מס הסוכר בוטל לפני שלוש שנים - אבל אתם עדיין משלמים אותו

מס הקנייה על משקאות מתוקים חי בישראל שנה ורבע בלבד. הוא הוטל ב-1 בינואר 2022, בוטל ב-30 במרץ 2023, ובדצמבר 2024 חתם שר האוצר בצלאל סמוטריץ' על צו שהפך את ביטולו לקבוע. אבל מחקר חדש שפרסמה השבוע חטיבת תכנון וכלכלה ברשות המסים מראה שהחותם שהוא הותיר על ארנקו של הצרכן הישראלי לא נמחק - ולא בכיוון שהצרכן היה מקווה לו.

הממצא המרכזי חד: המחירים עלו יותר ממה שהמס חייב, וירדו פחות ממה שביטולו איפשר. "בטווח הקצר יצרניות המשקאות גלגלו את מלוא סכום המס לצרכנים ואף ניצלו את הטלת המס לצורך העלאת מחירים", כותבות מחברות המחקר, רבקה אפרמוב, יוליה אונגר וטל כהן-טפר, "ובטווח הארוך, לאחר שבוטל המס, הן לא הפחיתו את מלוא סכום המס במחיר לצרכן, כך שהירידה בהכנסות המדינה ממס לא התגלגלה במלואה לצרכן". למעשה, המדינה ויתרה על הכנסה של כמיליארד שקל בשנה, והצרכן לא קיבל את ההנחה.

הדרך למעלה: מס של שקל, התייקרות של 1.56 שקל

המס נקבע בשתי מדרגות - שקל לליטר על משקאות מתוקים עתירי סוכר, ו-0.7 שקל לליטר על משקאות דיאט, משקאות דלי סוכר ומיצי פירות. בפועל, לאחר הצמדה, סכום המס המשוקלל שנבדק במחקר עמד על 1.02 שקל לליטר במדרגה הגבוהה ו-0.72 שקל במדרגה הנמוכה, לפני מע"מ.

מה קרה למחירים? "מניתוח נתוני המחירים עולה בבירור כי בעקבות הטלת המס, המחיר הממוצע לליטר משקה במרבית המשקאות שנבחנו עלה בסכום הגדול מסכום המס שהוטל על אותו ליטר משקה", נכתב במחקר, "וזאת גם לאחר חישוב משוקלל של סכום המס בשנים בהן הוא חל והוספת המע"מ לסכום המס".

הדוגמאות מדברות בעד עצמן. מחיר ליטר קוקה קולה בשישייה עלה מ-3.85 שקל ל-5.09 שקל, התייקרות של 1.24 שקל - כ-32%. מחיר ליטר קוקה קולה זירו עלה ב-1.00 שקל, על מס של 0.72 שקל. פריגת לימונענע התייקרה ב-1.24 שקל לליטר, ופיוז טי אפרסק ב-1.15 שקל.

אבל המקרה הקיצוני הוא דווקא המשקה הזול. RC קולה, שעלתה ב-2021 רק 2.13 שקל לליטר, זינקה ל-3.69 שקל - התייקרות של 1.56 שקל, כ-74%. כלומר, על מס של 1.02 שקל לליטר גלגלה היצרנית לצרכן פי אחד וחצי. מבחינת הצרכן, המשמעות פשוטה: ככל שהמשקה היה זול יותר, כך המס פגע בו קשה יותר באחוזים - וכך גדל הפיתוי להעלות מחיר מעבר לו.

התמונה הרבעונית מחדדת. ברבעון האחרון של 2021, לפני המס, עלה ליטר קולה רגילה 4.77 שקל בממוצע. ברבעון הראשון של 2022, מיד לאחר הטלת המס, הוא כבר עלה 6.15 שקל - קפיצה של 1.38 שקל, בעוד נטל המס כולל מע"מ עמד על כ-1.19 שקל.

הדרך למטה: המחיר לא חזר

ואז בוטל המס - וכאן מתחילה החריגה האמיתית. ברבעון הראשון של 2023, האחרון שבו חל המס, עמד מחיר ליטר קולה רגילה על 6.33 שקל. ברבעון שאחריו, כשהמס כבר לא היה, ירד המחיר ל-5.42 שקל - ירידה של 0.91 שקל בלבד, לעומת נטל מס של כ-1.19 שקל שהוסר. בקולה דיאט הפער דומה: ירידה של 0.64 שקל מול נטל מס שהוסר של כ-0.84 שקל.

"לאחר ביטול המס, סך הירידה במחיר הממוצע לליטר ברוב המוצרים המרכזיים, היה נמוך מנטל המס שהוסר מהם, גם בניכוי האינפלציה", מסכם המחקר.

ומאז? המחירים לא רק שלא ירדו - הם המשיכו לעלות. מחיר ליטר קולה רגילה עלה מ-4.69 שקל ב-2021 ל-6.25 שקל בשמונת החודשים הראשונים של 2025 - עלייה של כשליש, בעוד מדד המחירים לצרכן עלה באותן שנים בכ-15.5% בלבד. כלומר, גם בנטרול האינפלציה, קולה בישראל התייקרה ריאלית בכ-17%.

הנתון החד ביותר במחקר כולו נוגע דווקא לקולה דיאט: מחירה הממוצע בתקופת המס עמד על 6.02 שקל לליטר, וב-2025 - בלי שום מס - הוא כבר עמד על 6.14 שקל. הישראלי משלם היום על ליטר קולה דיאט יותר משילם כשהמדינה גבתה עליו מס קנייה. בקולה רגילה המחיר הנוכחי, 6.25 שקל, כמעט זהה לממוצע תקופת המיסוי (6.29 שקל).

ויש גם מקרה שבו התמונה חורגת לגמרי מהסיפור: מיץ תפוזים סחוט טרי של פרימור, שהתייקר מ-12.25 שקל לליטר ב-2021 ל-17.87 שקל ב-2025 - זינוק של 46%, שרובו התרחש דווקא אחרי ביטול המס. כאן ברור שהמס אינו ההסבר המרכזי, אלא עלויות התשומות בענף הפרי.

הצריכה לא חזרה - והציבור עבר לדיאט

בצד הכמויות, האפקטיביות של המס בולטת. הצריכה הכוללת של משקאות ממוסים ירדה מ-370 מיליון ליטר ב-2021 ל-326 מיליון ליטר ב-2022 - צניחה של כמעט 12% בשנה אחת. לאחר הביטול היא התאוששה ל-343 מיליון ליטר, עלייה של כ-5%, ומאז התייצבה סביב 348 מיליון ליטר - עדיין כ-6% מתחת לרמת 2021, וזאת למרות גידול האוכלוסייה בשנים אלה.

מחברות המחקר מציעות שני הסברים אפשריים: "ייתכן כי זאת לאור כך שהציבור 'הבין' מה הן ההשלכות של צריכת המשקאות המתוקים ולכן הפחית את צריכתו, או לחלופין כי מחירי המוצרים לא ירדו לרמתם קודם הטלת המס - ובהתאם, גם הצריכה לא חזרה לרמתה הקודמת".

מעניין לא פחות הוא שינוי התמהיל, שהמחקר מגדיר כ"שינוי מתמשך בתמהיל הצריכה של הציבור לטובת צריכה של משקאות מתוקים דיאטטיים שעליהם הוטל מס נמוך יותר". בהשוואת 2025 ל-2021 ירדה צריכת התה הקר ב-18%, צריכת הקולה הרגילה ב-11.7% וצריכת המשקאות הקלים בטעמי פירות ב-7%. מנגד, צריכת קולה דיאט עלתה ב-3.5%, וצריכת משקאות מוגזים בטעמי פירות זינקה ב-9.7%.

הפער נראה גם במספרים המוחלטים: ב-2021 היו הקולה הרגילה והדיאטטית כמעט שוות בנפח (99 מול 100 מיליון ליטר). ב-2024 כבר עמדה הקולה הדיאטטית על 103 מיליון ליטר מול 88 מיליון ליטר בלבד לרגילה. הקטגוריה שנפגעה הכי חזק היא דווקא הנקטר, שצריכתו נחתכה כמעט בחצי.

המגזר החרדי: הרגישות הגבוהה בישראל

אחד הממצאים החדים במחקר נוגע למגזר החרדי, שנציגיו בכנסת הובילו את המאבק לביטול המס. דווקא שם השפעתו הייתה הגדולה ביותר: "סך הצריכה של משקאות מתוקים במגזר החרדי ירד בשיעור של כ-20.2% בעקבות הטלת המס, לעומת כ-11.8% בכל המגזרים יחד, ובהתאם עלתה באופן משמעותי לאחר ביטול המס, בשיעור של כ-12.2% לעומת 5.1% בכל המגזרים יחד".

גם ההתאוששות לא הייתה מלאה: הצריכה במגזר החרדי נותרה נמוכה ב-9% לעומת 2021, יותר מהממוצע הארצי. בקולה רגילה הירידה במגזר החרדי הגיעה ל-18% ובתה קר ל-37% - כמעט פי שניים מהירידה בכלל האוכלוסייה.

הרגישות הגבוהה למחיר מתיישבת עם ההכנסה הפנויה הנמוכה יותר ועם גודל משק הבית, והיא בדיוק מה שהופך את המס לכלי אפקטיבי - ולשנוי במחלוקת. אותה רגישות שמייצרת את התוצאה הבריאותית הרצויה היא גם זו שהופכת את המס לרגרסיבי.

מה אומרים המחקרים האחרים

מחקר רשות המסים אינו הראשון. חטיבת המחקר בבנק ישראל בחנה את הנושא כבר ב-2022, אם כי הפרסום הראשון שלה נדרש לתיקון לאחר שהתגלתה שגיאת סיווג בדיווחי היצרנים והיבואנים לחברת הנתונים. הגרסה המתוקנת מצאה ירידה של כ-5% לנפש בנפח הרכישות ושל כ-10% במשקאות עתירי סוכר, ובמגזר החרדי - ירידה של 19% במשקאות עתירי הסוכר ושל 15% במשקאות מופחתי הסוכר.

בינואר השנה פורסם בכתב העת Public Health מחקר של צוות ישראלי בראשות ד"ר נעמי פליס איסקוב מאגף התזונה במשרד הבריאות, שבחן את התופעה ברזולוציה של גודל אריזה. הממצאים חריפים אף יותר: באריזות גדולות החייבות במס מלא עלו המחירים בכ-42%, והמכירות ירדו ב-24% עד 30%. גם לאחר ביטול המס נותרו מכירות המשקאות הגדולים עתירי הסוכר נמוכות ב-12% עד 24% מרמתן טרם המס. ממצאים מוקדמים הוצגו כבר בספטמבר 2025 בכנס איגוד רופאי בריאות הציבור.

נקודה שראוי לתת עליה את הדעת נוגעת למבנה המס עצמו. המס הישראלי היה נפחי - סכום קבוע לליטר, בלי קשר לכמות הסוכר מעבר לסף אחד. בבריטניה, לעומת זאת, נבנה ההיטל בשכבות לפי ריכוז הסוכר, מה שיצר תמריץ ליצרנים לשנות מתכונים ולא רק להעלות מחיר. התוצאה: הפחתה ממוצעת של כ-46% בתכולת הסוכר במשקאות המחויבים, וירידה מדידה בצריכת הסוכר של ילדים ומבוגרים כבר בשנה הראשונה. בישראל, לעומת זאת, לא נרשם שינוי מתכונים משמעותי - הצרכן פשוט עבר לדיאט.

מבחינת המדינה, המחיר ברור. לפי המחקר, "תוספת הכנסות המדינה ממס זה בשנת 2022 עמדה על כ-900 מיליון שקל. בהתאם לעליית המחירים והמדד, אם המס היה חל בשנת 2025, הגידול בהכנסות המדינה היה עומד על כ-1.05 מיליארד שקל". במשרד האוצר העריכו בדצמבר 2024 את אובדן ההכנסה השנתי בכ-1.1 מיליארד שקל, ויחד עם המס על כלים חד-פעמיים - כמיליארד וחצי שקל בשנה. בהתבסס על סדרי הגודל האלה, מאז אפריל 2023 ויתרה המדינה על הכנסה מצטברת של כ-3-4 מיליארד שקל.

חשוב לסייג: המחקר מבוסס על נתוני חברת סטורנקסט, שאינם כוללים מכירות במסעדות, בתי קפה, מקומות עבודה ופיצוציות, ואינם מכסים את מרבית נקודות המכירה במגזר הערבי. נתוני 2025 מתייחסים לשמונת החודשים הראשונים של השנה בלבד. כמו כן, מדובר בניתוח תיאורי המשווה ממוצעים בין תקופות, ולא במודל סיבתי המבודד את השפעת המס משאר הגורמים שפעלו על מחירי המזון בישראל בשנים אלה.

ובכל זאת, המסקנה שעולה משלושת המחקרים היא אחת: המס עבד. הוא הוריד צריכה, הוא הותיר חותם התנהגותי גם אחרי שבוטל - וברגע שהוסר, הכסף שהמדינה ויתרה עליו לא חזר לצרכן.