התבטאויות בוטות של עורך דין בכיר בעליון עלו ללקוח 75,000 שקל

בית המשפט העליון חייב את אליה כהנא ושתי חברות שבבעלותו - אלי כהנא אחזקות ואחים איזנברג - בתשלום הוצאות בסך 75,000 שקל, בשל התבטאויות בוטות של עו"ד גלעד וקסלמן נגד שופטת בית המשפט המחוזי בתל אביב, ירדנה סרוסי. וקסלמן הוא מנהל משותף של מחלקת הליטיגציה במשרד הרצוג ואחד מבכירי הליטיגטורים בישראל.

כהנא מכר בשנת 2014 את פעילותה ונכסיה של חברת איזנברג, העוסקת בין היתר במיקרוסקופים אלקטרוניים, לחברת פיליפס אלקטרון אופטיקס. המכירה בוצעה בשני הסכמים: כהנא קיבל 3.3 מיליון דולר תמורת הפעילות, ועוד 2.2 מיליון דולר תמורת התחייבותו שלא להתחרות בחברת איזנברג במשך שלוש שנים. כהנא טען שהתשלום השני הוא הכנסה הונית החייבת במס של 25%, בעוד פקיד שומה תל אביב 3 סיווג אותו בהכנסה פירותית החייבת במס שולי של 50%.

סרוסי דחתה את ערעורם של כהנא והחברות וקבעה, כי קיים ספק רב בדבר האותנטיות שבסיס פיצול המכירה לשתי עסקאות. עוד קבעה, כי התשלום תמורת האי-תחרות הוא אכן הכנסה פירותית וחייבה את כהנא והחברות בהוצאות בסך 75,000 שקל. הם ערערו לבית המשפט העליון, תוך שהם מעלים מה שתיארה המדינה ב"טענות מבישות" כלפי סרוסי.

טען: "אני לא חושב שהלשון קשה"

בדיון בערעור בפברואר 2025 התעקש תחילה וקסלמן, כי אין פגם בניסוח הערעור. "אני לא חושב שהלשון קשה", אמר. "נתנו נתון עובדתי. בדקתי ולא מצאנו מקרה אחד שבו פסק דין של רשות המיסים ומי שדן בכל הנושאים של רשות המיסים במחוז [ת"א, דהיינו סרוסי, אשר עבדה ברשות המיסים 25 שנים עד למינויה לשיפוט ב-2016 - א.ל] אי פעם התקבל. לכן חשבנו שראוי לציין זאת. אנו לא חושבים שיש פה שפה קשה". לדברי וקסלמן, הוא הביא נתון סטטיסטי - אך השופט יחיאל כשר הגיב: "טיעון של סטטיסטיקה כזו נועד להשחיר את פניו של השופט. לאורך כל היום נאמר שהשופטת קבעה דברים כדי לסגור את הערעור".

השופטת יעל וילנר הוסיפה: "זה כל כך קיצוני, כל כך חריף, עוד פעם ועוד פעם". וקסלמן: "הכוונה לא הייתה לפגוע. המטרה הייתה שונה לחלוטין. כתבנו את הדברים על מנת לשקף את הסיטואציה". וילנר: "אז אפשר לומר: בית משפט קמא טעה. לכן אנו כאן. יש דרך להביא בפנינו את הטעויות של בית המשפט, את השגגות שנפלו. זו הדרך לשכנע אותנו? [לומר] שבית המשפט נוטה מראש, מטרפד, לא בודק ראיות?" וקסלמן: "אין לי אלא להתנצל". וילנר: "ההתנצלות צריכה להיות בפני בית המשפט המחוזי". וקסלמן: "נעשה מה שצריך".

המדינה ביקשה לדחות על הסף את הערעור בשל הלשון הבוטה, וכשר אומר בפסק דינו: "בכתב הערעור אכן העלו המערערים טענות מסוימות בסגנון מביש ובצורה המשתלחת בבית משפט קמא. בסגנון טיעון שכזה נתקלים אנו מעת לעת, אך לרוב הינו שמור לבעלי דין המייצגים את עצמם אשר בלהט הרגע אינם כובשים את כעסם (וגם בכך יש פגם), ולא לעורכי דין האמונים על ייצוג מרשיהם תוך שמירה על כבודו של ההליך המשפטי וענייניותו".

"לא ניתן להשלים עם צורת טיעון שכזו"

כשר מוסיף: "אכן, לא ניתן להשלים עם צורת טיעון שכזו. כתב הטענות שבפנינו נוסח בניגוד למצוותה של תקנה 32 לתקנות סדר הדין האזרחי, המורה כי: 'כתב טענות ינוסח באופן שאינו מבזה, מביש או משתלח'. הטלת דופי במותב היושב בדין בשל חוסר שביעות רצון מקביעותיו לגופו של עניין, מפריעה לקיומו של דיון צודק יעיל וענייני וחותרת תחת ההליך כולו". 

לדברי כשר, "בשים לב להתנצלותו של בא כוח המערערים בדיון שהתקיים בפנינו, החלטנו, בזאת הפעם, כי לא נעשה שימוש בסמכותנו למחוק את הערעור על הסף, אלא נסתפק בהתחשבות באמור בעת פסיקת הוצאות המשפט בגין הליך זה. זאת מתוך תקווה כי די באמור כאן כדי לשמש תמרור אזהרה מפני הישנותה של תופעה פסולה זו, בין במסגרת כתבי בי-הדין ובין במסגרת הטיעונים בעל פה בין כותלי בית  המשפט". 

כשר דחה את הערעור, למרות שבניגוד לסרוסי הגיע למסקנה שפיצול ההסכמים לא היה מלאכותי. על פי פסיקתו העקרונית והעקבית של בית המשפט העליון קבע כשר, כי התשלום תמורת האי-תחרות היה הכנסה פירותית ולא הונית. זאת, משום שהאי-תחרות אינה גודעת את "העץ" (דהיינו את עצם יכולתו של כהנא להתפנס מידיעותיו ונסיוני), אלא רק חלק מה"פירות" (היכולת לעשות זאת בתחום מוגדר ולמשך שלוש שנים בלבד). ה"עץ" הוא ההון ופיצוי על גדיעתו הוא הכנסת הונית; הפיצוי על הגבלת ה"פירות" הוא הכנסה פירותית.

• כיצד להתגורר בישראל על בסיס זמני מאז מלחמת ששת הימים
• לממשלה מותר לסגור את גל"ץ - אבל לא בשל התכנים

וילנר והמשנה לנשיא נעם סולברג הסכימו עם כשר. את כהנא ייצג גם עו"ד אור ווזנה, ואת פקיד השומה - עו"ד יורם הירשברג.