סבים ונכדים קרדיט: גרוק
סבים ונכדים קרדיט: גרוק

אבא אמיד סבא עשיר: דור הבייבי בום מממן את הילדים והנכדים

אמון הצרכנים נמוך והאינפלציה עדיין מורגשת, אך הביקוש למוצרים ושירותים לא חיוניים נותר יציב; הכלכלן אד ירדני מציע הסבר למצב: הבייבי בומרס מחזיקים בעושר היסטורי של כ-89.6 טריליון דולר ותומכים כלכלית גם את הדורות הבאים. מה זה עושה לכלכלה, איך זה נראה בישראל והאם פערי המעמדות פשוט ממשיכים לדורות הבאים?


ענת גלעד | (7)
נושאים בכתבה בייבי בום


האינפלציה העקשנית, מחירי הדלק המאמירים והחזרי מס נמוכים מהצפוי היו אמורים, לפי כל ספרי הכלכלה, לשלוח את האמריקאים להדק חגורות ולבטל תוכניות. אבל בשטח הדברים נראים אחרת: חברות הקמעונאות והצריכה בארצות הברית ממשיכות לדווח על ביקושים קשיחים, גם בענפי מותרות ופנאי מובהקים. מי שמנסה לפתור את האניגמה הזו הוא הכלכלן אד ירדני, שמציע להפסיק לדבר על "כלכלה בצורת K" שבה העשירים דוהרים קדימה והחלשים נשחקים, ולעבור למונח מדויק יותר: "כלכלה בצורת G". במרכז המודל הזה עומד דור אחד עשיר במיוחד, שמצליח להחזיק לבדו את רצפת הצריכה של המשק כולו, ובמקביל מסייע כלכלית לדורות שמתחתיו ומונע נפילה חדה בצריכה מלמטה.


דור הבייבי בומרס, שכיום נמצא ברובו בשנות ה-60 וה-70 לחייו, מחזיק ברמות עושר חריגות היסטורית. לפי ירדני, השווי הנקי של משקי הבית בקבוצה הזו מגיע לכ-89.6 טריליון דולר. הכסף נשען על שלושה מקורות עיקריים: נכסי נדל"ן שנצברו לאורך שנים וחלקם נרכשו במחירים נמוכים בהרבה מהמחירים הנוכחיים, תיקי השקעות שנהנו מרמות גבוהות בשוקי ההון, וחוב משכנתאות נמוך - לרבות מקרים של בעלות מלאה על הבית. כשהוצאות המחיה מתייקרות, היכולת לספוג אותן גבוהה יותר, ולכן צריכת פנאי ממשיכה גם בתקופות שבהן נתוני מאקרו נראים פחות נוחים.

העושר הזה לא נשאר אצל הבומרס בלבד. לפחות בחלק מהמקרים הוא מחלחל למשפחה המורחבת. ירדני מצטט נתון שלפיו יותר מ-70% מבני דור ה-Z והמילניאלס מדווחים על הסתמכות על בני משפחה כדי לכסות צרכים בסיסיים. במקביל, בארצות הברית יש כיום יותר רווקים מאשר נשואים, וכ-1 מכל 3 אמריקאים בגילאי 18 עד 34 מתגורר בבית ההורים. התוצאה: העברות תוך-משפחתיות מספקות סוג של רצפה לצריכה של הדורות הצעירים, גם כשהשכר נשחק ביחס ליוקר המחיה.

ירדני מדגיש גם שכמחצית מהאמריקאים בני 65 ומעלה כבר מחוץ לשוק העבודה. לכאורה, יציאה של עובדים בשנות השיא אמורה לפגוע בהכנסות במשק. אבל גמלאים יכולים למשוך חסכונות ולהמיר עושר פיננסי לצריכה שוטפת - פחות הכנסה מעבודה, אבל לא בהכרח פחות הוצאות, לפחות כל עוד שווי הנכסים נשאר גבוה והנזילות מאפשרת.

מי שצורך הוא לא תמיד המשלם

על מה הולך הכסף? לפי ירדני, הבומרס נוטים לכוון את ההוצאות לפנאי ולשדרוג איכות חיים: חופשות, מסעדות, הימורים ושיפור דיור. הוא מוסיף שעם הזמן כובד המשקל צפוי לנוע יותר לצורכי בריאות, אבל בשלב הזה חלק גדול מהתקציב קונה הנאה.

משקיעים חוששים שבשלב מסוים יוקר הדלק והמשך האינפלציה ינגסו בקניות, במיוחד ככל שמתקרבים לסיום עונת החזרי המס. אבל אם החלק העליון של התפלגות העושר ממשיך להוציא כסף, ואם חלק מהכסף הזה מממן גם צריכה של בני משפחה צעירים, התמונה יכולה להיראות עמידה יותר מהצפוי. ירדני מזכיר הערכה שלפיה כ-50% מההוצאה מגיעה מהצרכנים העשירים ביותר. החידוד שלו: ההוצאה הזו לא תמיד "פרטית" בלבד - לעיתים היא כוללת גם הוצאות עבור ילדים ונכדים, על דברים שלא בהכרח היו רוכשים בעצמם.

לא כל קמעונאי נהנה באותה מידה. צרכן צעיר שמקבל סיוע מההורים או מהסבים עשוי לאמץ דפוסי קנייה שדומים יותר לאלה של משק הבית המממן. רשתות שממוצבות מעט יותר גבוה עשויות להרוויח מכך יותר. דוגמה שניתנה היא טארגט, שנמצאת בתהליך התייצבות ושינוי כיוון, עם קהל שמטה כלפי לקוחות מבוססים יותר. גם קוסקו הוזכרה כמי שיכולה ליהנות מהשילוב של כוח קנייה גבוה ונטייה לקנייה מרוכזת, כשהשוק מחכה לדוח הכספי שלה שצפוי להתפרסם בקרוב.

דיקס ספורטינג גודס מוזכרת כדוגמה נוספת. המניה בלטה בתקופה האחרונה, וההסבר לא חייב להיות חד-ממדי: מבוגרים נשארים פעילים יותר שנים ולכן קונים ציוד ספורט ובריאות, ואם סבים מממנים חוגים וציוד לילדים ולנכדים, חלק מהביקוש נולד בכלל מהדור המבוגר, גם כשהצרכן בפועל הוא צעיר.

בתחום החוויות, הקרוזים מקבלים מקום מרכזי. חופשת שיט היא פתרון נוח למשפחות רב-דוריות - כולם באותו מקום, עם תמהיל פעילויות שמתאים לילדים, להורים ולסבים. ירדני מזכיר את רויאל קריביאן, שמציעה ספינות עם אטרקציות בסגנון פארקי מים, וגם את ויקינג, שממוקדת יותר במסלולים שקטים וחינוכיים כמו שיט נהרות. כשכמה דורות יוצאים יחד לחופשה, מי שמשלם לא תמיד מי שמזמין - וזה בדיוק לב הטענה של "כלכלת G".


ומה קורה בישראל? מודל ה-G בגרסה המקומית

בעוד התיאוריה של ירדני מתמקדת בשוק האמריקאי, קל לראות קווים דומים מאוד גם בכלכלה הישראלית. למרות יוקר המחיה המאמיר, הריבית הגבוהה והמציאות הביטחונית המורכבת, המרכזים המסחריים בארץ מלאים ונתוני חברות כרטיסי האשראי מראים יציבות רבה בצריכה הפרטית.
ואכן, גם בארץ הקודש, דור ההורים והסבים נהנה לאורך השנים מזינוק דרמטי בשווי נכסי הנדל"ן שבבעלותו ומתנאי פנסיה תקציבית או ותיקה בחלק מהמגזרים. העושר הזה מתגלגל בצורה ישירה אל הדורות הצעירים - החל ממימון שכר דירה, דרך עזרה ברכישת דירה ראשונה, עסקאות הדורשות הון עצמי גבוה במיוחד, ועד למימון הוצאות שוטפות וחופשות משפחתיות. בדיוק כמו באמריקה, הנתונים הכלכליים הרשמיים בישראל אולי משקפים תחושת מחנק של צעירים, אך המעטפת המשפחתית הבין-דורית היא זו שמונעת מהצריכה במשק לקרוס, וממשיכה להזין את חברות הצריכה והקמעונאות המקומיות.

הוספת תגובה
7 תגובות | לקריאת כל התגובות

תגובות לכתבה(7):

הגב לכתבה

השדות המסומנים ב-* הם שדות חובה
  • 7.
    אנונימי 29/05/2026 11:41
    הגב לתגובה זו
    העיניים שלך יוצאות מקינאה וזה אופייני לבחורות
  • 6.
    מה חדש 29/05/2026 09:52
    הגב לתגובה זו
    כסף נשאר בתוך המשפחה שוקילדים שנולדים לכסף יש להם חיים יותר נוחים
  • 5.
    מפחיד 29/05/2026 09:32
    הגב לתגובה זו
    שיביא לאבטלה גדולה יציף את הרבים שאין להם תמיכה משפחתית
  • 4.
    אנונימי 29/05/2026 09:20
    הגב לתגובה זו
    המון עשירים יש היום.פעם אנשים אמידים היו בערך 3% מהאוכלוסייההיום כל עובד עם וותק של 6 שנים בגוגל אנווידיה מיקרון איי אר אם איי אם די וכו שווה מיליוני דולריםומדובר על כמה מליוני אנשים שהתעשרו מאוד רק ברבעון האחרון
  • 3.
    אנונימיARTICK19 29/05/2026 09:01
    הגב לתגובה זו
    לא יהיו מסוגלים לגייס הון עצמי לצורך רכישת דירה.לכן אני ממליץ לדלג בצוואה על דור הבנים ולהוריש ישירות לנכדים לצורך רכישת דירה.
  • 2.
    איש 29/05/2026 08:08
    הגב לתגובה זו
    יוצאים לצימרמלון בארץ רק אם ההורים של אשתי מזמינים
  • 1.
    דני 29/05/2026 07:19
    הגב לתגובה זו
    צריך להוסיף לזה שדור הבומרס מתחיל גם לקבל ירושות שבארץ לאחייבות אפילו במס וכך העברת העושר עובדת לדור הבא עובדת גם בחיים וגם במוות