פסיקת בית משפט גזר דין פטיש שופט פרקליטות
צילום: Istock

כשהביטוח נכשל - העליון עומד לצד הקטינה שנפגעה

בפסק דין חשוב, בית המשפט העליון דחה את הערעור של חברת הביטוח AIG וקיבל את פסק דינו של בית המשפט המחוזי, המחייב את AIG לפצות קטינה שנכוותה בבית בן משפחה שאותו היא ביטחה, ואף לשאת בהוצאות המשפט שלה. בפעם הראשונה הובהר כי סעיף 66 לחוק חוזה הביטוח כולל גם הוצאות משפט לצד הזוכה - ולא רק את הוצאות ההגנה של האדם המבוטח

עוזי גרסטמן |

האירוע שממנו צמח פסק הדין שלפנינו לא היה דרמטי במבט ראשון: ביקור שגרתי בבית משפחה הסתיים בפציעה לא פשוטה של ילדה קטנה, שנכוותה ממיחם חשמלי שהונח בצורה לא בטוחה. התביעה שהוגשה בעקבות אותו מקרה נגעה גם לביטוח הדירה שבו היה מבוטח בעל הבית, ובכך הפכה מקרה משפחתי כואב לדיון עקרוני על גבולות אחריותן של חברות הביטוח. מה שהתחיל כתביעה נזיקית פשוטה למדי, התגלגל עד לבית המשפט העליון והוביל להכרעה בעלת משמעות רחבה בהרבה מהמקרה הפרטי.

לפני שנתיים הגישו הקטינה והוריה תביעת נזיקין נגד בן המשפחה, שעל פי הנטען הציב את המיחם "במצב לקוי ומסוכן", ובנוסף גם נגד AIG - החברה שביטחה את הדירה. בית המשפט המחוזי קיבל את התביעה נגד שניהם, קבע פיצוי בסכום כולל של 1,443,108 שקל והטיל על AIG חבות משמעותית בגבולות הפוליסה. החברה חויבה לשלם את מלוא סכום הביטוח - 335,447 שקל (כולל הצמדה וריבית), וכן את שכר טרחת עורכי הדין שנפסק לטובת הקטינה, בשיעור של 20% מהפיצוי.

הערעור שהגישה AIG התמקד בעיקר בשאלה עקרונית: האם סעיף 66 לחוק חוזה הביטוח, שנוסח כך שהוא מטיל על המבטח לשאת ב"הוצאות הגנה סבירות" של המבוטח, מתייחס גם להוצאות משפט שנפסקות לטובת התובע? לטענת החברה, פרשנות שכזו חורגת מהתכלית המקורית של החוק ומעמיסה על המבטח נטל לא הוגן. החברה טענה כי הדבר יוצר סיטואציה "אבסורדית", שבה ייתכן שהוצאות המשפט עולות על סכום הביטוח כולו. לדבריה, סעיף 66 נועד להגן על המבוטח בלבד, ולא להרחיב את גבולות הפוליסה עד כדי כיסוי מלא של הוצאות הצד שכנגד.

בית המשפט העליון בחן את הסוגיה וקבע הלכה ברורה, שלפיה סעיף 66 לחוק חוזה הביטוח אינו מוגבל להוצאות ההגנה של המבוטח בלבד, אלא כולל גם את החובה לשפות בגין הוצאות משפט שנפסקו לטובת הצד שכנגד. עם זאת, חיוב זה כפוף לשני תנאים - שההוצאות יהיו "סבירות" ושיהיו "נובעות מהחבות המבוטחת". בנוסף, נקבע כי כשסכום הפיצוי הכולל עולה על תקרת הביטוח, המבטח יישא רק בחלק יחסי מההוצאות ולא במלואן.

בכך דחה העליון את ערעור AIG ואימץ את פסק דינו של המחוזי. ההחלטה חיזקה את מעמד הניזוק והבהירה כי לא ניתן לפרש את החוק בצמצום כך שיותיר את הזוכה בלא כיסוי להוצאות הכבדות הכרוכות בניהול משפט. אף שסכום הביטוח עמד על כשליש מסכום הפיצוי הכולל, בית המשפט לא אפשר לחברה להתחמק מהחובה לשלם גם את ההוצאות שנפסקו לטובת הקטינה.

משרדי עורכי הדין שזוכים להרבה חשיפה ומי המאכזבים
אתר ביזפורטל וחברת הדאטה והמחקר Makam, משיקים מדד שמדרג את החשיפה של משרדי עורכי הדין בתקשורת המקומית - הנה עורכי הדין המדוברים ביותר; וגם מי המשרדים הגדולים ביותר?

מעבר למקרה הספציפי הנ"ל, פסק הדין הזה קובע נורמה חדשה בשוק הביטוח. במשך שנים נטען כי סעיף 66 נועד אך ורק לכיסוי הוצאות הגנה, אבל העליון הבהיר כי אין לקרוא אותו בצורה מצומצמת. בכך נוצרה ודאות משפטית חדשה עבור תובעים וניזוקים, שיודעים כי הוצאותיהם לא ייפלו עליהם בלבד גם אם סכום הביטוח מוגבל. מבחינה חברתית, ההכרעה מונעת מצב שבו נפגע נדרש לשלם סכומים ניכרים כדי לממש את זכותו לפיצוי, בעוד המבטח נהנה מהגבלת החבות בפוליסה. העליון ביקש למנוע "עיוות כפול" - הן הפגיעה עצמה והן הנטל הכלכלי הכבד של ההליך המשפטי.


מדוע בחרה AIG לערער על רכיב ההוצאות ולא על עצם החבות?

משום שסכום הביטוח שולם כבר במלואו ולא היתה מחלוקת על עצם החיוב. החברה ניסתה לצמצם את אחריותה בכך שתטען שהוצאות המשפט של הקטינה אינן חלק מן החבות הביטוחית.

קיראו עוד ב"משפט"


האם ההלכה חלה על כל פוליסות הביטוח?

כן, כל פוליסת ביטוח הכוללת כיסוי לנזקי צד ג' כפופה להלכה החדשה. המשמעות היא שחברות הביטוח יידרשו להביא בחשבון גם את ההוצאות שייפסקו לטובת התובע.


האם המבטח מחויב לשלם כל הוצאה שנפסקת?

לא. העליון הבהיר כי ההוצאות חייבות להיות "סבירות" ושיש קשר ישיר בינן לבין החבות המבוטחת. בית המשפט השאיר לעצמו שיקול דעת לבחון את סבירות ההוצאות בכל מקרה ומקרה.


האם נסיבות הפגיעה - קטינה בבית משפחה - השפיעו על פסק הדין?

אף שהעליון לא קבע במפורש שהגיל היה שיקול משפטי, ברור שהקונטקסט האנושי של המקרה חיזק את תחושת הצורך בהגנה מלאה. ההכרעה מבטאת גם רגישות לצדדים החלשים בהליך.


במקרה אחר, בתחילת אוקטובר 2008, בשכונה שקטה בצפון הארץ, התרחש אירוע ששינה את חייו של ילד בן שבע. זה התרחש במהלך שיעור חינוך גופני שגרתי, כזה שבו ילדים בני כיתה ב' שועטים על פני מגרש כדורגל סמוך לבית הספר. אבל המשחק שהחל באדרנלין של שערים וגולים, הסתיים בזעקות כאב ודימום מהראש, כשחבר לכיתה, כך לפי עדות התובע, חבט בו במוט ברזל. 17 שנה חלפו מאז, אך התוצאה עודנה ניכרת: פגיעת ראש קשה, ניתוח מוח, סחרחורות כרוניות, קשיי זיכרון ונכות משמעותית. ביולי הכריע בית המשפט במקרה. הסיפור המשפטי הזה, שהגיע לפתחו של בית המשפט המחוזי בחיפה, נפרש לאורך עשרות עמודים של עדויות, מסמכים רפואיים וצילומים, אך בלבו עומדת קביעה פשוטה: תלמיד נפגע באלימות חמורה בזמן פעילות ספורטיבית בבית הספר, תחת אחריותם של גורמי חינוך ורשויות מקומיות, והמדינה כשלה בהגנה עליו. על פי כתב התביעה, ב-6 באוקטובר 2008, במהלך שיעור ספורט שהתנהל במגרש הסמוך לבית הספר, אחד הילדים הכה את חברו לספסל הלימודים - התובע - במוט ברזל באורך של כ-30 ס"מ. המורה לספורט לא היה עד לתקיפה עצמה. כפי שנרשם בעדותו: "אני אישית לא ראיתי את המקרה, אך התלמידים אמרו לי שחברו... הרביץ לו עם מוט ברזל". התגובה הראשונית היתה טיפול חפוז במרפאת קופת חולים, אך התסמינים החמורים - הקאות, איבוד הכרה, קשיי נשימה - הביאו את אמו של הילד לבית החולים הלל יפה, שם אובחן שבר מרוסק בעצם המצח ודימום תוך גולגולתי. הילד הועבר בדחיפות לבית החולים רמב"ם, שם עבר ניתוח מורכב במוחו.

הגב לכתבה

השדות המסומנים ב-* הם שדות חובה
גלברט כהנא
צילום: פנימי

נדחתה תביעת גלברט כהנא נגד עובדת לשעבר שהקימה משרד מתחרה

בית הדין האזורי לעבודה בתל אביב דחה את תביעת משרד קשרי המשקיעים גלברט כהנא נגד עובדת בכירה לשעבר, חן ליבנה, בטענה כי ניצלה סודות מסחריים לאחר שעזבה והקימה משרד עצמאי. מנגד, התקבלה תביעתה של ליבנה בטענה לאפליה בשכר לעומת עמית גבר שביצע עבודה זהה. השופטת קבעה כי הפער נבע משיקולים מגדריים, וכי "הזכות לשכר שווה עבור עבודה שווה ערך היא זכות יסוד שאינה ניתנת לוויתור"

עוזי גרסטמן |

בחדרי הישיבות של אחד ממשרדי קשרי המשקיעים המוכרים בתל אביב, התגלגל סיפור שבתחילתו נדמה היה כמו עוד עזיבה רגילה של עובדת בכירה, אך בהמשכו נהפך למאבק משפטי חריף על סודות מסחריים, תחרות הוגנת ושוויון בשכר. חן ליבנה, ששימשה במשך שנים ארוכות בתפקיד ניהולי בכיר במשרד גלברט כהנא, החליטה לעזוב ולהקים משרד עצמאי בתחום דומה. זמן קצר לאחר מכן טען המשרד לשעבר כי ליבנה ניצלה מידע עסקי רגיש, גנבה לקוחות והפרה את חובת האמונים שלה.

מנגד, ליבנה טענה כי מדובר בניסיון להשתיק את הצלחתה העצמאית ולפגוע בשמה הטוב, וכי היא פעלה בהגינות מלאה מיום שעזבה. במקביל, היא הגישה תביעה נגד המשרד בטענה לאפליה בשכר, לאחר שהתברר כי עמית גבר שביצע עבודה זהה לשלה קיבל שכר גבוה משמעותית, אף ששניהם נשאו באחריות זהה והחזיקו בוותק דומה.

בית הדין האזורי לעבודה בתל אביב, בהרכב שבראשו עמדה השופטת הדס יהלום, נדרש להכריע בשתי התביעות שהוגשו זו כנגד זו. מצד אחד, טענות המעסיק להפרת סודיות ופגיעה במוניטין; מצד שני, טענות העובדת לאפליה מגדרית בשכר. ההכרעה, כך מתברר, לא הותירה מקום לספק: בית הדין דחה את תביעת גלברט כהנא וקיבל את תביעתה של ליבנה.

"הטענות בדבר גזילת סודות מסחריים נותרו כלליות"

בפסק הדין נקבע כי החברה לא הצליחה להוכיח קיומם של סודות מסחריים כהגדרתם בחוק עוולות מסחריות, או כי ליבנה עשתה שימוש במידע רגיש שנאסף במהלך עבודתה. "הטענות בדבר גזילת סודות מסחריים נותרו כלליות ובלתי מבוססות", נכתב בהכרעת הדין. השופטת ציינה כי עצם העובדה שעובדת בכירה מכירה את לקוחות החברה ואת דפוסי פעילותה אינה הופכת את המידע שברשותה לסוד מסחרי אלא אם הוכח כי מדובר בנתונים ייחודיים, סודיים או חסויים שלא ניתן להשיגם באמצעים לגיטימיים.

עוד הודגש כי אין מניעה חוקית שעובדת לשעבר תקים עסק עצמאי בתחום שבו עסקה בעבר, כל עוד אינה מנצלת מידע סודי או מפרה התחייבות חוזית תקפה. "הזכות לחופש עיסוק היא זכות יסוד, והיא אינה נשללת רק משום שהמעסיק מבקש לשמור לעצמו יתרון עסקי", כתבה השופטת בהכרעתה, והוסיפה כי "לא ניתן לשלול מאדם את האפשרות להתפרנס בכבוד רק משום שצבר ניסיון במסגרת מקום עבודתו הקודם".

גלברט כהנא
צילום: פנימי

נדחתה תביעת גלברט כהנא נגד עובדת לשעבר שהקימה משרד מתחרה

בית הדין האזורי לעבודה בתל אביב דחה את תביעת משרד קשרי המשקיעים גלברט כהנא נגד עובדת בכירה לשעבר, חן ליבנה, בטענה כי ניצלה סודות מסחריים לאחר שעזבה והקימה משרד עצמאי. מנגד, התקבלה תביעתה של ליבנה בטענה לאפליה בשכר לעומת עמית גבר שביצע עבודה זהה. השופטת קבעה כי הפער נבע משיקולים מגדריים, וכי "הזכות לשכר שווה עבור עבודה שווה ערך היא זכות יסוד שאינה ניתנת לוויתור"

עוזי גרסטמן |

בחדרי הישיבות של אחד ממשרדי קשרי המשקיעים המוכרים בתל אביב, התגלגל סיפור שבתחילתו נדמה היה כמו עוד עזיבה רגילה של עובדת בכירה, אך בהמשכו נהפך למאבק משפטי חריף על סודות מסחריים, תחרות הוגנת ושוויון בשכר. חן ליבנה, ששימשה במשך שנים ארוכות בתפקיד ניהולי בכיר במשרד גלברט כהנא, החליטה לעזוב ולהקים משרד עצמאי בתחום דומה. זמן קצר לאחר מכן טען המשרד לשעבר כי ליבנה ניצלה מידע עסקי רגיש, גנבה לקוחות והפרה את חובת האמונים שלה.

מנגד, ליבנה טענה כי מדובר בניסיון להשתיק את הצלחתה העצמאית ולפגוע בשמה הטוב, וכי היא פעלה בהגינות מלאה מיום שעזבה. במקביל, היא הגישה תביעה נגד המשרד בטענה לאפליה בשכר, לאחר שהתברר כי עמית גבר שביצע עבודה זהה לשלה קיבל שכר גבוה משמעותית, אף ששניהם נשאו באחריות זהה והחזיקו בוותק דומה.

בית הדין האזורי לעבודה בתל אביב, בהרכב שבראשו עמדה השופטת הדס יהלום, נדרש להכריע בשתי התביעות שהוגשו זו כנגד זו. מצד אחד, טענות המעסיק להפרת סודיות ופגיעה במוניטין; מצד שני, טענות העובדת לאפליה מגדרית בשכר. ההכרעה, כך מתברר, לא הותירה מקום לספק: בית הדין דחה את תביעת גלברט כהנא וקיבל את תביעתה של ליבנה.

"הטענות בדבר גזילת סודות מסחריים נותרו כלליות"

בפסק הדין נקבע כי החברה לא הצליחה להוכיח קיומם של סודות מסחריים כהגדרתם בחוק עוולות מסחריות, או כי ליבנה עשתה שימוש במידע רגיש שנאסף במהלך עבודתה. "הטענות בדבר גזילת סודות מסחריים נותרו כלליות ובלתי מבוססות", נכתב בהכרעת הדין. השופטת ציינה כי עצם העובדה שעובדת בכירה מכירה את לקוחות החברה ואת דפוסי פעילותה אינה הופכת את המידע שברשותה לסוד מסחרי אלא אם הוכח כי מדובר בנתונים ייחודיים, סודיים או חסויים שלא ניתן להשיגם באמצעים לגיטימיים.

עוד הודגש כי אין מניעה חוקית שעובדת לשעבר תקים עסק עצמאי בתחום שבו עסקה בעבר, כל עוד אינה מנצלת מידע סודי או מפרה התחייבות חוזית תקפה. "הזכות לחופש עיסוק היא זכות יסוד, והיא אינה נשללת רק משום שהמעסיק מבקש לשמור לעצמו יתרון עסקי", כתבה השופטת בהכרעתה, והוסיפה כי "לא ניתן לשלול מאדם את האפשרות להתפרנס בכבוד רק משום שצבר ניסיון במסגרת מקום עבודתו הקודם".