שכר חדר ב-200 דולר - וזכה במחצית מדירת המנוחה

בית משפט לענייני משפחה באשדוד קבע כי גבר שנכנס לדירה בשנת 1998 כשוכר חדר תמורת 200 דולר בחודש הוא הבעלים של מחצית הזכויות בה. השופטת עפרה גיא הורתה על כך חרף צוואה משנת 2014 שהעבירה את מלוא הזכויות בדירה לבנה של בעלת הנכס, וחרף צו קיום צוואה שניתן באוקטובר 2019. הבן חויב גם בהוצאות משפט בסך 40 אלף שקל.

הדירה נרכשה בשנת 1993 תמורת 63 אלף דולר, סכום שמומן במלואו בהלוואת משכנתא מבנק עצמאות. ההחזר החודשי עמד על כ-1,400 עד 1,500 שקל ונגבה מחשבון בנק הרשום על שם הבן. המנוחה עבדה כמטפלת בקשישים, והתובע, נהג משאית שהיה גרוש כמוה, עבר להתגורר בדירה ב-1998. לכתב ההגנה צורפו הסכמי שכירות שנחתמו בין השניים בשנים 1998 עד 2009.

ארבעה חודשים לאחר הפטירה, בינואר 2020, החתים הבן את האיש על מסמך שכותרתו ״שכירות בלתי מוגנת״ לתקופה של 24 חודשים. בסעיף 6.1 להסכם נרשם כי דמי השכירות יעמדו על 0 שקלים בחודש. ביוני 2022 הגיש הבן תביעת פינוי, ובית משפט השלום הורה לאיש לפנות את הדירה עד 15 בנובמבר 2022. בערעור בוטל פסק הדין ונקבע כי האיש ישלם 1,800 שקל דמי שימוש ראויים עד להכרעה בתביעה הנוכחית.

מה טען כל צד על 22 שנות המגורים המשותפים?

האיש טען כי הכיר את המנוחה ב-1997 ועבר לגור עמה כעבור חודשים ספורים, וכי היה בן זוגה במשך 22 שנים רצופות. לגרסתו ניהלו השניים משק בית משותף ומשכך חלה עליהם חזקת השיתוף, ובנוסף קיימת כוונת שיתוף ספציפית בדירה משום שתשלומי המשכנתא שולמו מדי חודש לאורך כל שנות החיים המשותפים. לחלופין דרש מחצית מהכספים ששילם עבור המשכנתא והשיפוץ, כ-250 אלף שקל, מכוח חוק עשיית עושר ולא במשפט.

הבן דחה את הגרסה מהיסוד. לדבריו המנוחה והאיש ״מעולם לא היו בני זוג״ וההיכרות ביניהם החלה כאשר האיש שכר חדר בדירת אמו. הוא הוסיף כי בין השניים ״החלו יחסים חבריים והוא היה בן לוויה למנוחה״, וכי ״הם לא קיימו חיי משפחה, לא מערכת יחסים זוגית ולא אינטימית, שעה שחיו בחדרים נפרדים״. בטענה חריפה יותר גרס הבן כי האיש ״רכב על גבה של המנוחה, השתמש בה כחותמת גומי על מנת להתחמק מנושיו וכיום מנסה לגזול רכושה היחיד״.

למה הפסיקו לחתום על חוזי שכירות ב-2009?

ההסכם האחרון בין השניים נערך ב-1 במרץ 2008. הבן הסביר כי האיש סירב להמשיך ולחתום והצדדים סיכמו בעל פה על המשך השכירות, אלא שהשופטת גיא קבעה: ״לא מצאתי נימוק מניח הדעת לכך שהאיש יסרב להמשיך ולחתום על הסכמי שכירות בעודו ממשיך לשכור חדר בדירה, בשעה שבמשך עשר שנים קודמות, לא התנגד לחתום כל פעם על הסכמי שכירות עם המנוחה״.

גם החוזה שנחתם אחרי הפטירה נזקף לחובת הבן. השופטת ציינה כי ״העובדה שהאיש הוחתם בסמוך לאחר פטירת המנוחה על חוזה שכירות למשך שנתיים ללא תשלום, מחזקת אף היא דעתי כי מעמדו בדירה לא היה כשל שוכר״, והוסיפה כי ״התרשמתי כי ההסכם נערך אך כדי לנסות ולהבטיח מעמדו של הבן בדירה ולמנוע מהאיש לטעון בעתיד לזכויות בדירה״. האיש מצדו העיד כי חתם לאחר שהובטח לו שיוכל להתגורר בדירה ללא תשלום כל ימיו.

עדות מול עדות: מה תיארו העדים בבית המשפט?

גיסתו של הבן העידה מטעמו כי ״אני לא ראיתי שהם ישנים באותה מיטה... אני לא הייתי גרה איתם״. מנגד העידה עדה מטעם האיש כי ״גם שהיו נשארים אצלי לישון, הם ישנו בחדר שלי במיטה שלי ביחד״. לתיק צורפו תמונות מטיולים משותפים בחו״ל, צילומי דרכונים שהונפקו באותו מועד, ותמונה של המצבה שעליה נחרתו המילים ״אשתי אמי סבתנו ואחותי היקרה״. הבן העיד שהוא והאיש בחרו את המצבה יחד, ולמרות שמסר כי הכיתוב הפריע לו, בפועל לא פעל לשנותו. טופס ההזמנה של המצבה נשא את שמו של האיש כמזמין וכמשלם.

מסקנת השופטת הייתה חד משמעית: ״שוכנעתי כי בין האיש למנוחה שררו יחסי קירבה שמצאו ביטויים, מעבר למגורים יחד באותה דירה, באמצעות טיולים יחדיו בארץ ובחו״ל, בביקורים אצל הבן בקנדה, בהשתתפות יחד באירועים משפחתיים משותפים״. הבן עצמו העיד כי עבר להתגורר בקנדה בשנת 2008, וכי התקשורת שלו עם אמו התנהלה ממכשיר הטלפון של האיש בסופי שבוע בלבד.

• ידועים בציבור: זכויות פנסיה וירושה כמעט כמו נשואים
• האם עשר שנות זוגיות נהפכות אוטומטית לשותפות ברכוש?

96 אלף שקל בשנה לחשבון שהבן טען שהוא מנהל

המחלוקת המרכזית נסבה סביב חשבון בבנק הבינלאומי הרשום על שם הבן. בכתב ההגנה טען הבן כי הוא עצמו שילם את המשכנתא מהחשבון, אלא שבעדותו מסר כי הפסיק להכניס אליו כספים בשנת 1995, ותיאר את ההתנהלות במילים ״זה היה חשבון שלי שגם אמא היתה יכולה לנהל עניינים בו״. השופטת קבעה כי ״הבן לא היה מעורב כלל בחשבון הבנק על אף שהיה רשום על שמו ואמו המנוחה היא זו שניהלה את החשבון״, בעוד המשכנתא הוסיפה להיפרע כסדרה עד 2019.

האסמכתאות שהציג האיש הצביעו על העברות עקביות: 33,600 שקל בשנת 2004, 69,700 שקל ב-2005, 84 אלף שקל ב-2006, 84,605 שקל ב-2007, 96,417 שקל ב-2008, ומ-2009 ועד 2019 למעלה מ-100 אלף שקל בכל שנה. בין ההפקדות נמצאו קרן השתלמות בסך 22,691 שקל והעברה של 24 אלף שקל במאי 2005, ובשנים 2015 עד 2018 הוראת קבע חודשית של 5,500 שקל. לפי שער דולר ממוצע של כ-4.5 שקלים, דמי השכירות שהיה אמור לשלם ב-2004 הסתכמו לכל היותר ב-10,800 שקל לשנה.

טענת הבן שהכספים נותבו לחשבון משום שחשבונו של האיש היה מעוקל קרסה בבדיקה. מבקשה לפטור מאגרה עלה כי תיקי ההוצאה לפועל נפתחו רק ב-2022, לאחר הפטירה, והשופטת קבעה כי ״מדובר בטענה בעלמא וללא כל תימוכין״.

הכנסה של 2,000 שקל בחודש מול משכנתא של 1,500

תלושי שכר של המנוחה לא הוגשו כלל. מעיון בחשבונות עלו הפקדות חודשיות נמוכות, בין 354 ל-1,500 שקל, לצד משכורת חודשית של 8,000 עד 9,000 שקל שהשופטת ייחסה לאיש. השופטת התרשמה כי הכנסותיה החודשיות של המנוחה לא עלו על 1,000 עד 2,000 שקל, בעוד הוצאותיה כולל המשכנתא היו גבוהות בהרבה. גם קבלות השיפוץ, שנרשמו על שם המנוחה, שולמו מאותו חשבון: 12,750 שקל עבור קרמיקה באפריל 2006, ועוד כ-20 אלף שקל בשיקים ובמזומן באותו חודש.

הנטל על ידועים בציבור להוכיח כוונת שיתוף כבד מזה המוטל על בני זוג נשואים, מתוך זהירות שלא לכפות הסדר שהצדדים לא התכוונו לו. בית המשפט בבאר שבע יישם עיקרון זה כאשר פסק לאישה שחיה 30 שנה עם בן זוגה רבע בלבד מהבית המשותף, ובמקרה אחר בירושלים נדחתה תביעה למחצית מדירה בקביעה שהצדדים לא היו ידועים בציבור. מנגד, כשמדובר בדירת מגורים, נכס משפחתי מובהק, נדרשת מידת ראיות קטנה יותר להוכחת השיתוף.

• עמית אפשר בצורה חריגה להכשרה ביטוח לתקן כתב הגנה באיחור
• החברה הכלכלית של הסטודנטים: ההנהלה הקודמת גרמה נזקים של 16 מיליון שקל

השופטת גיא קבעה כי הצדדים היו ידועים בציבור לכל הפחות משנת 2004, וכי הצוואה אינה מסייעת לבן: ״אין בעובדה שהמנוחה בחרה להעניק לו זכויותיה במסגרת צוואתה בכדי לסתור החזקה שעה ש׳אין אדם יכול להוריש יותר ממה שיש לו׳״. היא הוסיפה תמיהה על התנהלות הבן לאחר הפטירה: ״מדוע איפשר לאיש לגור בדירה במשך שנתיים נוספות ללא תמורה, וזאת על אף שהחתים אותו על חוזה שכירות, שעה שלעמדתו אין לאיש כל זכויות בדירה״.

התביעה התקבלה במלואה. האיש הוכר כבעלים של מחצית הזכויות בדירה, בא כוחו נדרש להגיש פסיקתא לחתימה תוך שבעה ימים, והבן חויב ב-40 אלף שקל הוצאות שישולמו תוך 14 יום. את יתרת המשכנתא, 10,295.89 שקל, סילק הבן יום אחד לאחר פטירת אמו - מאותו חשבון שבו לא הפקיד שקל מאז 1995.