ועידת טהרן, 1943. הפצצת טהרן, 2026

1. בעלי ברית

צ'רצ'יל בטהרן, חובש כובע שקיבל כמתנה ליום הולדתו ה-69 (צילום: מוזיאון המלחמה האימפריאלי)

"הדבר היחיד שגרוע יותר מאשר להילחם עם בעלי ברית הוא להילחם בלעדיהם", אמר וינסטון צ'רצ'יל. הוא ידע זאת היטב: מיומו הראשון כראש ממשלת בריטניה, פעל צ'רצ'יל בכל מאודו כדי להכניס את ארה"ב למלחמת העולם השנייה, או לכל הפחות לקבל ממנה את הסיוע המירבי. היה צורך בברית הגדולה - ארה"ב, בריה"מ, בריטניה - כדי לגבור על גרמניה ויפן, במחיר של עשרות מיליוני הרוגים ופצועים.

למרות האגו העצום שלו ותפיסותיו האימפריאליסטיות, צ'רצ'יל הבין שהוא הזוטר במפגשים עם פרנקלין רוזוולט ויוסף סטאלין (הפסגה המשולשת הראשונה התקיימה בנובמבר 1943 בטהרן). בריטניה אמנם הייתה בצד המנצח, אבל בטווח של עשורים בודדים - הייתה המפסידה הגדולה של המלחמה. היא יצאה ממנה בפשיטת רגל ותוך שנים אחדות איבדה את האימפריה ובראשה הודו (וגם את ארץ ישראל), בעוד גרמניה ויפן הופכות למעצמות איזוריות.

ישראל לומדת כעת את מחיר ההזדקקות לבעלי ברית, ובמיוחד כאשר יש פערים עצומים ביניהם. שיתוף הפעולה עם ארה"ב בתחילת המלחמה עם איראן היה הישג דיפלומטי מרשים של בנימין נתניהו, אשר יושם לתפארת בידי צה"ל וסנטקום. אבל הברית הזאת כבלה את ידיה של ישראל לא רק מול איראן אלא גם מול חיזבאללה, ובהחלט ייתכן שהיא תשלול את חופש הפעולה שלנו גם בעתיד. חומר למחשבה לעתיד על כדאיותה.

2. הטקטי והאסטרטגי

ג'ו ביידן בתל אביב, אוקטובר 2023. הזהיר מפני הטעות (צילום: אבי אוחיון, לע"מ)

במישור הצבאי הטקטי, ישראל וארה"ב רשמו הצלחות משמעותיות (גם אם נצא מתוך הנחה שחלק מהדיווחים היו מוגזמים וחלק מההערכות היו אופטימיות). אין ספק שאיראן ספגה מהלומות אדירות, וייתכן שלמרות הכל - בטווח סביר כלשהו הן יובילו לנפילת המשטר (שהיא הפתרון האמיתי היחיד לאיום האיראני). אבל במישור האסטרטגי, בהחלט מותר למוג'תבא חמינאי וחבר מרעיו לחוש שניצחו: המשטר עודנו על רגליו ובכוחו לשאת ולתת עם ארה"ב.

אין זו הפעם הראשונה בה הצלחות מדהימות של צה"ל בשדה הקרב אינן מתורגמות להישג מדיני. זה בדיוק מה שקרה וקורה לנו הן בדרום מול חמאס והן בצפון מול חיזבאללה. חמאס עודנו השליט בפועל ברצועת עזה ומסרב להתפרק מנשקו; חיזבאללה ממשיך למרר את חייהם של תושבי הצפון ולהרוג חיילים.

הסיבה היא העדר חשיבה ליום שאחרי. ג'ו ביידן הזהיר את הנהגת ישראל בביקורו המפעים ב-18 באוקטובר 2023: "אל תחזרו על הטעות שלנו בעיראק", הפציר בבנימין נתניהו. ארה"ב הפילה בקלות את משטרו של סדאם חוסיין, אבל לא חשבה על תחליף והתוצאה הייתה עלייתו של דאעש. מסיבות של פוליטיקה וקוצר ראות, ישראל לא טיפחה מחליף לחמאס - אז הוא נשאר. מול לבנון לא נעשו מהלכים מדיניים של ממש, ומול איראן - המושכות נתונות בלעדית בידי ארה"ב. ניצחנו במלחמה, אנחנו בסכנה של הפסד במערכה.

3. מצר הורמוז

מצר הורמוז. טיפשות או רשלנות (צילום: נאס"א)

בהודאה נדירה בטעות, אמר בנימין נתניהו לפני שבועיים לתוכנית "60 דקות" שהוא לא חשב שאיראן תסגור את מצר הורמוז. דונלד טראמפ מעולם לא הודה בטעות וטען שחשב מראש על אפשרות זו - מה שרק מוציא אותו עוד יותר רע, כי זה הופך את חוסר המענה מטיפשות לרשלנות. כל מי שראה פעם אחת את מפת המפרץ הפרסי ואת נתוני תעבורת הנפט בו, היה חייב להבין שאיראן יכולה לסגור בקלות רבה את המצר ולגרום נזק כלכלי אדיר לעולם כולו.

על פניו, זה ההישג הגדול ביותר של איראן. בטכנולוגיית הכטב"מים הנוכחית, לא צריך יותר מדי מוקשים או טילים. מספיק שכטב"ם או שניים יתרסקו על מיכלית ויגרמו נזק ממשי, כדי שדמי הביטוח יזנקו לשמים והיקף השיט יירד לתהומות. וכמו תמיד, הרבה יותר קל לעשות משהו בפעם השנייה מאשר בפעם הראשונה (אם כי איראן חסמה את המיצר בזמן המלחמה עם עיראק בשנות ה-1980, מה שמחמיר עוד יותר את המחדל הנוכחי).

יתרה מזאת: חוסר האונים של המעצמה הגדולה ביותר בעולם מול הפיראטיות הזאת, עלול לגרום למדינות אחרות לנהוג בצורה דומה. החות'ים כבר חסמו במידה מסוימת את באב אל-מנדב שבכניסה לים האדום, ויש עוד דרכי מים צרות וחיוניות כמו גיברלטר ומצר ברינג. התקדים נוצר והוא מסוכן.

4. העורף הישראלי

זירת נפילת טיל ברמת אביב. ניסים אינם תוכנית פעולה (צילום: דוברות המשטרה)

האם העורף הישראלי חזק כפי שמתארים אותו מנהיגי המדינה ומפקדי הצבא? לכאורה, התשובה חיובית. הרוב המכריע של האזרחים צייתו להוראות וכך נמנעו אבידות כבדות בנפש (אם כי מובן שאין "הכל יחסי" כאשר מדובר בחיי אדם). לא ראינו יציאה לרחובות נגד התמשכות המלחמה, שכולם מבינים עד כמה היא צודקת וחיונית. אפילו הקשיים והסחבת בשיקום הנזקים מתקבלים בסך הכל בסבלנות.

• המונדיאל, חגיגות העצמאות וסרט חדש: בוול-סטריט מזהים הזדמנות בהרשי
• הפיצוץ בבלו אוריג'ין מסבך את תוכניות החלל של בזוס

אבל התמונה הזאת עלולה להטעות, והלוואי שלא נזדקק לבדוק שוב את עמידותו של העורף, במיוחד כאשר בצה"ל מדברים על שיגורים איראניים מהירים וכבדים בהרבה מאשר ב"שאגת הארי". מדובר באותם מיליוני אזרחים המצויים במלחמה, בעצימות כזאת או אחרת, מזה שנתיים וחצי - בניגוד מוחלט ליסוד הדוקטרינה הצבאית של ישראל: מלחמות קצרות ככל האפשר. נכנסנו למלחמה מתוך קרע פנימי חסר תקדים שחוללה הממשלה, והיא מחוללת אותו שוב כעת ביתר שאת לקראת הבחירות.

מאות אלפי חיילי מילואים נושאים בנטל חסר תקדים, על כל המחיר הנפשי והמשפחתי והכלכלי הנלווה אליו - ובמקביל מנסה הממשלה לעגן בחוק השתמטות של רבבות חרדים. כמנהגם של שליטים סמכותנים, ראש הממשלה מנחית עלינו נאומים ואינו עונה לשאלות. הציגו לנו מצגי שווא על הישגי הסבבים הקודמים, במיוחד מול איראן, ואת הנוכחי החלו בהצבת יעדים שעד מהרה התבררו כחלומות באספמיא. בהינתן כל אלו, עוצמתו של העורף היא לא פחות מאשר נס - וניסים אינם תוכנית פעולה.

5. החיסולים

השליטה עברה מהקיצוניים לאולטרה-קיצוניים (צילום: דובר צה"ל)

אני חוזר לנקודה שהעליתי בעיצומה של המלחמה: מידת התבונה שבחיסול הצמרת האיראנית. ברור שמדובר ברוצחי המונים ופושעי מלחמה, שאינם מגיעים לגיהנום יום אחד מוקדם מדי. השאלה היא, מה המחיר שאנחנו שילמנו על הכרטיס המהיר לשם שסיפקנו לעלי חמינאי וכנופייתו.

בפועל התברר, כי החיסולים לא גרמו לקריסת המשטר וגם לא פגעו ביכולתה של איראן להגיב, שכן המשטר והצבא התכוננו היטב לאפשרות הזאת. בהשאלה מדברים ששמעתי לפני כמעט 40 שנה מפרופ' דוד מנשרי, השלטון עבר מידי הקיצונים לידי האולטרה-קיצוניים. במקום חמינאי בן 86, קיבלנו חמינאי צמא נקם בן 57. לכן, לא ברור מי וכיצד מקבל את ההחלטות, מה שמאוד מקשה על המו"מ ומן הסתם יקשה מאוד על מימושו של כל הסכם. היה כדאי? לא בטוח.

6. הגרעין

הכור בדימונה. מדוע הגרעין הישראלי אינו מרתיע את איראן? (צילום: פייסבוק קמ"ג)

השאלה הגדולה ביותר היא מה עשתה המלחמה לשאיפות הגרעין של איראן: גרמה לה לחשוב שהעסק יקר מדי מכל הבחינות, או הובילה אותה למסקנה שעליה לפרוץ לפצצה לצורכי הרתעה כפי שעשתה צפון קוריאה. התשובה לכך אינה ידועה וייתכן שלא תיוודע לאורך חודשים ואולי אפילו שנים; היא זאת שתקבע בסופו של דבר האם המלחמה השיגה לפחות את היעד הזה, או שהיא כישלון מוחלט. בכל מקרה, אפילו אם האורניום המועשר ייצא מאיראן (וצריך לשים לב האם יהיה זה רק האורניום של ה-60% או גם זה של ה-20%), הידע והרצון ודאי יישארו.

עוד נקודה לגבי גרעין: ישראל. לפי פרסומים זרים, לישראל יש נשק גרעיני מזה עשרות שנים, עם מלאי המוערך ב-300-90 פצצות ויכולת לייצר 280-170 נוספות. מקובל לומר, שהתפקיד החשוב ביותר של נשק גרעיני הוא להרתיע. ההרתעה ההדדית בין ארה"ב לבריה"מ מנעה את השמדת העולם במלחמה הקרה. צפון קוריאה קיבלה חסינות ברגע שהפכה למעצמה גרעינית. אז למה הגרעין הישראלי אינו מרתיע את איראן?

פרופ' יחזקאל דרור המנוח, גדול חוקרי הגרעין בישראל, טען שההרתעה אינה אוטומטית. ארה"ב (ולצידה בריטניה וצרפת) מרתיעה מפני שכבר השתמשה בנשק גרעיני. מדינות אחרות מרתיעות כי הן מופרעות ברמה זו או אחרת ועלולות להשתמש בו: הקומוניסטים ואחריהם ולדימיר פוטין ברוסיה, שושלת קים בצפון קוריאה, פקיסטאן הרודנית. רק הודו לא מסתדרת עם ההגדרות הללו, אם כי הנשק שלה מיועד להרתיע את פקיסטאן.

ישראל מעולם לא הודתה שיש לה נשק גרעיני וכמובן מעולם לא השתמשה בו, ולפחות נכון לעכשיו אינה נחשבת למדינה מופרעת - ולכן אינה מרתיעה. אני כמובן לא אומר ולא חושב ולא רומז שצריך לוותר על הנשק הגרעיני; רק מפנה את תשומת הלב לנושא שאולי מצריך חשיבה מעמיקה.