מהפח הפיננסי של הסופרמרקט: איך 'קנה עכשיו שלם אחר כך' הפך לחוב של 220 מיליארד דולר

צרכן אמריקאי שממלא עגלת קניות בסופרמרקט ובוחר לפצל את החשבון לארבעה תשלומים מול גוף מימון חיצוני משתתף בתופעה שהיקף העסקאות השנתי שלה נאמד בכ-220 מיליארד דולר. הנתון הזה מתאר מחזור עסקאות שנתי בענף ולא יתרת חוב שרובצת על משקי הבית, והאומדנים בשוק נעים בטווח רחב לפי שיטת המדידה של כל גוף מחקר. שיטת ״קנה עכשיו שלם אחר כך״ (BNPL), שנולדה כדי לממן רכישות גדולות וחד-פעמיות כמו רהיטים ומכשירי חשמל, זולגת אל מדפי המזון, מוצרי הטיפוח והצריכה היומיומית הבסיסית. המעבר הזה מסמן שינוי עמוק בהרגלי ההוצאה של משקי בית, וגם מדליק נורה אדומה אצל רגולטורים ברחבי העולם.

המספרים ממחישים את הקצב. מספר המשתמשים בשיטה חצה את רף 380 מיליון בני אדם בשנת 2024, והתחזיות מצביעות על צמיחה לעבר כ-670 מיליון עד 2028. פלח המוצרים הקטנים, אלה שמחירם עד כ-300 דולר, כבר מהווה קרוב לחצי מהשוק, נתון שחושף עד כמה השיטה נכנסה אל תוך הרכישות השגרתיות. קלארנה, מהשחקניות הבולטות, מדווחת על כ-118 מיליון לקוחות פעילים והיקף עסקאות שנתי של כ-128 מיליארד דולר, בעוד בלוק ואפירם ייצרו יחד אשראי של כ-95 מיליארד דולר, כשישים אחוז מסך ההנפקות בענף.

המנגנון שמזכיר את 2008

כאן מתחיל החלק שמעורר דאגה. הצרכן שמפצל את התשלום סבור לרוב שהוא נהנה משירות תמים של החנות, אבל בפועל הוא מקבל הלוואה מגוף חוץ-בנקאי. החברות שמעניקות את האשראי הזה פועלות במודל שכונה 'originate-to-sell', כלומר הקמת אשראי ומכירתו הלאה. במקום להחזיק את החוב במאזן ולשאת בסיכון, הן אורזות את ההלוואות לחבילות של ניירות ערך מגובי נכסים ומוכרות אותן למשקיעים מוסדיים, בהם קרנות פנסיה, חברות ביטוח וקרנות אשראי. התמורה מאפשרת לחברה לשחרר נזילות ולהעמיד עוד ועוד הלוואות חדשות, במחזוריות מהירה.

מי שחי את משבר הסאב-פריים ב-2008 יזהה את התבנית. גם אז יצרני האשראי גלגלו את הסיכון הלאה במקום לספוג אותו, מה שיצר תמריץ להעמיד הלוואות בקצב הולך וגובר בלי בחינה מספקת של יכולת ההחזר. ההערכות בשוק ה-BNPL מצביעות על כך שכשני שלישים מהלווים מסווגים כסאב-פריים, קבוצה בעלת פרופיל אשראי חלש. שיעור חדלות הפירעון הרשמי נותר נמוך יחסית, סביב שניים עד שלושה אחוזים, אך סקרים מגלים שבין 34 ל-41 אחוז מהמשתמשים איחרו לפחות בתשלום אחד. הפער בין שני הנתונים מספר סיפור של מתיחת אשראי אל גבול היכולת של משק הבית.

ההמלצות האחרונות של האנליסטים - למניות מומלצות.

המשמעות לצרכן הפרטי חדה. הלוואה שנתפסת כפריסה נוחה ללא ריבית עלולה לגלגל עלויות נסתרות אל תוך התשלומים, ואיחור קטן פותח דלת לקנסות ולפגיעה בגישה לאשראי עתידי. כשהשיטה מממנת מזון וקוסמטיקה ולא רכישה חד-פעמית יקרה, הצרכן מתחיל לחיות על אשראי מתגלגל למימון עצם הקיום היומיומי, מסלול שקל להיכנס אליו וקשה לצאת ממנו. כפי שהוסבר בהרחבה בסקירה צרכנית קודמת, הריבית בשיטה הזו לרוב מוטמעת בתוך התשלומים עצמם, כך שהמחיר הסופי גבוה מכפי שנראה במבט ראשון.

תשלומים בכרטיס אשראי מול BNPL: ההבדל שקובע

פריסת תשלומים בכרטיס אשראי ישראלי פועלת כבר עשרות שנים, והיא רצה כולה בתוך מסגרת האשראי שהבנק או חברת הכרטיס העמידו ללקוח. העסקה נרשמת מול אותו גוף שהנפיק את הכרטיס, נעצרת ברגע שהמסגרת מוצתה, ומופיעה בתמונת האשראי של הלקוח מול המערכת הבנקאית. מבחינה משפטית מדובר בהסדר יחיד בין הלקוח למנפיק הכרטיס, ולכן פריסה כזאת שייכת לעולם אחר מזה שמתואר כאן.

מודל BNPL בנוי משתי עסקאות נפרדות שנרקמות באותה שנייה. הלקוח קונה מוצר מבית העסק, ובמקביל חותם על הלוואה מול גוף מממן חוץ-בנקאי שמעביר את כספי האשראי ישירות לבית העסק. האשראי הזה יושב מחוץ למסגרת של כרטיס האשראי, עובר חיתום מהיר בנקודת המכירה, והחיוב יורד ישירות מכרטיס חיוב או מחשבון הבנק. הלקוח רואה מסך אחד וחוויה אחת, ומולו עומדים שני חוזים.

הפער בדיווח הוא מה שהופך את המודל לחוב סמוי בשווקים הגדולים. הלוואות BNPL בארצות הברית קצרות ומפוזרות על פני מפעילים רבים מכדי להשתקף במלואן בלשכות האשראי, ולכן משק בית מסוגל לצבור כמה התחייבויות פעילות במקביל כשכל מלווה רואה רק את החלק שלו. בישראל התמונה שונה: נותני האשראי החוץ-בנקאי פועלים תחת רישיון של רשות שוק ההון ומדווחים למאגר נתוני האשראי שמנהל בנק ישראל, מה שמצמצם את השטח האפור ומשאיר בעיקר פערי שקיפות מול הלקוח עצמו.

• אפירם מזנקת אחרי הדוחות: הצרכנים קנו ב-14.1 מיליארד דולר דרך הפלטפורמה

מספר השחקנים בשוק המקומי עדיין קטן, והבולט שבהם הוא בלנדר פיי, מיזם משותף של בלנדר טכנולוגיות פיננסיות ובנק הפועלים שיצא לדרך ב-2023 ומעמיד אשראי חוץ-בנקאי בנקודות מכירה ובאתרי מסחר. היקף הפעילות בישראל קטן בהרבה מזה האמריקאי, ורוב פריסות התשלום של הצרכן הישראלי ממשיכות לרוץ דרך כרטיס האשראי ובתוך המסגרת שלו. המשמעות היא שהתופעה שמתוארת כאן נמצאת בשוק המקומי בשלב מוקדם, בזמן שבארצות הברית ובאירופה היא כבר מוצר צריכה המוני.

רשות שוק ההון, ביטוח וחיסכון פרסמה חוזר סופי שמסדיר את האשראי הניתן במעמד הרכישה, והוא ייכנס לתוקף בתחילת 2027. החוזר מחייב את נותני האשראי להבהיר ללקוח שהרכישה וההלוואה הן שתי עסקאות נפרדות ולקבל את הסכמתו המפורשת, ליצור עמו קשר ישיר בתוך שלושה ימי עסקים בהלוואות שחוצות 7,500 שקל או מול אוכלוסיות פגיעות, ולבטל את ההלוואה כשהמוצר או השירות לא סופקו. במקביל, גופים בנקאיים גדולים נכנסים לזירה ומזרימים מימון לחברות פינטק מקומיות שמפעילות את השיטה, מהלך שמעמיק את השתלבותה של השיטה בתוך מערכת האשראי הרחבה. מדריך שפורסם בנושא פירט את הכללים החדשים שנועדו לצמצם את הסיכון לצרכן.

הסיכון המערכתי נשען על שרשרת. כל עוד הכלכלה יציבה והתעסוקה גבוהה, הצרכנים עומדים בתשלומים והמשקיעים שקנו את החוב נהנים מתשואה. אולם האטה כלכלית או עלייה באבטלה עלולות להצית גל של איחורים, שיזלוג במעלה השרשרת אל אותם ניירות ערך שנמכרו למוסדיים. ככל שהיקף החוב הארוז גדל ומתפזר על פני עוד ועוד מחזיקים, כך גובר החשש שהתמוטטות מקומית תתפשט הלאה. השאלה המרכזית נותרת בעינה: האם צרכן שמממן את ארוחת הערב שלו בתשלומים יוכל לעמוד בהחזר כשהמחזור הבא כבר בפתח.