שלושה תובעים מול 66 נתבעים: כך נגמר סכסוך ירושה ענק
בית המשפט לענייני משפחה בפתח תקווה דחה תביעה להכרה בהסכם חלוקת עיזבונות בעל פה, שנטען כי קיים מאז שנות השבעים, וקבע כי התובעים לא הוכיחו שום דבר. השופטת שירלי שי לא חסכה בביקורת החריפה שלה על ההתנהלות של כל הצדדים
פסק דין חריג בהיקפו ובביקורת שהוא מותח ניתן השבוע בבית המשפט לענייני משפחה בפתח תקווה, בתביעה שבה ניצבו שלושה תובעים מול לא פחות מ-66 נתבעים - כולם בני משפחה אחת שנקלעו לסכסוך סביב מקרקעין בשווי משמעותי.
התובעים, שלושה אחים ממשפחת ל', ביקשו מבית המשפט להצהיר כי העיזבונות של סביהם המנוחים חולקו בעין בין היורשים עוד בשנות השבעים, במסגרת הסכם בעל פה שקוים במשך עשרות שנים בדרך של התנהגות. הם טענו שהמקרקעין, שפזורים בתחום השיפוט של אחת הערים, כללו כמה חלקות שחולקו בין ענפי המשפחה, וכי הנתבעים החלו להפר את ההסכם ולמכור זכויות במקרקעין לאחר שרשמו צווי ירושה. במסגרת התביעה, עתרו התובעים גם למינוי כונס נכסים, לצווי הריסה למבנים שהקימו הנתבעים, לסילוק יד ולחיוב בדמי שימוש ראויים בסכום של 500 אלף שקל.
השופטת שירלי שי פתחה את פסק הדין בביקורת חריפה על ההתנהלות הדיונית של כל הצדדים. לגבי הנתבעים היא כתבה כי "החליטו על דעת עצמם מתי והאם להתייצב לדיונים או לאו", עד שלא היה ברור מי מיוצג ועל ידי מי. מנגד, השופטת תמהה גם על התובעים, שלא ביקשו פסק דין בהיעדר הגנה כלפי הנתבעים שבחרו שלא להתגונן. השופטת הוסיפה כי ההליך מהווה ניסיון לדרוש מבית המשפט "להכשיר בדיעבד התנהלות שחורגת מגבולות הדין בכל היבט", כולל הימנעות מתשלום מס, בנייה ללא היתר ואי דיווח על עסקות במקרקעין.
לא הוכיחו ולא פירטו
בלבו של פסק הדין עמדה שאלה אחת מרכזית: האם התובעים הצליחו להוכיח קיומו של הסכם חלוקת עיזבונות בעל פה. התשובה של בית המשפט היתה חד-משמעית - לא. השופטת שי ציינה כי התובעים לא טרחו לפרט מה קובע אותו הסכם, מי הצדדים לו ומתי הוא נחתם. "היה מצופה מהטוען לקיומו של הסכם בהתנהגות שיפרט, ברחל בתך הקטנה, מתי ההסכם נכרת, בין מי למי ומה הוראות ההסכם המדויקות", היא כתבה. התובעים אף ביקשו לוותר על הליך החקירות, מה שהשאיר את בית המשפט ללא תשתית עובדתית ממשית.
נקודה נוספת שעבדה נגד התובעים היתה העובדה שהם עצמם הודו כי ההסכם הופר בעבר, אך הם לא פעלו לאכיפתו. "נשאלת השאלה מדוע לא פעלו, אז, לפני שנים, בעת הפרתו, לאכיפתו?", תמהה השופטת. גם התצהיר של התובעים היה בעייתי: הוגש תצהיר בודד על ידי אחד התובעים בלבד, שהתבסס על אירועים שהתרחשו לפני לידתו - מה שהנתבעים כינו "עדות מפי השמועה".
הנתבעים מצדם, טענו כי התביעה, שהוגשה בפעם השלישית, אינה אלא מהלך טקטי שנועד לעכב תביעה לפירוק שיתוף שמתנהלת בבית המשפט בכפר סבא כבר יותר מעשר שנים. עוד הם טענו כי ההסכם הנטען גוזל מקטינים זכויות קנייניות ללא אישור בית משפט, וכי התובעים עצמם מכרו חלקות שהם עתרו להעביר לבעלות הנתבעים.
"די באמור כדי לדחות"
השופטת קבעה כי "די באמור בכדי לדחות את כתב התביעה", אך בחרה להתייחס גם לטענות המהותיות. היא ציינה שגם אם הסכם יכול להיכרת באמצעות התנהגות, דרישת המסוימות חייבת להתקיים, וכי נטל ההוכחה במקרה כזה מוגבר - בין אם מדובר בהסכם במקרקעין ובין אם בהסכם לחלוקת עיזבון.
בסופו של דבר, התביעה נדחתה על כל הסעיפים שלה. התובעים חויבו בהוצאות משפט בסכום של 25 אלף שקל שישולמו לנתבע 2 בלבד, וזאת בעקבות ההתנהלות הבעייתית של שאר הנתבעים, כפי שפורט בפתח פסק הדין.
