התשואה לטווח ארוך: בורסה זה לא קזינו

ברולטה אירופית מסתובבים 37 מספרים, והקזינו משלם כאילו יש 36. הפער הקטן הזה מעניק לבית יתרון מובנה של כ-2.7% בכל סיבוב, וככל שהמהמר משחק יותר, ההסתברות שלו לסיים בהפסד מתקרבת לוודאות. זו תוחלת שלילית: המשחק בנוי כך שהכסף זורם בממוצע מהשחקן אל הבית. בבורסה המנגנון הפוך - מאחורי כל מניה עומדת חברה שמוכרת מוצרים, מגייסת לקוחות, מרוויחה ומחלקת חלק מהרווח לבעליה, וכפי שמוסבר במדריך על מהות המניה, מחזיק המניה שותף מלא ברווחים האלה. חברות מייצרות ערך אמיתי לאורך זמן, ולכן התוחלת של המשקיע הסבלני היתה היסטורית חיובית.

10% בשנה בממוצע - זו התשואה הנומינלית שהניב מדד S&P 500 מאז 1928, כולל דיבידנדים מושקעים מחדש. אחרי ניכוי אינפלציה שנתית ממוצעת של כ-3%, התשואה הריאלית מתכנסת לסביבות 7% בשנה לאורך כמעט מאה שנה. הממוצע הזה מסתיר פיזור עצום: שנות החמישים והשמונים הניבו מעל 17% בשנה, ועשורים אחרים הסתיימו בהפסד. כל המספרים כאן היסטוריים, הם מתארים את העבר בלבד, והעתיד עשוי להיראות אחרת לגמרי.

בנג׳מין גראהם, מורו של וורן באפט, הציע הבחנה שמחזיקה מעמד כבר שלושה דורות: השקעה נשענת על ניתוח, על ביטחון סביר בקרן ועל תשואה מספקת, וכל השאר ספקולציה. המשקיע קונה נתח בעסק ומרוויח כשהעסק מרוויח; הספקולנט מהמר שמישהו אחר ישלם יותר בעוד שעה או שבוע, ובמשחק הזה הרווח שלו הוא בהכרח ההפסד של הצד שמנגד. מסחר תזזיתי קרוב במהותו לשולחן הרולטה, כשהעמלות ממלאות את תפקיד היתרון של הבית; החזקה ארוכה בסל של חברות רווחיות קרובה יותר לבעלות על עסק. ההבדל מוכרע בתוחלת, והמספרים בהמשך מראים אותו שחור על גבי לבן.

ריבית דריבית: המכונה שעובדת בשקט

1,000 שקל בחודש, למשך 30 שנה, בתשואה שנתית של 8% - תרגיל מספרי שממחיש את הכוח. סך ההפקדות מגיע ל-360 אלף שקל, אבל התיק צומח לכ-1.49 מיליון שקל. הרווח, כ-1.13 מיליון שקל, גדול פי שלושה מהכסף שהופקד. ההאצה מגיעה מאוחר: אחרי עשור התיק שווה כ-183 אלף שקל, אחרי שני עשורים כ-589 אלף, והעשור השלישי מוסיף לבדו כ-900 אלף שקל, כי הרווחים מתחילים לייצר רווחים בעצמם. ירידה של אחוז אחד בתשואה, ל-7%, מקצצת את התוצאה הסופית לכ-1.22 מיליון שקל - המחשה לרגישות של הטווח הארוך לכל שבריר אחוז, כולל דמי ניהול. החישוב מניח תשואה קבועה ומספרי ברוטו; על חלוקת הרווח עם רשות המסים מרחיב מדריך מיסוי שוק ההון.

עשור אבוד, שלוש מפולות, והתאוששות אחת עקבית

מינוס 0.9% בשנה - זו התשואה הכוללת, דיבידנדים בפנים, שרשם S&P 500 בין סוף 1999 לסוף 2009. מי שנכנס בשיא בועת הדוט-קום ראה דולר הופך ל-91 סנט אחרי עשור שלם, ותקדים יחיד לתוצאה עשורית כזו נרשם בשנות השפל הגדול. העשור האבוד ספג שתי מפולות, התפוצצות בועת הטכנולוגיה והמשבר הפיננסי של 2008, והוא מלמד לקח כפול: טווח ארוך פירושו לפעמים ארוך מאוד, ומחיר הכניסה משנה. מי שפיזר את הרכישות שלו לאורך העשור, במקום סכום אחד בשיא, סיים במצב טוב בהרבה.

57% נמחקו מהמדד האמריקאי בין השיא של 2007 לשפל של 2009; בתחילת 2020 המדד צנח 34% בתוך כחודש; וב-2022 הוא איבד כ-25% משיא לשפל. שלוש המפולות הסתיימו באותו מקום - שיא חדש: אחרי הצניחה של 2020 בתוך כחצי שנה, אחרי 2022 בתוך כשנתיים, ואחרי 2008 בתוך קרוב לחמש שנים. מי שמכר בשפל הפך ירידה זמנית להפסד סופי; מי שהחזיק, ועוד יותר מכך מי שהמשיך להפקיד, קנה בזול ונהנה מההתאוששות. הכוחות שמניעים את התנודות האלה - דוחות, ריבית, מאקרו והייפ - מפורטים במדריך על מה שמזיז מניות.

29,708 דולר מול 64,844 דולר - זה המחיר של פספוס עשרת הימים הטובים. מחקר של ג׳יי.פי מורגן בדק השקעה של 10,000 דולר במדד לאורך 20 שנה שהסתיימו ב-2022: מי שנשאר מושקע ברציפות הגיע ל-64,844 דולר, ומי שפספס את עשרת ימי המסחר הטובים ביותר סיים עם פחות ממחצית. הנתון המטריד באמת: שבעה מתוך עשרת הימים הטובים התרחשו בתוך שבועיים מהימים הגרועים ביותר. הזינוקים החדים מגיעים דווקא בעומק הפאניקה, ומי שבורח בירידות צפוי להחמיץ אותם.

הסוחרים המהירים מול משקיעי המדדים

97% - שיעור המפסידים בקרב סוחרי יום ברזילאים שהתמידו מעל 300 ימי מסחר, כך עולה ממחקר אקדמי שעקב אחרי כ-19,600 סוחרים חדשים בחוזים על מדדים. 1.1% בלבד הרוויחו יותר משכר מינימום מקומי, והנתונים הראו שהמתמידים ממשיכים להפסיד במקום להשתפר. מחקר מקיף מטייוואן, שניתח את כלל רשומות המסחר בבורסה המקומית לאורך 15 שנה, מצא שפחות מ-1% מסוחרי היום מרוויחים בעקביות אחרי עמלות. עמלות, מרווחי קנייה-מכירה ומס הופכים כל עסקה למרוץ נגד תוחלת שנשחקת, וגם כלי הניתוח הטכני, מפתים ככל שיהיו, מתקשים לגבור על החשבון הזה לאורך זמן.

קרן מחקה על מדד רחב עושה בדיוק את ההפך: קונה את כל השוק, משלמת דמי ניהול זעירים ומוותרת מראש על ניסיונות תזמון. משקיע ישראלי יכול להיחשף כך לת״א 35 ולשאר המדדים המקומיים או למדדים האמריקאיים הגדולים, ולקבל פיזור על מאות חברות בפעולה אחת. שלושה עקרונות חוזרים בכל הנתונים למעלה: אופק של שנים ארוכות, כי בטווחים קצרים המדד תנודתי ואכזרי; פיזור רחב, כי כל חברה בודדת עלולה להיעלם; ועקביות בהפקדות, כי הפקדה קבועה קונה גם בשפל, בדיוק כשהמחירים זולים. הבחירה בין גישות השקעה, כמו מניות צמיחה מול מניות ערך, מגיעה אחרי שהבסיס הזה קיים - וגם אז, כל האמור נשען על ממוצעים היסטוריים שמתארים את העבר בלבד.

אין באמור ייעוץ השקעות או תחליף לייעוץ המתחשב בנתוניו של כל אדם.