תבע להעביר אליו 2 ילדים - התביעה נמחקה בלי הכרעה
אב לשני קטינים ביקש מבית המשפט לענייני משפחה בצפת להעביר את ילדיו לאחריותו, בטענה שהם סובלים מהזנחה ואלימות בבית האם ואף מצויים בסיכון. השופטת, סגנית הנשיא אביבית נחמיאס, בחרה שלא להכריע בבקשה כלל. במקום זאת מחקה את התביעה, לאחר שקבעה כי מטרתה בפועל היא לחסום את רשויות הרווחה מלפנות לבית המשפט לנוער.
בני הזוג התגרשו ב-2019, ובהסכמה נקבע כי ביתם העיקרי של הקטינים, ילידי 2015 ו-2017, יהיה בבית האם. עוד קודם לכן הובא עניינם של הילדים לפתחו של אותו בית משפט, על רקע טענות לליקויים בתפקוד ההורי ובמסגרת בקשות שונות לצווי הגנה.
מה קרה בנובמבר 2025?
מדיווח העובדת הסוציאלית עולה כי בנובמבר 2025 נפגע אחד הקטינים מינית על ידי מכר בגיר, בעוד אחיו צופה במתרחש. שני הילדים הגיעו בליווי הוריהם למרכז ההגנה ״בית לין״, שהמליץ להפנותם לטיפול רגשי ממוקד פגיעה מינית ולשקול את יציאתם למסגרת חוץ-ביתית.
בסוף אותו חודש הופנו הקטינים למרכז הטיפולי ״כרם״, אך המרכז השיב כי לא יוכל לטפל במקרה ללא מעורבות הרווחה ועובדת סוציאלית למשפחה, וזאת ״לאור המורכבות הרבה, הסכסוך העצים בין ההורים וחוסר המוגנות״. סירובו של גורם טיפולי חיצוני הוא שהניע בפועל את השרשרת שהגיעה בסופה לשולחנה של נחמיאס.
מה המליצה ועדת תכנון הטיפול?
לשכת הרווחה נכנסה לתמונה באפריל 2026. עובדת סוציאלית למשפחה מונתה לתיק, אספה מידע, נפגשה עם ההורים, ערכה ביקור בית אצל האם והכינה את המשפחה לוועדת תכנון טיפול. ההורים זומנו לוועדה ב-4 ביוני 2026, וזו התכנסה ב-10 ביוני בהשתתפותם, בהשתתפות גורמי הרווחה ובהשתתפות מסגרות החינוך.
המלצת הוועדה הייתה לשלב את הקטינים במרכז חירום לצורך אבחון והערכה, לאור הסיכון שבו הם מצויים, צורכיהם הרבים, חוסר המוגנות והסכסוך בין ההורים. פרוטוקול הוועדה מנה גורם נוסף: ״התנגדותו המוחלטת של האב לכל הליך אבחוני או טיפולי״. האב התנגד בתוקף להמלצה.
בהבהרה שהגישה העובדת הסוציאלית ביולי 2026 היא תיארה את עמדת האב כפי שנמסרה לה בשיחות עמו. לדבריה, הוא מתנגד למתן מענים לקטינים כמו אבחונים, הערכה פסיכיאטרית ומסגרת חינוכית מותאמת, ״וטוען שהדבר היחיד שהם זקוקים לו הוא להתגורר אצלו ולא אצל האם״.
שני הליכים, שתי ערכאות
ב-13 במאי 2026 פתח האב, באמצעות ב״כ עו״ד שרין סולן, בהליך יישוב סכסוך והגיש במסגרתו בקשה לסעד זמני דחוף להעברת המשמורת אליו. התיק נסגר למחרת ותקופת עיכוב ההליכים קוצרה, וב-24 במאי הוגשה התביעה עצמה. ב-17 ביוני הגישה העובדת הסוציאלית לחוק הנוער עדכון, ובו המליצה על התערבות מיידית והגשת בקשת נזקקות, וביקשה לסגור את התיק בבית המשפט לענייני משפחה כדי לאפשר פנייה לבית המשפט לנוער. האב הביע ארבעה ימים לאחר מכן את סירובו המוחלט לכך.
האם, באמצעות ב״כ עו״ד סחר סאדר, טענה בכתב ההגנה כי האב ״מנצל את זכות הגישה לערכאות בחוסר תום לב״, כי הוא מסית את הקטינים וכי אינו משתף פעולה בטיפול הנחוץ להם. האפוטרופוס לדין שמונה לילדים הביע דאגה רבה ממצבם הנפשי, וציין כי הסכסוך בין ההורים הוא ״השאלה המשנית בחשיבותה נוכח מצב הקטינים״. תפקידו של אותו בעל תפקיד עמד לאחרונה במרכז הדיון הציבורי, לאחר שבג״ץ קבע כי יש להסדיר את מינוי האפוטרופוסים לדין ואת הפיקוח עליהם.
למה סדר ההגשה לא הכריע
הסוגיה המשפטית נוגעת ליחס בין שתי ערכאות. סעיף 6(ז) לחוק בית המשפט לענייני משפחה קובע כי כאשר הוגשה תחילה תובענה לבית המשפט לענייני משפחה ורק אחריה תובענה לבית המשפט לנוער, יועבר הדיון בשנייה לראשונה. במקרה ההפוך, הסמכות להעברה נתונה לנשיא בית משפט השלום. מי שמקדים להגיש בבית המשפט לענייני משפחה עשוי אפוא למשוך אליו את מלוא הדיון.
נחמיאס קבעה שהמבחן אינו טכני: ״יש לבחון היטב את זהות הערכאה שתדון בהליכי הנזקקות, כאשר התשובה איננה בהתאם למבחן טכני הבוחן מהו ההליך הראשון שהוגש לערכאות השיפוטיות, אלא מבחן מהותי״. ההבחנה המהותית נעוצה בזהות הצדדים. בבית המשפט לענייני משפחה הסכסוך הוא בין ההורים לבין עצמם, וההכרעה נשענת על חוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות. בבית המשפט לנוער הסכסוך הוא בין ההורים למדינה, באמצעות עובדת סוציאלית לחוק הנוער, והסעדים ניתנים לפי חוק הנוער (טיפול והשגחה), תש״ך-1960.
השופטת הפנתה לבע״מ 1764/24 פלוני נגד המחלקה לשירותים חברתיים ממרץ 2024, שם הוסבר מדוע ראוי לרכז הליכים בעניינם של קטינים תחת מותב אחד. שם נכתב כי ההסדר ״מצדד בכך שהמותב הדן בענייני משמורת יוכל לקבל תמונה עדכנית ומלאה של המערך המשפחתי בכללותו, בהתייחס לכל התביעות שהוגשו בעניינם של הקטינים, על מנת לקבל החלטה אחת, תואמת ואחידה״, וכי הניתוב נועד גם ״למנוע קבלת החלטות סותרות״.
ההיגיון הזה, קבעה נחמיאס, אינו חל על המקרה שלפניה: ״ודוק: לא ניתן לסכל הליכי נזקקות המנוהל בין ההורים למדינה באמצעות חוק הנוער, באמצעות הגשת הליך משמורת בעניינו של הקטין, המנוהל בין ההורים לבין עצמם״.
האם זו בכלל מחלוקת בין ההורים?
על עיתוי ההגשה כתבה השופטת בחדות: ״האב שהבין היטב את משמעות הדברים, לרבות את רצון לשכת הרווחה להוצאת הקטינים למסגרת חוץ ביתית, הקדים ופתח בבית המשפט לענייני משפחה בהליכים להעברת הקטינים לידיו... בחושבו כי המזור לכל קשיי הקטינים יימצא בהעברת הקטינים לביתו״.
ולעצם המחלוקת: ״אין מדובר במקרה בו קיים סכסוך בין ההורים הנוגע להסדר ההורות, והשאלה כיום איננה באיזה בית מבית ההורים ישהו הקטינים, שכן לשכת הרווחה סבורה היא כי יש להוציא את הקטינים ממשמורת הוריהם״. האב, הוסיפה, ״מנסה לטעון כי מדובר בסכסוך בין ההורים לבין עצמם בעניין אחריותם ההורית והיכן יהא ביתם העיקרי של הקטינים. לא זה המצב, שכן עסקינן בסכסוך בין רשויות הרווחה לבין ההורים״. מדובר, לשיטתה, בהליכים השונים מהותית מבחינת זהות הצדדים, פערי הכוחות ביניהם, סדרי הדין והסעדים הניתנים.
המשקל שנותנים בתי המשפט לענייני משפחה לעמדות המקצועיות של גורמי הרווחה ניכר גם בתיקים אחרים, ובפסק דין אחר העדיף בית המשפט את הערכות הרווחה על התנגדות ההורה המשמורן והשיב לאב הסדרי ראייה.
המסקנה בצפת נוסחה כך: ״כאשר פנייתו של ההורה לבית המשפט לענייני משפחה נעשית מטעמים טקטיים, על מנת לסכל הליכי נזקקות, אין מדובר בהליך תלוי ועומד המצדיק העברת ההליכים שלפי חוק הנוער לבית המשפט לענייני משפחה״. נחמיאס נעתרה לבקשת העובדת הסוציאלית, הורתה על מחיקת התביעה והורתה למזכירות לסגור את התיק. פסק הדין הותר לפרסום בהשמטת פרטים מזהים.
הפגיעה המינית דווחה בנובמבר 2025. תשעה חודשים לאחר מכן, במועד מתן פסק הדין, הקטינים טרם שולבו במסגרת הטיפולית שהומלצה להם, ותסקיר הנזקקות בעניינם עדיין לא הוגש.
