אם ראבילו יהיה מבקר המדינה, נתניהו יקבל חסינות בנוגע למלחמה

ביום רביעי הקרוב תבחר הכנסת את מבקר המדינה. המועמדים: שופט בית המשפט העליון בדימוס, יוסף אלרון, ועו"ד מיכאל ראבילו, פרקליטו של ראש הממשלה, בנימין נתניהו. הקואליציה מקדמת את ראבילו, למרות שבמקור נראה היה שתתמוך באלרון. הבחירה היא חשאית ולא ניתן לצפות מה יקרה.

מבלי להיכנס לכישוריהם של שני המועמדים, יש להביא בחשבון שאם ראבילו ייבחר – קרוב לוודאי שהוא לא יוכל לעסוק בנושא החשוב ביותר שעל סדר יומו של משרד המבקר: ביקורת הליבה של 7 באוקטובר. כעורך דינו האישי של נתניהו, ראבילו יימצא בניגוד עניינים מובהק בכל ביקורת הנוגעת אישית לנתניהו, וברור שביקורת 7 באוקטובר היא כזאת. בשל המבנה המיוחד של מוסד מבקר המדינה, המשמעות תהיה שלא ניתן יהיה לערוך ביקורת בנושא.

כמו כללי הפסלות של שופטים

נסביר. מבקר המדינה פועל על פי חוק יסוד ועל פי חוק רגיל, ששניהם נושאים את שמו של התפקיד. לא ביקורת המדינה, אלא מבקר המדינה. הוא נבחר אישית והוא חתום על כל דוח של משרדו. אין לו סגן, אין לו ממלא מקום, אין איש שניתן להאציל לו את סמכויות המבקר. אם המבקר לא רוצה לעסוק במשהו או לא יכול לעסוק במשהו - לא תהיה ביקורת וממילא לא יהיה דוח.

ברור לכל, שאדם - בכל תפקיד ציבורי - אינו יכול לעסוק בענייניהם של מי שיש לו קשר אישי משמעותי איתם. למרות שאין חקיקה ופסיקה בנושא, ההיגיון אומר שניתן להחיל על מבקר המדינה את כללי הפסלות שנקבעו לשופטים. לענייננו חשוב כלל 15(ב)(4) של כללי האתיקה: "שופט לא יישב בדין ביודעו שמתקיים אחד מאלה... בעל דין או עד מרכזי היה לקוחו של השופט קודם למינויו, ולא חלפו לפחות חמש שנים מאז הטיפול בעניינו של אותו בעל דין או אותו עד".

ראבילו מייצג מזה שנים את נתניהו בעניינים חוקתיים, וכיום - בעתירות לבג"ץ בנוגע להקמת ועדת חקירה ממלכתית ל-7 באוקטובר. יתרה מזאת: הוא שותף בכיר במשרדו של דוד שמרון, בן-דודו ופרקליטו לשעבר של נתניהו. כלומר: מדובר בייצוג ארוך שנים בעניינים רבים, אישיים וציבוריים, שמן הסתם רק מקצתם נחשפו. ראבילו לא יוכל לעסוק בשום נושא הנוגע במישרין לנתניהו, על אחת כמה וכמה - בביקורת המלחמה, נושא בו כאמור הוא מייצג אותו ממש עכשיו.

יש להדגיש, כי המניעוּת של ראבילו פחות נרחבת מכפי שנדמה. הוא לא אמור להיות פסול מלעסוק בנושאי רוחב הנוגעים לממשלה ואפילו למשרד ראש הממשלה, כל עוד הביקורת עוסקת בגופים ולא באישים (וליבת ביקורת המדינה היא על גופים). איפה יכולה להיות בעיה? נניח בביקורת על המל"ל, שתגע גם בכך שנתניהו לא מינה במשך חצי שנה את מי שיעמוד בראשו. או בצורה מובהקת יותר: בנוגע למעונות ראש הממשלה.

לא להיכנס לזה בידיעה מראש

לכאורה, יש פתרון: בפסיקה נקבע פעמים רבות, שניגוד העניינים נסוג במצב בו אין אדם אחר שיכול להפעיל את הסמכות. שרים מצביעים על תקציבי משרדיהם ועל מינוי המנכ"לים שלהם, כי זהו תפקידם. כפי שאמרנו, מבקר המדינה הוא היחיד המוסמך לפעול במסגרת סמכויותיו, ולכן ניתן לטעון שראבילו יוכל לעסוק בביקורת על נתניהו.

אבל, וזהו אבל גדול מאוד, ניגוד העניינים נסוג כאשר אין ברירה; אין שום סיבה להיכנס אליו בידיעה מראש. אין שום סיבה למנות למבקר המדינה אדם שלא יוכל לעסוק בנושאים מרכזיים ביותר הנוגעים לבעל התפקיד החשוב ביותר בישראל. על אחת כמה וכמה, במצב בו נושאים אלו מצויים בליבת סדר היום של משרד המבקר ושל הציבור. במילים אחרות: אין לבחור את ראבילו כאשר ברור שהוא לא יוכל לעסוק בביקורת המלחמה, כאשר אין אדם אחר שניתן להאציל לו סמכות זו וכאשר המשמעות היא שנתניהו מקבל חסינות מפני הביקורת.

במצב הזה, יש בדיוק שתי אפשרויות: או לא לבחור את ראבילו, או להודיע לפני בחירתו על הקמת ועדת חקירה ממלכתית שתייתר את ביקורת המדינה בנושאי הליבה של המלחמה. אבל גם למנות את ראבילו וגם להתנגד לוועדת חקירה מקצועית ועצמאית - זוהי סתירה מהותית, הנוגדת את טובת הציבור ואת טובת המדינה. ומאחר שאין לנתניהו שום כוונה למנות ועדת חקירה כזאת, הדרך היחידה למנוע את הסתירה היא שלא לבחור את ראבילו.

• המבקר: החוק לאיסור צריכת זנות לא הפחית משמעותית את התופעה
• אנגלמן: חשש להשפעה זרה במרחב הדיגיטלי על הבחירות