ביהמ"ש המחוזי מגביל שימוש בחוקרים פרטיים בתביעות לשון הרע

שופט בית המשפט המחוזי בחיפה, רון סוקול, דחה תביעה לשון הרע בסך 8 מיליון שקל שהגישו יבואני מכשירי החשמל רונן הר-אבן וגלית הר-אבן, בעלי חברת TV סנטר, נגד שורה של רשתות. התביעה הוגשה נגד טרקלין חשמל, אלקטרה קמעונאות, אלקטרו קובי, א.ל.מ ומחסני חשמל, בטענה שעובדיהן השמיצו בצורה שיטתית את בני הזוג.

לטענת בר-אבן, הרשתות פעלו כדי לדחוק אותן משוק ייבוא הטלוויזיות בשיתוף פעולה עם היבואנים הרשמיים. לדבריהם, החוקר הפרטי חיים לנקרי - אותו שלחו לחנויות הרשתות - ביקר ב-255 חנויות, התעניין ברכישת טלוויזיה וגרם לבני שיחו להשמיץ אותם בפרט ואת הייבוא המקביל בכלל. לנקרי התרשם, לדבריו, שמדובר בציטוט של דף מסרים אחיד. התביעה עמדה במקור על 25 מיליון שקל, אך הוקטנה מאוחר יותר. הרשתות הכחישו את כל הטענות; לשיטתן, לא היה כל תיאום ביניהן, והאמירות של עובדיהן הן לגיטימיות במסגרת תחרות מסחרית.

אין כל הוכחה לאמירות הנטענות

סוקול קובע: "אין לפני ראיות כלשהן להוכחת האמירות שנטען כי נאמרו על ידי עובדי הנתבעות ואשר יש בהן משום הוצאת לשון הרע על התובעים. הסרטונים וההקלטות לא הוגשו כראיה ואף לא נעשה ניסיון להגשתם כדין ולשכנע בדבר מהימנותם. הנתבעות, או לפחות חלקן, ציינו כי לעמדתן מדובר בהקלטות שעברו עריכה ועיבוד, ושאינן משקפות את שאירע בפועל.

" די בכך כדי להבהיר כי לו רצו התובעים להגיש את הראיות היה עליהם למלא את כל תנאי הקבילות, כלומר לצרף תצהירים וראיות להוכיח את זהות המקליט, איכות ההקלטה, לשכנע כי לא בוצעו פעולות עריכה ושינוי, כי התמלילים מדויקים וכו'.  התובעים הסתפקו, גם בכתב התביעה וגם בתצהירי העדות, ב'רסיסי משפטים', וברי שאלו אינם יכולים לשמש ראיה לכך שהאמירות המכפישות נאמרו על ידי עובדי הנתבעות או מי מהן". די בכך כדי לדחות את התביעה, קובע סוקול.

למעלה מן הצורך אומר סוקול, כי גם מבחינת דיני לשון הרע - יש לדחות את התביעה. לשון הרע במישור האזרחי היא דברים הנאמרים לאדם נוסף, מלבד הנפגע. נשאלת השאלה האם שלוחו של הנפגע מהווה אדם אחר לצורך החוק. בנקודה זו סוקול פוסק קביעה עקרונית, ככל הידוע ראשונה מסוגה של ערכאת בית המשפט המחוזי, לה יש תוקף מנחה כלפי בתי משפט השלום (בו נדונות רוב תביעות לשון הרע). הוא אומר:

"דומני כי התשובה אינה צריכה להיות מוכרעת רק על פי השאלה האם האדם שלפניו נחשפו האמירות היה שלוחו של הנפגע אם לאו, אלא יש לברר מה הייתה מטרת השליחות ומה היה תפקידו של השלוח. כאשר השלוח הגיע לבצע עבודת שליחות, ואפילו אם מדובר בחוקר פרטי, שבא לברר עובדות שונות על הנתבע, הרי שיש לראותו כ'זולת' אשר כל אמירה לפניו עשויה להיחשב כ'פרסום' לשון הרע. 

"לא כך כאשר מדובר בחוקר שמגיע בשמו של התובע לדובב את הנפגע ולמשוך אותו בלשונו על מנת שיאמר דברים שעשויים לעלות כדי לשון הרע. חוקר שכזה אינו אדם אחר זולת הנפגע, שהרי הוא פנה לנתבע על מנת למשוך אותו בלשונו לדבר על התובע. חוקר שכזה אינו סתם שלוח של התובע אלא שלוח שתפקידו הוגדר מראש, להדיח את הנתבע לומר דברי הכפשה על התובעים". זה מה שעשה לנקרי בשליחות של הר-אבן, ומכאן שלא מדובר בלשון הרע כהגדרתו בחוק. לבסוף אומר סוקול, כי התבטאויות המוכרים נגד היבואנים המקבילים הם לשון הרע כלפי ציבור, עליה לא ניתן כלל לתבוע.

הר-אבן חויבו בתשלום הוצאות בסך 175,000 שקל. הר-אבן שחררו את עו"ד רון אביב מייצוגם בשלבים מתקדמים של ההליך ובסיומו ייצגו את עצמם. את הרשתות ייצגו עוה"ד דוד מושביץ, אסף שובינסקי, יצחק בן-מנחם, מתן שוק ויהודה ברמי.