לא נישאו, חתמו על הסכם ממון, שיפץ לה את הבית - ויצא בידיים ריקות
גבר שחי עם בת זוגו שנים ארוכות ושיפץ את דירתה, לא זכה לכלום, מכיוון שהסכם הממון שעליו הם חתמו קבע במפורש כי, "בכל מקרה ובכל מצב לא יהא לאיש חלק ברכושה של האשה"
סיפור שמשלב אהבה, שיפוצים, פינוי-בינוי, ו-1.1 מיליון שקל הסתיים באחרונה בבית המשפט לענייני משפחה בתל אביב-יפו בתוצאה חד-משמעית: התביעה נדחתה, והתובע חויב לשלם לנתבעת שכר טרחת עורך דין של 75 אלף שקל. השופט יהורם שקד, סגן נשיא בית המשפט, נדרש לשאלה מעניינת: האם גבר שסייע בשיפוץ דירת בת זוגו, שעמה הוא חי שנים רבות אך לא נישא לה, זכאי לקבל חלק מהעלייה בערך הדירה? התשובה היתה חד-משמעית: לא.
הסיפור מתחיל ב-2008, כשהאיש והאשה - שניהם גרושים, לו ארבעה ילדים ולה שלושה - חתמו על הסכם ממון שיום לאחר מכן קיבל תוקף של פסק דין. ואף על פי שפתיחת ההסכם נקבעה על שם "בני זוג העומדים להינשא", הצדדים מעולם לא התחתנו. בהסכם שחתמו נקבע בצורה הברורה ביותר שניתן לבטא כי, "בכל מקרה ובכל מצב לא יהא לאיש חלק ונחלה במישרין ו/או בעקיפין ברכושה של האשה". בנוסף, נכתב בו גם כי, "הצדדים מצהירים ומתחייבים כי יחיו תחת משטר של הפרדה רכושית מוחלט". האיש אף שילם לאשה 3,000 שקל בחודש עבור חלקו בהוצאות הבית.
בין 2014 ל-2016 בוצעו בדירת האשה בחולון עבודות שיפוץ נרחבות. לפי גרסת האיש, מדובר בשיפוץ יסודי וכולל, שהפך דירה קטנה לדירה רחבת ידיים. לאחר הפרידה שלהם, הגיש האיש תביעה על סכום של יותר ממיליון שקל: 250 אלף שקל כשכר עבודה בתורת קבלן שיפוצים, ו-850 אלף שקל כמחצית מהשבחת הנכס. הטריגר האמיתי להגשת התביעה התגלה במהלך הדיון. האיש הודה בצורה ברורה כי, "כשהגיע פינוי-בינוי ואז אני לא ביקשתי כסף, מלה אחת לא אמרתי... אמרתי לה תראי אני לא רוצה כסף... אמרתי לה אם חס וחלילה את הולכת לעולמך, הבית עובר אליי. אם אני הולך לעולמי, הבית עובר אלייך. אני רוצה לחיות בביטחון". האשה סירבה כמובן. ומכיוון שלא קיבל את הדירה בירושה, הוא החליט לנסות לקבל אותה בעודו בחיים.
אחד הממצאים המכריעים של בית המשפט היה עדותו שלו של האיש עצמו. כשנשאל ישירות "כשעשית את השיפוצים, ציפית לקבל תמורה?", הוא השיב ללא היסוס: "לא". גם עורכת דינו שבה על כך: "הוא לא ציפה לתמורה כספית". השופט שקד לא ריכך את דבריו. הוא ציין כי בית המשפט שאל את עורכת הדין של האיש ישירות האם היתה בין הצדדים הסכמה כלשהי על זכויות האיש בדירה, ותשובתה היתה: "אני לא יודעת להגיד לך, האדון נמצא פה ואפשר לשאול אותו". גם האיש עצמו אישר כי, "לא היה, לא היתה שיחה כזאת בכלל".
- האם הלוותה מיליון ש' לבנה - הכלה טענה שזו מתנה
- טען שהוא עני, השופטת לא קנתה - וישלם 1.5 מיליון ש'
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
הסכם ממון חזק מכל טיעון
השופט שקד קבע כי הדין החל בין ידועים בציבור שונה מהותית מהדין החל בין בני זוג נשואים. בעוד שאצל נשואים ברירת המחדל היא שיתוף, אצל ידועים בציבור ברירת המחדל היא הפרדה, אלא אם הוכח אחרת. כשקיים הסכם ממון מפורש, הסיפור נגמר שם. "גבולות הגזרה הם גבולות ההסכמה החוזית שבין בני הזוג ואין לייחס הסכמה היכן שזו איננה קיימת", כתב השופט בהחלטתו. ובמקרה הזה, ההסכם לא רק שלא כלל הסכמה על זכויות בעקבות שיפוץ - הוא ממש צעק את ההפך.
לגבי הטענה שסעיף 4(ב) בהסכם מקנה לאיש זכויות בנכס שהושבח, קבע השופט בפסק הדין שפורסם שלושה תנאים מצטברים שהיה צריך לעמוד בהם: שנכס ישן נמכר, שנרכש נכס חדש, ושהאיש נתן כסף מכיסו לצורך הרכישה. "במקרה שלפנינו, לא מתקיים איזה תנאי מתוך השלושה", קבע השופט. "נכס ישן לא נמכר; נכס חדש לא נרכש; האיש לא נתן דבר מכספו".
השופט לא חסך בביקורת על עצם הגשת התביעה. לדבריו, "לצערי, בתביעתו של האיש יש אך ללמד על הקלות בה מוגשות תביעות סרק, תביעות שגוזלות זמן ומשאבים לא רק מהצד השני אלא גם מבית המשפט". בסופו של דבר, בית המשפט דחה את מרבית עתירות האיש. בעניין טיול שבוטל, שם היתה מחלוקת קטנה יחסית, חויבה האשה להשיב לו 3,875 שקל. אבל עניין הדירה, השיפוץ וההשבחה, נדחה באופן ברור. האיש חויב כאמור לשלם לאשה 75 אלף שקל שכר טרחה.
