ארה"ב מתקרבת לחוב של 40 טריליון דולר - והריבית כבר מתקרבת ל-1.5 טריליון בשנה
החוב הפדרלי הגיע לכ-39.7 טריליון דולר, מתוכם כ-32 טריליון דולר מוחזקים בידי הציבור; הגירעון צפוי להסתכם השנה ב-1.9 טריליון דולר, ועלויות המימון הולכות ונוגסות בתקציב; מי מממן את החוב, כיצד הוא משפיע על תשואות האג"ח ומדוע גם שוק המניות צריך לעקוב
החוב הלאומי של ארה"ב מתקרב לרף של 40 טריליון דולר, סכום השווה לכ-118 אלף דולר לכל תושב אמריקאי. בתחילת אוגוסט עמד החוב על כ-39.7 טריליון דולר, לעומת כ-36.2 טריליון דולר בתחילת 2025. קצב התוספת מלמד שהממשל האמריקאי גייס בתוך כשנה וחצי יותר מ-3 טריליון דולר.
המספר הכולל מורכב משני חלקים. כ-32 טריליון דולר הם חוב שמוחזק בידי הציבור, לרבות משקיעים, קרנות, בנקים, ממשלות זרות והפדרל ריזרב. כ-7.7 טריליון דולר נוספים הם התחייבויות בין זרועות הממשל, בעיקר מול קרנות הביטוח הלאומי ותוכניות פדרליות אחרות. מבחינת השווקים, החוב שבידי הציבור מקבל משקל מרכזי, מכיוון שהוא דורש הנפקת אג"ח וגיוס כסף ממשקיעים.
הבעיה המרכזית נמצאת בקצב הגידול ביחס לכלכלה. משרד התקציבים של הקונגרס צופה גירעון פדרלי של כ-1.9 טריליון דולר בשנת הכספים 2026, שהם 5.8% מהתוצר. מדובר ברמה גבוהה לתקופה שבה המשק האמריקאי ממשיך לצמוח ושיעור האבטלה רחוק מרמות משבר. עד 2036 צפוי הגירעון השנתי לטפס לכ-3.1 טריליון דולר, בעוד החוב שבידי הציבור יגיע לכ-120% מהתוצר.
הגירעון האמריקאי עולה, והפער בין הכנסות הממשלה להוצאות ממשיך להתרחב בעקבות שילוב של הוצאות ביטחון, ביטוח לאומי, תוכניות בריאות, הקלות מס ועלויות מימון.
החוב עצמו משקף התחייבות שאפשר לגלגל לאורך שנים. הריבית הופכת את הסיפור ליקר הרבה יותר. הוצאות הריבית נטו צפויות לעבור בשנת 2026 את רף טריליון הדולר ולהתקרב לכ-1.5 טריליון דולר, לעומת כ-346 מיליארד דולר בשנת 2020. כלומר, בתוך שש שנים התשלום השנתי עלה פי 4. התחזית ל-2036 כבר מגיעה למעל 2.1 טריליון דולר בשנה, שהם 4.6% מהתוצר וכחמישית מכלל ההוצאות הפדרליות.
המשמעות התקציבית פשוטה: כל דולר שמופנה לריבית מצמצם את היכולת לממן תשתיות, חינוך, בריאות, ביטחון או הפחתות מס. תשלומי הריבית כבר מתחרים בתקציבי הענק של הממשל והופכים לאחד מסעיפי ההוצאה הגדולים ביותר.
מי ישלם את מחיר החוב?
הממשל מממן את הפער באמצעות הנפקת שטרי אוצר ואג"ח לתקופות שונות. ברבעון שבין יולי לספטמבר מתכנן משרד האוצר לגייס כ-739 מיליארד דולר, עלייה של 68 מיליארד דולר ביחס לתחזית הקודמת. ברבעון הבא צפוי גיוס נוסף של כ-628 מיליארד דולר.
היצע גדול של אג"ח מחייב ביקוש תואם. כאשר המשקיעים דורשים תשואה גבוהה יותר, מחיר המימון של הממשל עולה. התהליך מחלחל גם למשכנתאות, לאשראי עסקי ולתמחור מניות. תשואה גבוהה באג"ח ממשלתית, הנחשבת לנכס בעל סיכון נמוך, מעלה את הרף שמולו נבחנות השקעות במניות ובאג"ח חברות.
העלייה בתשואות אג"ח ארה"ב כבר משפיעה על השווקים. חברות צמיחה רגישות במיוחד לתהליך, מכיוון שחלק גדול מהשווי שלהן מבוסס על רווחים הצפויים בעוד שנים. ריבית גבוהה מפחיתה את הערך הנוכחי של אותם רווחים ומייקרת גיוסי חוב.
- אחרי מרכזי הנתונים, שוק החוב נערך לגל הבא של ה־AI: מימון השבבים
- הוויכוח על 1.2 מיליארד שקל: האם נופר הפרה את תנאי האג"ח?
עם זאת, חציית רף 40 טריליון דולר אינה מצביעה בפני עצמה על משבר קרוב. ארה"ב מנפיקה חוב במטבע שלה, מחזיקה בשוק האג"ח העמוק בעולם ונהנית ממעמד הדולר כמטבע הרזרבה המרכזי. השאלה המהותית היא היחס בין קצב צמיחת החוב לקצב צמיחת התוצר וההכנסות ממסים.
החוב האמריקאי עשוי להיראות פחות מאיים אם התוצר יצמח מהר ממנו, אך התחזיות הנוכחיות מצביעות על גירעונות גדולים גם בעשור הבא. צמיחה מהירה, ירידת ריבית, קיצוץ בהוצאות או הגדלת הכנסות יוכלו לשנות את המסלול. בהיעדר שילוב כזה, יותר חוב ימוחזר בריביות גבוהות, וחלק גדול יותר מתקציב הממשל יעבור מדי שנה לידי מחזיקי האג"ח.
