שיזלוג במעלה השרשרת אל אותם ניירות ערך שנמכרו למוסדיים. ככל שהיקף החוב הארוז גדל ומתפזר על פני עוד ועוד מחזיקים, כך גובר החשש שהתמוטטות מקומית תתפשט הלאה. השאלה המרכזית נותרת בעינה: האם צרכן שמממן את ארוחת הערב שלו בתשלומים יוכל לעמוד בהחזר כשהמחזור הבא כבר בפתח.
