"לאהוב את כל אחד ואחד מישראל כגופו"

"זה כלל גדול בתורה" - אמר ר' עקיבא על המצוה "ואהבת לרעך כמוך". דורות רבים לפני כן אמר הלל הזקן (בתרגום לעברית) לאותו גוי שביקש להתגייר כאשר הוא עומד על רגל אחת: "מה ששנוא עליך לא תעשה לחברך; כל השאר הוא פירוש".

הרמב"ם קובע זאת להלכה במונחים מעשיים: "מצוה על כל אדם לאהוב את כל אחד ואחד מישראל כגופו, שנאמר 'ואהבת לרעך כמוך'. לפיכך צריך לספר בשבחו ולחוס על ממונו כמו שהוא חס על ממון עצמו ורוצה בכבוד עצמו. והמתכבד בקלון חברו [מבסס את כבודו שלו על בזיונו של האחר] - אין לו חלק לעולם הבא", אותו גורל הצפוי למבצעי העבירות החמורות ביותר.

"אהבת הגר שבא ונכנס תחת כנפי השכינה [התגייר והפך ליהודי, להבדיל מגוי המתגורר בארץ ישראל] - שתי מצוות עשה: אחת מפני שהוא בכלל רֵעים [כיהודי חלה כלפיו מצות 'ואהבת לרעך כמוך'] ואחת מפני שהוא גר, והתורה אמרה: 'ואהבתם את הגר'. ציווה [הקב"ה] על אהבת הגר כמו שציווה על אהבת שמו, שנאמר 'ואהבת את ה' אלוקיך'. הקדוש ברוך הוא עצמו אוהב גרים, שנאמר 'ואוהב גר'.

"כל השונא אחד מישראל בליבו - עבר בלא-תעשה, שנאמר 'לא תשנא את אחיך בלבבך'". מעניין שמדובר על איסור בתחום המחשבה, שאינו קל ליישום; זוהי דרישה מוסרית גבוהה. יתרה מזאת: מי שמכה את חברו או מקלל אותו, אינו עובר על איסור זה. אבל מובן שלרשות הנפגע עומדים ההליכים המתאימים במישור שבין אדם לחברו. (הלכות דעות, פרק ו').