הפך שולחן על אחיו בדירת האב - וישלם 32,500 שקל

כעשרה חודשים אחרי פטירת אביהם נותרו שני אחים לבדם בדירת המנוח בירושלים. הוויכוח על כספי הירושה גלש למכות, ובסופו הוגשה תביעה אזרחית בסך 165 אלף שקל של האח הצעיר, יליד 1960, נגד אחיו המבוגר, יליד 1951. בית המשפט לענייני משפחה בירושלים פסק לתובע 32,500 שקל, כחמישית מהסכום שדרש, ובנוסף 8,000 שקל הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין.

התובע, שיוצג בידי עו״ד אלעד גז, טען כי אחיו תקף אותו ללא אזהרה, הפך עליו את שולחן הסלון, זרק לעברו חפצי זכוכית, ולאחר מכן רדף אחריו אל מחוץ לבית והשליך עליו אבנים. לדבריו נגרמו לו חבלות בכתף שמאל ובברך שמאל, חתכים בידיים ומכות בגב התחתון, והוא סובל מפוסט טראומה, מהפרעות שינה וממצוקה נפשית. התובע הוסיף כי הזמין משטרה והגיש תלונה, וכי ביטל אותה בעצת עורך דינו, על מנת שלא לפגוע בעתידו של אחיו המבוגר.

הנתבע, שיוצג בידי עו״ד ארז בר צבי ועו״ד רגב בוטבול, הציג תמונת ראי. לטענתו התובע הוא שפתח בתקיפה, זרק עליו ספר ופגע בו, ורק אז הפך עליו את השולחן והתנפל עליו במכות נמרצות. את סיפור האבנים כינה הנתבע “פרי דמיונו של התובע”, וטען כי מה שנחזה בסרטונים להיות אבן הוא נייר טואלט שבו עצר דימום מחתך שנגרם לו ביד. עוד טען הנתבע כי לתובע אשם תורם בשיעור 100%, וכי התביעה “מופרכת ומופרזת”. לצד זאת הוא לא הכחיש כי דחף על אחיו את השולחן וזרק עליו את כל מה שהיה על המזנון.

מי פתח בקטטה?

השופט משה בראון קבע כי התובע עמד בנטל. “לאחר עיון בכתבי הטענות ובתצהירים, שמיעת הצדדים בחקירות הנגדיות וצפייה בסרטונים שהוגשו, מסקנתי היא כי התובע הוכיח, במאזן ההסתברויות, כי הנתבע תקף אותו וגרם לו לחבלות ולנזקים נפשיים”, כתב. לדבריו, גרסת התובע “הינה עקבית וסדורה והוא לא שינה אותה לאורך כל ההליך”.

בסיכום שחרור מבית החולים שערי צדק, שנכתב ביום האירוע, צוין כי התובע “מספר שהותקף ע״י אחיו לפני כשעתיים - לדבריו זרק עליו אבנים ושולחן, נחבל בברכיים, יד שמאל, פנים שמאל צוואר שמאל, גב תחתון”. בתעודה ממכון פיזיותרפיה שבוע לאחר מכן נרשם כי הוא סובל מ“כאב בברך ימין לאחר חבלה, קיבל מכה משולחן - הותקף ע״י אחיו, העיף עליו שולחן”. החתכים הצריכו הדבקה כירורגית.

השופט נשען גם על היעדר פגיעה אצל הנתבע. “הנתבע, לעומת זאת, לא נפגע כלל בתקרית (זו גרסתו), והחתך המדמם באצבעו, אותו הוא חבש בנייר סופג, לא נגרם מהעימות בין הצדדים. תוצאה זו מסתברת יותר מאירוע בו תקף הנתבע את התובע במפתיע מאשר מאירוע בו תקף התובע את הנתבע ונפצע בשל כך שתקף”, נכתב בפסק הדין. סכסוכי ירושה בין קרובים מגיעים לבתי המשפט בתדירות גבוהה, ובמקרה אחר חויב דוד להשיב לאחייניתו יותר מ-220 אלף שקל שהופקדו אצלו בנאמנות.

מה אמר הנתבע בטלפון בזמן אמת?

בסרטוני מצלמות הגוף של השוטרים נראה הנתבע משוחח בטלפון עם בת משפחתו ומדווח: “לא טוב, רבתי עם [אחי], אנחנו אצל סבא ויש משטרה, רבנו מכות”. השופט ראה בכך ראיה מכרעת: “הנתבע אינו מייחס לתובע בשיחה זו, שנעשית באופן ספונטני בזמן אמת ומהווה ראיה ראשונית מהימנה, אחריות לאירוע”. באותם סרטונים חזר הנתבע באוזני השוטר על טענתו כי אחיו גנב כספים מהאב, וכינה אותו “גנב מסריח”.

זירת האירוע תמכה אף היא בגרסת התובע: שולחן הסלון נראה הפוך והחדר מלא שברי חפצים. מסקנת השופט הייתה כי “הנתבע האשים אותו בגניבת כספי ירושת האב, ומשהוא סירב להחזיר את הכספים הנתבע תקף אותו”. את טענת האבנים דחה בית המשפט וקיבל את הסבר הנתבע בדבר נייר סופג.

מדוע ירד הפיצוי העונשי מ-60 אלף שקל ל-5,000?

התובע דרש 60 אלף שקל פיצוי עונשי. השופט ציין כי שני הצדדים ויתרו על תלונותיהם והתיקים נסגרו, כך שלא התקיים הליך פלילי, ו“נתון זה תומך בחיוב בפיצויים עונשיים”. מנגד קבע כי “אין מדובר בתקיפה זדונית ואכזרית, אלא באירוע חד פעמי של התלהטות הרוחות על רקע סכסוך בנושא כספי ירושה”, והוסיף: “אינני מייחס לנתבע מידה רבה של זדון, ונראה כי האירוע הינו תוצאה של אובדן שליטה רגעי ולא מתוכנן”. התוצאה: 5,000 שקל בלבד.

50 אלף שקל בגין פגיעה באוטונומיה, ואפס בפועל

רכיב הפגיעה באוטונומיה, שנתבע ב-50 אלף שקל, נמחק כליל. השופט קבע כי הפיצוי בגין פגיעה באוטונומיה הוא חלק מהנזק הלא ממוני, וכי פסיקה נפרדת ומצטברת לצדו “מהווה כפל פיצוי בגין אותו מחדל”. גם ברכיב הכאב והסבל, שנתבע ב-55 אלף שקל, נפסקו 25 אלף. פערים כאלה בין הסכום הנתבע לנפסק חוזרים בתביעות נזיקין משפחתיות, ובמקרה אחר תביעה על מיליון שקל הסתיימה בפיצוי של 100 אלף שקל.

לצורך קביעת הסכום סקר בית המשפט את רף הפסיקה: באירוע מינורי נפסקים עשרות אלפי שקלים בודדים, ובאלימות ממשית הרף המקובל עומד על כ-100 אלף שקל. “בענייננו מדובר על אירוע מינורי יחסית, תקיפה חד-פעמית וחבלות שלא גרמו לנכות”, נכתב, “מנגד, אין לקבוע את הפיצוי רק על פי התוצאה - השלכת חפצים רבים לעבר התובע והפיכת שולחן עליו יכולים היו להסתיים בנזק משמעותי”.

14 ימי עבודה נתבעו, 3 ימי מחלה אושרו

ברכיב הנזקים הישירים ביקש התובע 10,000 שקל גלובליים בגין 14 ימי עבודה שהפסיד והוצאות נלוות. השופט ציין כי מלבד אישור רפואי ל-3 ימי מחלה לא הוגשו תלושי שכר ולא הוצגה פגיעה בהכנסות, אך העריך את שווי ימי החופשה והמחלה שנשחקו ב-1,000 שקל, ואת הוצאות הנסיעה, החניה והאוכל סביב הטיפולים ב-1,500 שקל. סך הרכיב: 2,500 שקל.

טענת האשם התורם בשיעור 100% נדחתה במלואה. “הנתבע לא נימק את טענתו לאשם תורם של 100%. הנתבע הוא שתקף את התובע ללא כל התגרות וגרם לו לחבלות ונזקים נוספים. בנסיבות אלה אין לייחס לתובע אשם תורם כלשהו”, קבע השופט.

בכתב התביעה הודיע התובע כי בכוונתו להגיש בעתיד תביעה נפרדת בגין נזקי גוף. בית המשפט העיר כי בקשה לפיצול סעדים לא הוגשה, ולכן מיצה התובע בהליך זה את עילת התביעה כולה בגין אירוע התקיפה. הסכומים ישולמו תוך 30 יום, אחרת יתווספו הפרשי הצמדה וריבית.