טראמפ הופך את המשא ומתן: איראן דורשת פיצויים, ארה"ב דורשת פיצויים בחזרה
התקווה לפתיחה מהירה של מצר הורמוז מתרחקת: איראן הציבה שישה תנאים, בהם הסרת הסנקציות, נסיגה אמריקאית ותשלום על נזקי המלחמה; טראמפ השיב בדרישה שטהרן תפצה משפחות של חיילים אמריקאים ושל מפגינים איראנים; הנפט זינק בכ-5% והברנט הגיע ל-87.72 דולר לחבית
המשא ומתן על פתיחת מצר הורמוז מקבל תפנית שמרחיקה את האפשרות להסכם מהיר. איראן דורשת מארצות הברית פיצויים על נזקי המלחמה, ודונלד טראמפ משיב בדרישת פיצויים איראנית עבור אמריקאים שנהרגו ונפצעו בפעולות שיוחסו לטהרן. במקום דיון ממוקד בנתיבי שיט ובפיקוח על התנועה הימית, השיחות גולשות כעת לעשרות שנים של עימותים, פיגועים, סנקציות והרג מפגינים.
איראן הציגה שישה תנאים לפתיחה מלאה של המצר: הפסקת האיומים כלפיה, סיום הפעילות הצבאית נגד איראן ובעלות בריתה, הסרת המצור הימי, נסיגת הכוחות האמריקאיים מהאזור, תשלום על נזקי המלחמה, ביטול הסנקציות ושחרור נכסים איראניים מוקפאים. הדרישות הופכות את הורמוז מכלי תחבורה ימי לקלף מיקוח על מבנה היחסים בין טהרן לוושינגטון.
טראמפ הקשיח את עמדתו והורה לנציגיו להכניס לכל משא ומתן עתידי דרישה לפיצוי משפחותיהם של חיילים אמריקאים שנפגעו ממטענים ומפעולות של כוחות הקשורים לאיראן. הוא הוסיף גם את משפחות המפגינים שנהרגו בידי המשטר. המהלך יוצר סימטריה מכוונת: אם טהרן מבקשת חשבון על נזקי המלחמה, וושינגטון תפתח חשבון היסטורי משלה.
המשמעות היא שהסכם שהיה אמור להסדיר מעבר אוניות מקבל ממדים רחבים בהרבה. סכומי הפיצויים עשויים להגיע למאות מיליארדי דולרים, ושני הצדדים יתקשו להסכים אפילו על התקופה שתיכלל בחישוב. הוויכוח משפר את עמדת הפתיחה של כל צד, אך מקטין את הסיכוי לחתימה בטווח הקרוב.
רק בשבוע שעבר נוצרה ציפייה להסדר זמני בין איראן לעומאן. הטיוטה כללה נתיב כניסה סמוך לחופי איראן ונתיב יציאה בצד העומאני, עם תפקיד איראני בפיקוח על אוניות הנכנסות למפרץ. וושינגטון התנגדה לאגרות מעבר ולצורך בקבלת אישור איראני. כעת טהרן מדגישה שגם השלמת ההסדר עם עומאן תגדיר את נתיבי השיט, אך פתיחת המצר תישאר תלויה במילוי הדרישות מארצות הברית.
מחיר המבוי הסתום כבר מגיע לשווקים
מחירי הנפט הגיבו במהירות. נפט מסוג ברנט זינק בכ-5% ל-87.72 דולר לחבית, והנפט האמריקאי עלה ב-5.1% ל-82.13 דולר. שבוע קודם לכן ירד הברנט אל אזור 80 דולר, כשהשווקים העריכו שהסכם קרוב. המעבר החד בין שתי הרמות ממחיש את שוויו הכלכלי של כל מסר היוצא מוושינגטון או מטהרן.
לפני המלחמה עברו במצר כ-20 מיליון חביות נפט ביום, קרוב לחמישית מהסחר העולמי בנפט ובגז טבעי נוזלי. כעת היקף המעבר מוערך בכ-2.2 מיליון חביות ביום. הסגירה והמעבר המצומצם בנתיב הדרומי כבר העלו את עלויות הביטוח, צמצמו את זמינות המכליות והאריכו את זמני ההובלה.
הפגיעה חורגת ממחיר הנפט. התייקרות האנרגיה מגיעה לבנזין, לתעופה, לדשנים, להובלה ימית ולמחירי מזון. היא גם מקשה על הבנק המרכזי האמריקאי להפחית ריבית. בארצות הברית נוסף קושי אחר: מאגר הנפט האסטרטגי ירד מתחת ל-300 מיליון חביות, הרמה הנמוכה ביותר מאז 1983, ולכן יכולת הממשל לרכך זינוק נוסף במחירים מוגבלת יותר מבעבר.
מזכר ההבנות הקודם כלל שחרור הדרגתי של כ-24 מיליארד דולר בנכסים איראניים תמורת פתיחת המצר והתקדמות בשיחות. הכישלון שלו חיזק בטהרן את המחנה שמבקש ערבויות רחבות ותמורה מראש. במקביל, האיום האמריקאי לפגוע במתקני הנפט של איראן מחזק את תחושת המצור בצד האיראני.
- טראמפ הטיל מכס של 15% על יבוא רכיבי הסולאר; פירסט סולאר מזנקת 6% וגוררת את הענף כולו לראלי
- טראמפ הפך את יו״ר הפד ליועץ קבוע - בוושינגטון חוששים מהשלכות
טראמפ ניסה בשבועות האחרונים לשדר שהסכם קרוב, אך דרישת הפיצויים החדשה מראה שהוא מוכן לספוג תקופה נוספת של נפט יקר. מבחינת איראן, כל יום שבו התנועה במצר מצומצמת מגדיל את העלות למערב ולמדינות המפרץ. מבחינת וושינגטון, הוויתור על הדרישות האיראניות עשוי להעניק לטהרן הכרה מעשית בשליטתה באחד מנתיבי האנרגיה החשובים בעולם.
