אבא אמיד סבא עשיר: דור הבייבי בום מממן את הילדים והנכדים

דור הבייבי בומרס, שכיום נמצא ברובו בשנות ה-60 וה-70 לחייו, מחזיק ברמות עושר חריגות היסטורית. לפי ירדני, השווי הנקי של משקי הבית בקבוצה הזו מגיע לכ-89.6 טריליון דולר. הכסף נשען על שלושה מקורות עיקריים: נכסי נדל"ן שנצברו לאורך שנים וחלקם נרכשו במחירים נמוכים בהרבה מהמחירים הנוכחיים, תיקי השקעות שנהנו מרמות גבוהות בשוקי ההון, וחוב משכנתאות נמוך - לרבות מקרים של בעלות מלאה על הבית. כשהוצאות המחיה מתייקרות, היכולת לספוג אותן גבוהה יותר, ולכן צריכת פנאי ממשיכה גם בתקופות שבהן נתוני מאקרו נראים פחות נוחים.

העושר הזה לא נשאר אצל הבומרס בלבד. לפחות בחלק מהמקרים הוא מחלחל למשפחה המורחבת. ירדני מצטט נתון שלפיו יותר מ-70% מבני דור ה-Z והמילניאלס מדווחים על הסתמכות על בני משפחה כדי לכסות צרכים בסיסיים. במקביל, בארצות הברית יש כיום יותר רווקים מאשר נשואים, וכ-1 מכל 3 אמריקאים בגילאי 18 עד 34 מתגורר בבית ההורים. התוצאה: העברות תוך-משפחתיות מספקות סוג של רצפה לצריכה של הדורות הצעירים, גם כשהשכר נשחק ביחס ליוקר המחיה.

ירדני מדגיש גם שכמחצית מהאמריקאים בני 65 ומעלה כבר מחוץ לשוק העבודה. לכאורה, יציאה של עובדים בשנות השיא אמורה לפגוע בהכנסות במשק. אבל גמלאים יכולים למשוך חסכונות ולהמיר עושר פיננסי לצריכה שוטפת - פחות הכנסה מעבודה, אבל לא בהכרח פחות הוצאות, לפחות כל עוד שווי הנכסים נשאר גבוה והנזילות מאפשרת.

מי שצורך הוא לא תמיד המשלם

על מה הולך הכסף? לפי ירדני, הבומרס נוטים לכוון את ההוצאות לפנאי ולשדרוג איכות חיים: חופשות, מסעדות, הימורים ושיפור דיור. הוא מוסיף שעם הזמן כובד המשקל צפוי לנוע יותר לצורכי בריאות, אבל בשלב הזה חלק גדול מהתקציב קונה הנאה.

משקיעים חוששים שבשלב מסוים יוקר הדלק והמשך האינפלציה ינגסו בקניות, במיוחד ככל שמתקרבים לסיום עונת החזרי המס. אבל אם החלק העליון של התפלגות העושר ממשיך להוציא כסף, ואם חלק מהכסף הזה מממן גם צריכה של בני משפחה צעירים, התמונה יכולה להיראות עמידה יותר מהצפוי. ירדני מזכיר הערכה שלפיה כ-50% מההוצאה מגיעה מהצרכנים העשירים ביותר. החידוד שלו: ההוצאה הזו לא תמיד "פרטית" בלבד - לעיתים היא כוללת גם הוצאות עבור ילדים ונכדים, על דברים שלא בהכרח היו רוכשים בעצמם.

לא כל קמעונאי נהנה באותה מידה. צרכן צעיר שמקבל סיוע מההורים או מהסבים עשוי לאמץ דפוסי קנייה שדומים יותר לאלה של משק הבית המממן. רשתות שממוצבות מעט יותר גבוה עשויות להרוויח מכך יותר. דוגמה שניתנה היא טארגט, שנמצאת בתהליך התייצבות ושינוי כיוון, עם קהל שמטה כלפי לקוחות מבוססים יותר. גם קוסקו הוזכרה כמי שיכולה ליהנות מהשילוב של כוח קנייה גבוה ונטייה לקנייה מרוכזת, כשהשוק מחכה לדוח הכספי שלה שצפוי להתפרסם בקרוב.

דיקס ספורטינג גודס מוזכרת כדוגמה נוספת. המניה בלטה בתקופה האחרונה, וההסבר לא חייב להיות חד-ממדי: מבוגרים נשארים פעילים יותר שנים ולכן קונים ציוד ספורט ובריאות, ואם סבים מממנים חוגים וציוד לילדים ולנכדים, חלק מהביקוש נולד בכלל מהדור המבוגר, גם כשהצרכן בפועל הוא צעיר.

בתחום החוויות, הקרוזים מקבלים מקום מרכזי. חופשת שיט היא פתרון נוח למשפחות רב-דוריות - כולם באותו מקום, עם תמהיל פעילויות שמתאים לילדים, להורים ולסבים. ירדני מזכיר את רויאל קריביאן, שמציעה ספינות עם אטרקציות בסגנון פארקי מים, וגם את ויקינג, שממוקדת יותר במסלולים שקטים וחינוכיים כמו שיט נהרות. כשכמה דורות יוצאים יחד לחופשה, מי שמשלם לא תמיד מי שמזמין - וזה בדיוק לב הטענה של "כלכלת G".

ומה קורה בישראל? מודל ה-G בגרסה המקומית