מעמד "ידועים בציבור" מתייחס לבני זוג המנהלים משק בית משותף ללא נישואים פורמליים. הדין הישראלי מכיר במעמד זה לצרכים שונים, ומקנה לו זכויות וחובות בתחומים מסוימים.
ההכרה במעמד נוגעת למגוון היבטים משפטיים וכלכליים, ובהם זכויות ירושה, פנסיה, קצבאות
וחלוקת רכוש בפרידה. עם זאת, המעמד אינו זהה בכל היבט לנישואים, ולעיתים נדרשת הוכחת קיומו של הקשר לצורך מימוש זכויות.
ההכרה ההולכת ומתרחבת במעמד הידועים בציבור משקפת שינויים חברתיים באופן שבו זוגות בוחרים לנהל את חייהם. עם זאת, הפער בין ההכרה החלקית לבין
מעמד הנישואים המלא ממשיך לייצר סוגיות משפטיות, שרבות מהן מוכרעות בפסיקה פרטנית.
סוגיות אלה מגיעות לא אחת לפתחם של בתי המשפט, המכריעים במחלוקות ומעצבים בכך את גבולות ההכרה בזכויות. עמוד זה מרכז ידיעות, מדריכים והתפתחויות הנוגעים למעמד ולהיבטים המשפטיים
והכלכליים הכרוכים בו.
אשה שביקשה לבטל צו ירושה בטענה שהיתה בת זוגו של המנוח, נכשלה בהוכחת טענתה. בית המשפט לענייני משפחה בחיפה קבע כי למרות מגורים משותפים ותקופה ארוכה של קשר זוגי, הראיות לא מלמדות על מערכת יחסים המחילה זכויות וחובות של בני זוג נשואים. "בעידן שבו צילום הוא
פעולה פשוטה, לא ניתן להבין מדוע הוצג תיעוד חלקי בלבד", כתב השופט – וקבע כי הילדים מנישואיו הראשונים של המנוח יירשו את עיזבונו
פסק דין של בית המשפט לענייני משפחה בנוף הגליל עושה סדר באחת השאלות הנפוצות ביותר ביחסים של זוגות לא נשואים. השופטת גלית מרגלית ביטון קבעה כי אף שבני זוג שחיו יחד במשך ארבע שנים ייחשבו ידועים בציבור - בזמן שהגבר עדיין נשוי רשמית לאשה אחרת, אין בכך כדי
להקנות שיתוף כלכלי או זכויות ברכוש, כל עוד לא הוכחה כוונה מפורשת ומסודרת לכך
בית המשפט לענייני משפחה בנוף הגליל-נצרת דחה תביעה של אשה שביקשה שיוכרו זכויותיה כידועה בציבור של המנוח, וכן את בקשתה למתן צו קיום לצוואה בעל-פה שנערכה לטענתה בעת שהמנוח היה מאושפז. בפסק הדין נקבע כי לא הוכחו חיי משפחה ומשק בית משותף, וכי לא התקיימו
תנאי היסוד לקיומה של צוואת שכיב מרע. בסוף ההליך הורה בית המשפט על מתן צו ירושה לילדי המנוח, על אף נתק ממושך ביניהם לבין אביהם
פסק דין שניתן בבית המשפט לענייני משפחה בקריות קבע כי בת זוגו של אדם שהלך לעולמו, עמו חיה במשך 17 שנה, תוכר כידועה בציבור ותירש מחצית המעיזבון שלו, בהתאם לחוק הירושה. השופטת דחתה את הטענות של בנו היחיד של המנוח, שלפיהן הסכם הממון שעליו חתם אביו מולה
מהווה צוואה המדירה את בת הזוג, וקבעה כי המסמך אינו יכול לשמש תחליף לצוואה
התובעת והנתבע ניהלו משק בית משותף במשך עשר שנים. לדבריה, היא העבירה אליו סכום של 100 אלף שקל ב-2013 לטובת רכישת מחצית הדירה, ועוד 70 אלף שקל כעבור כמה שנים - לטענתה, כהשקעה נוספת, בדירה או ברכב שנרכש במסגרת הזוגיות. הנתבע טען שמעולם לא היה מדובר ביחסים
מחייבים, ושהכספים ניתנו כהלוואה, והושבו במלואם. בנוסף, האשה נרשמה ב-2017 להגרלת דירה במסגרת תוכנית מחיר למשתכן - תוכנית שנועדה לאנשים חסרי דירה
עבור שני בני הזוג שבמרכז הסיפור הנ"ל מדובר בפרק ב', וכל אחד בה עם נכסים משלו. ואולם כפי שהם גילו, גם צוואה שבה בחר הגבר להוריש לבת הזוג מחצית מזכויותיו - לא בהכרח אומרת שהשניים אכן רצו בשיתוף מלא על נכסיהם. לדברי השופטת, עצם קיום חשבון בנק משותף - אפילו
אם הופקדו בו סכומים גבוהים - אינו מבסס שיתוף רכושי מלא
בני זוג חתמו על הסכם ממון בעת שהיו ידועים בציבור, ב-2004. כעבור יותר משנתיים הם התחתנו - עבור הגבר היה מדובר בנישואים שניים, כשמהראשונים היו לו שני ילדים. כעבור כמה שנים התגרשו השניים, והתגלה כי הסכם הממון תקף מבחינת בית המשפט רק לתקופת היותם ידועים
בציבור. הגבר ערער על כך, וטען כי רצה בהסכם ממון מלא מראש, בגלל שהוא היה גרוש עם רכוש וילדים
בית המשפט המחוזי בלוד קבע כי בני זוג שחתמו על הסכם שכזה, צריכים לעשות מחדש גם לאחר שיתחתנו, אם וכאשר. השופטים הבהירו להם כי "הסכם ממון אינו יכול להיות מאושר רק על פי רצון הצדדים, אלא עליו לעמוד בתנאי החוק"
הישראלי, שמתגורר בדירה עד היום, טען כי השניים היו ידועים בציבור. בית המשפט לענייני משפחה פסק כי מאחר שהוא השתתף בתשלומי המשכנתה, הוא זכאי ל-25% מהדירה - אך הצרפתי הגיש ערעור למחוזי