נזיקין

דיני הנזיקין הם הענף במשפט האזרחי שעוסק בשאלה מי נושא באחריות לנזק שנגרם, ומתי עליו לפצות. בישראל מעוגן התחום בעיקרו בפקודת הנזיקין, לצד חוקים ייעודיים דוגמת חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים וחוק האחריות למוצרים פגומים.

העוולה המרכזית והשכיחה
היא רשלנות: אדם או גוף חבים חובת זהירות כלפי אחר, מפרים אותה, ומן ההפרה נגרם נזק. לצידה מוכרות עוולות נוספות — לשון הרע, הפרת חובה חקוקה, תקיפה, מטרד וכליאת שווא.

הסעד המקובל הוא פיצוי כספי, שנועד להשיב את הניזוק ככל האפשר למצב שבו היה אלמלא האירוע.
הפיצוי נחלק לראשי נזק: הפסדי השתכרות בעבר ובעתיד, הוצאות רפואיות, עזרת צד שלישי ופיצוי בגין כאב וסבל.

בפועל, חלק ניכר מהתביעות בתחום מתנהל מול חברות ביטוח, המשמשות מבטחות של המזיקים — בתאונות דרכים, בתאונות עבודה וברשלנות מקצועית. רבות מהן נחתמות בפשרה
עוד לפני שהתיק מגיע להכרעה שיפוטית, בין היתר בשל משך ההליכים ועלותם. התחום ממשיך להתפתח לצד המציאות: תביעות בגין נזקים סביבתיים, פגיעה בפרטיות ורשלנות רפואית תופסות בו מקום גדל והולך, ובתי המשפט נדרשים להתאים כללים ותיקים למצבים חדשים. לצד הפיצוי, גם ההרתעה
נחשבת למטרה של דיני הנזיקין — תמריץ לנהוג בזהירות מלכתחילה.

גובה הפיצוי הנפסק בתביעות נזיקין משפיע ישירות על תמחור פוליסות ביטוח ועל היקף העתודות שמפרישות חברות הביטוח. כל תביעה נבחנת לפי הוכחת הנזק, הקשר הסיבתי ומידת האשם התורם של הניזוק.