עו"ד חוטף על הראש (1): משה וינברג ישלם 75,000 שקל

עו"ד משה וינברג ישלם הוצאות בסכום חריג של 75,000 שקל לשי גילאי, בשל חוסר תום לב ושימוש לרעה בהליכי משפט. כך קובעת שופטת בית המשפט המחוזי בתל אביב, יעל בלכר. וינברג, מוותיקי הענף, מעורב במספר גבוה מאוד של הליכים משפטיים.

וינברג ושני שמאים הגישו לבית משפט השלום בתל אביב תביעה נגד רות גילאי, רעייתו של שי - שהוא קרוב משפחתו של וינברג, לתשלום תמורת איתור נכסים שהיא אחת מיורשיהם. שי הגיש תצהיר באותו תיק, וינברג טען שהוא שקרי וביקש מבית המשפט המחוזי צו הצהרתי שיקבע כך, אך בלכר מחקה על הסף את התביעה. בלכר מציינת, כי לאחר הגשת כתבי הטענות המליצה לווינברג שלא לעמוד על תביעתו ומצטטת את נימוקיה:

"בהיבט של מדיניות משפטית ראויה והפעלת שיקול דעת בית המשפט במתן סעד הצהרתי שהוא סעד שביושר, קשה להלום פתיחתו של הליך יזום חדש (הליך ב') לצורך בחינתו של תצהיר שהוגש בהליך א', אם תצהיר שקר או אמת הוא. אין לעודד ריבוי הליכים באופן שכל הליך משפטי יהיה פלטפורמה פוטנציאלית להליך משפטי נוסף מסוג זה. 

"בחינת אמינותו של תצהיר עדות ראשית (ואחרים) שניתן בהליך משפטי, צריכה להיעשות בגדרי אותו הליך שבו הוגש, בדרכים המשפטיות המקובלות והייעודיות לכך לפי סדרי הדין ודיני הראיות. קבלת עמדתו של התובע, פותחת פתח לא רצוי להטרדת עדים ואף להרתעתם משום החשש שיאלצו להיות מעורבים בהליך אזרחי נוסף כנתבעים בשל עדותם.

"סבורני כי הגשת תביעה נפרדת כגון זו שהוגשה כאן, להצהיר כי תצהיר עדות ראשית בתיק אחר הוא עדות שקר, עולה גם כדי חוסר תום לב דיוני ומהווה שימוש לרעה בהליכי משפט. על אחת כמה וכמה כשהתביעה הוגשה בעוד אותו הליך תלוי ועומד".

הליכים עד אין סוף

וינברג דחה את ההצעה וטען, כי היא "משקפת מדיניות משפטית על פיה אין תרופה לתצהיר שקרי המוגש בכוונת מכוון במסגרת הליך שיפוטי כנגד אישיותו של עד ללא כל רלוונטיות להליך המתנהל". לטענתו, "לא למצב זה כיוונו ההלכות המשפטיות הקיימות, ואם לכך הן מביאות אזי הגיע הזמן לעשות בהן רביזיה".

בפסק הדין מזכירה תחילה בלכר, כי לעדים יש חסינות מוחלטת מפני הליכים אזרחיים על תוכן עדותם. הלכה ברורה וידועה היא, שלא ניתן לעקוף חסינות זו על ידי תביעה לסעד הצהרתי. וינברג אינו יכול להצביע על אינטרס ראוי להגנה המצדיק סעד הצהרתי, וממילא הוא יכול להגן על האינטרסים שלו בתיק המקורי; שם יש לבדוק את אמינותו של התצהיר ואת הרלוונטיות שלו.

בלכר מוסיפה: "אין לעודד פרקטיקה כזו שבה כל הליך יכול להוליד הליך נוסף ונפרד לבחינת הראיות שהוגשו בהליך אחר, אם שקר הן או אמת. אם נאפשר לתובע לנהל הליך זה, הדבר עלול להוביל למצב בו 'אין לדבר סוף', שכן, גם בגין ההליך הנוסף שייפתח עשוי להיפתח הליך אחר וכן הלאה. יש בכך גם כדי לפגוע בוודאות ובסופיות הדיון. מעבר לכך, יפתח הדבר פתח להטרדתם של עדים פוטנציאלים בכך שיידרשו להיות מעורבים כבעלי דין בתיק חדש ונוסף, וחשש זה ירתיעם מפני מסירת עדות. 

"בוודאי ובוודאי שאין לאפשר תביעה כאמור בעוד ההליך שבו הוגש התצהיר מתנהל. הדבר אף עלול להטיל מורא על העד כך שיירתע מליטול חלק באותו הליך. קיים גם סיכון לקביעות סותרות. ועל יצירת עומס מיותר על בתי המשפט שתוביל קבלת עמדת התובע, אין צורך להכביר מילים. אין לאפשר ריבוי הליכים ובערכאות שונות גם משיקולים של ניהול הזמן השיפוטי ביעילות לטובת כלל המתדיינים".

• עו"ד חוטף על הראש (2): אביעד ויסולי עלה לאשתו 10,000 שקל
• "השאלה היא כיצד להשתמש ב-AI בצורה נכונה, אחראית ובטוחה"

הטרדה של העד בהליך נוסף

בלכר מדגישה: "הגשתה של תביעה זו נגועה בחוסר תום לב דיוני והיא בבחינת שימוש לרעה בהליכי משפט... זהו ניסיון קלוקל לעקוף את הדין הדיוני והמהותי". וינברג בחר שלא לחקור את גילאי בתיק המקורי, ו" פתיחת הליך חדש נוסף לצורך בחינתו אמיתותו של התצהיר בנסיבות כאמור, עולה כדי חוסר תום לב דיוני קיצוני ושימוש חמור לרעה בהליכי משפט. 

"התוצאה היא הטרדתו של העד בהליך נוסף, על הכרוך בכך, דהיינו: לחץ על העד מעצם קיומו של הליך נוסף שנפתח נגדו בהיבט של מתח המתלווה באופן טבעי לדבר, והוצאה כספית לצורך ניהול הליך נוסף זה. גישת התובע (אילו התקבלה) אף מעודדת 'פורום שופינג'. ישקול כל אחד אם להביא את הסוגיה לפתחו של היושב בדין או שמא עדיף לנסות מותב אחר בהליך נפרד. תוצאתה גם ריבוי הליכים".