הטיסה נדחתה בכשלוש שעות, אך הדלפק נסגר לפי השעה המקורית

תארו לעצמכם שאתם עומדים לחזור הביתה מחופשה במלטה, בודקים באתר של שדה התעופה ומגלים שהטיסה שלכם נדחתה מ-19:00 ל-21:50. אתם מגיעים לשדה התעופה בהתאם, ומגלים שהדלפק כבר נסגר, מבלי שאיש טרח לעדכן אתכם.

זה בדיוק מה שקרה ליגאל דמיטרייב, שרכש דרך סוכנות הנסיעות אשת ארגון שירותי תיירות כרטיס טיסה הלוך-חזור למלטה. טיסת החזור, שהיתה אמורה להמריא ב-9 באוקטובר 2025 ב-19:00, נדחתה בפועל לשעה מאוחרת בהרבה. לפי הודעה שפרסמה חברת התעופה הרומנית פליי לילי באתר של שדה התעופה - הודעה שלא היתה שנויה במחלוקת - הטיסה נדחתה בשעתיים ו-50 דקות.

דמיטרייב, שהסתמך על העדכון באתר שדה התעופה, הגיע לדלפק הרישום ב-19:30. אבל אז התברר לו שהדלפק כבר נסגר - לפי הסוכנות ב-19:00, ולפי מסמך שקיבל מדיילת באותו הרגע אף מוקדם יותר, כבר ב-18:10. כלומר הטיסה נדחתה בכמעט שלוש שעות, אבל שעת סגירת הרישום נותרה כאילו הטיסה יוצאת במועדה המקורי.

דמיטרייב נשאר לבד בשדה התעופה, ורכש כרטיס טיסה חלופי בעלות של 660 יורו דרך לופטהנזה, שהמריא רק למחרת בבוקר. הוא תבע מהסוכנות 9,523 שקל - עלות הכרטיס המקורי, עלות הכרטיס החלופי ופיצוי עבור עוגמת נפש. הסוכנות מצדה, שלחה הודעת צד שלישי לחברת התעופה, בטענה שהיא זו שאשמה בכל הסיפור.

"אין הגיון לדרוש ממנו להתייצב בשעה 16:00"

חברת התעופה טענה כי דמיטרייב פשוט איחר לטיסה: לפי הוראות הכרטיס, היה עליו להתייצב בשדה התעופה שלוש שעות לפני מועד ההמראה המקורי - כלומר עד 18:15. כשהגיע ב-19:30 הוא כבר פספס את החלון, לפי פליי ליי. עוד נטען כי כל 123 הנוסעים האחרים כן עלו על הטיסה, כך שלא מדובר ב"סירוב עלייה למטוס" כלל.

השופט רז נבון מבית המשפט לתביעות קטנות בתל אביב לא קיבל את הטענה. לדבריו, ברגע שהטיסה נדחתה ופרסום העיכוב הופיע באתר שדה התעופה, גם שעת ההתייצבות הנדרשת היתה אמורה לזוז בהתאם. הוא כתב בפסק הדין כי, "מעת שחברת התעופה דחתה את שעת הטיסה מהשעה 19:00 לשעה 21:50 והדבר פורסם באתר שדה התעופה... הרי שגם שעת הרישום לטיסה צריכה הייתה להתעדכן". ובהמשך: "וודאי שאין הגיון לדרוש ממנו להתייצב בשעה 16:00 ולטעון כי מעת שלא עשה כן... הוא אינו זכאי לקבל הטבות".

השופט הפנה גם לפסיקה קודמת שקבעה כי חברת תעופה אינה רשאית לדרוש מנוסע להתייצב במועד הבידוק המקורי ולהמתין שעות ארוכות לשווא, אם הוא עודכן על עיכוב בטיסה. לדבריו, מהרגע שהעדכון פורסם באתר של שדה התעופה, הדבר זהה להודעה - גם אם היא לא נמסרה טלפונית לנוסע באופן אישי. גם אם דמיטרייב היה מגיע ב-18:50, כפי שנדרש לפי חישוב שלוש השעות מהמועד הנדחה, זה לא היה מועיל לו, משום שהדלפק, כאמור, נסגר כבר ב-18:15.

אשם משותף - וחלוקת התשלום שווה בשווה

הכרעת בית המשפט לא הסתפקה בקביעה שדמיטרייב זכאי לפיצוי - היא גם פיצלה את האחריות בין הסוכנות לחברת התעופה. השופט קבע כי חברת התעופה לא הוכיחה שהיא הודיעה לסוכנות על העיכוב, אך גם התנהלות הסוכנות "אינה חפה מקשיים": מוקד החירום שהיא פרסמה לא ענה לשיחות התובע מחוץ לשעות הפעילות. השופט קבע כי "לא היה מי שיאפשר לתובע שהגיע זמן מניח את הדעת... להירשם לטיסה ולהמריא במטוס שהמתין עוד על הקרקע".

בסופו של דבר חויבה הסוכנות לשלם לדמיטרייב 3,952.66 שקל בתוספת 250 שקל הוצאות משפט - ובסך הכל 4,202.66 שקל. הפיצוי הורכב מעלות הכרטיס החלופי (2,422.66 שקל) ומפיצוי סטטוטורי לפי חוק שירותי התעופה, בסכום של 1,530 שקל, שבא במקום דרישת עוגמת הנפש. בית המשפט דחה את הדרישה להחזר עלות הכרטיס המקורי, בנימוק שלא ניתן לתבוע גם השבה וגם כרטיס חלופי, וכן הוא דחה טענה לפיצוי כפול במסגרת דינים נוספים, לאחר שקבע כי חוק שירותי התעופה הוא בבחינת ייחוד עילה ואינו מאפשר תביעה נוספת עבור אותם נזקים.

• החזר של 2,072 שקל איחר בשלושה חודשים - התביעה נדחתה
• דרשו מריינאייר כ-23 אלף שקל על ביטול טיסה - כמה קיבלו?

לגבי חברת התעופה פליי לילי, השופט מצא לנכון לקבוע את אשמתה על 50%. הוא חייב אותה לשלם לסוכנות מחצית מהסכום, 2,101.33 שקל.